אותמזגין נ' סידני ואח'

פסק דין

בפני תביעה במסגרתה עותרת התובעת לביטול התקשרות לרכישת נעליים כמו גם פיצוי בגין הוצאות משפטיות.

לטענת התובעת רכשה בחודש ינואר 2010 זוג מגפיים מן הנתבעים אשר צבעם דהה זמן קצר לאחר רכישת המגפיים, תוך שהמגפיים הפכו בלויות ומרופטות. בכתב התביעה טענה התובעת כי על אף פניות חוזרות ונשנות לנתבעים לא הסכימו הנתבעים לביטול ההתקשרות וניסיונם לתקן את הליקויים לא צלח. בסופו של יום הוצע לתובעת פיצוי שולי בסך של 250 ₪ אותו סירבה לקבל.

בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי התובעת עשתה שימוש במשך תקופה ארוכה בנעליים וכי לא ניתן ליתן אחריות לבלאי סביר במוצר. עוד נטען כי לא קיים כל פגם מהותי במוצר וכי מייד עם קבלת תלונתה של התובעת נלקחו הנעליים לצורך טיפול אך משהושבו כדבעי לידי התובעת, סירבה לקבלם לידיה והעלתה דרישות כספיות בלתי סבירות.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, ושמעתי את דברי הצדדים בפני, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות. להלן טעמיי.

השאלה המהותית לה נדרשתי במסגרת הליך זה הינה מצבן של המגפיים. הללו הוצגו לי בתחילת הדיון ואודה כי לא התרשמתי לאחר עיון מעמיק בהם כי קיים פגם מהותי בוודאי לא זה המצדיק ביטול ההתקשרות שבין הצדדים.

נכונה הייתי לקבל טענה כי ככל שנפל פגם מהותי במוצר, היה מקום להורות על ביטול ההתקשרות ופסיקת תשלום הוצאותיה של התובעת.

עם זאת, לא נחה דעתי כי אכן בפגם מהותי עסקינן במקרה הנדון.

מעדויות שני הצדדים עלה כי התובעת עשתה שימוש במגפיים במשך כ – 3 חודשים קודם שפנתה לנתבעת.

סביר והגיוני בעיני כי שימוש רגיל בנעליים במשך מספר חודשים גורם לבלאי וסימני שימוש.

לא ניתן לצפות כי סימנים של שפשוף או בלאי רגיל יהוו עילה להשבת הנעליים לידי יצרן או מוכר נעליים ולשיטתי זהו המקרה המונח בפני.

אני מוצאת להדגיש במפורש כי לא ניתן היה לחזות בדהייה של הצבעים על הנעליים או בפגם מהותי אחר כלשהו.

התובעת בעצמה ציינה במהלך הדיון כי המגפיים נראות טוב יותר מאשר נראו במועד בו נתבקשה לקבלן בחזרה לידיה. עם זאת לא הציגה התובעת ראייה כלשהי ממנה ניתן היה להסיק כי מצבן של הנעליים היה שונה בעבר והתובעת אישרה כי אכן אלו הנעליים נשוא תביעתה.

זאת ועוד, הדעת נותנת כי במקום שבו היה מתגלה פגם כה מהותי כטענת התובעת, זמן קצר לאחר רכישת הנעליים הייתה התובעת פונה לנתבעים לאלתר ומעלה טענותיה חלף ניסיונות לצביעת הנעליים.

העובדה כי לכאורה נעשה שימוש בנעליים במשך תקופה ארוכה ורק לאחר מכן הועלו טענות ביחס למהות המוצר, אינה סבירה בעיני.

התובעת הוסיפה ועתרה לפיצוי בסך של 580 ₪ בגין הוצאות משפטיות. בעניין זה אציין שניים: ראשית, עסקינן בהליך בבית המשפט לתביעות קטנות, במסגרתו לכאורה לא נדרשים בעלי הדין לסיועם של עורכי דין בעריכת כתבי הטענות. בנוסף, התובעת לא צירפה לכתב תביעתה כל קבלה או חשבונית אשר יש בהם להעיד על כך שהסכום הנתבע על ידה אכן שולם. גם במקום שבו הייתה הצדקה לפסיקתו של פיצוי בגין רכיב נזק זה, שהרי היה על התובעת להוכיח לא רק את קיומו כי אם גם את שיעורו.במקום שלא עשתה כן, אין היא זכאית לקבל את הפיצוי בגין רכיב נזק זה.

סוף דבר,

התביעה נדחית.

התובעת תשא בהוצאות ההליך בסך של 400 ₪ אשר ישולמו בחלקים שווים (200 ₪) לכל אחד מהנתבעים.

למען הסר ספק מובהר כי התובעת תהא רשאית לקבל לידיה את המגפיים בכל עת וזאת כנגד תיאום מראש עם הנתבעים.