אושר הסכם פשרה בתביעה ייצוגית עם חב' תרופות בנוגע לתרופות שלא פורסמו לגביהן אזהרות

1

התובעת 2 והנתבעות 2-3 הגיעו ביניהן להסכמה ובקשו שבית המשפט ייתן לה תוקף של פסק דין.

בקצרה יצוין כי עניינה של התביעה היה בטענות של התובעות כי הן רכשו מהנתבעות תרופות לשיכוך כאבים. הן גילו מפרסומים אקראיים בעיתון כי קיימים סיכונים בריאותיים הכרוכים בשימוש בתרופות, קרי שהתרופות מגבירות את הסיכון ללקות בהתקף לב ובשבץ מוחי. לטענת התובעות, הנתבעות לא נקטו בהליכים הנדרשים לאזהרת ציבור המשתמשים בתרופות והרופאים בקשר לסיכונים הללו. הסעדים שהתבקשו במסגרת התביעה היו סעד של הפסקת שיווק התרופות, ביטול כל עסקאות מכר התרופות והשבת הסכומים בהן התרופות נרכשו, וכן סעד של פיצוי בגין נזק שאינו ממוני בסך 5,000 ש"ח לכול תובע.

הסכם הפשרה עם פייזר

בבקשה לאישור הסכם הפשרה, נטען כי הצדדים אינם מפרטים את מלוא ההערכות שלהם ביחס לסיכויים ולסיכונים משום שהתביעה נגד נתבעת 1 עדיין מתנהלת. התובעת טענה כי היא סבורה שלאור המידע הרפואי שהצטבר לגבי הסיכונים הבריאותיים ביחס לתרופה, היה על הנתבעות 2-3 לפרסם אזהרה מוקדם יותר מהמועד בו האזהרה פורסמה בפועל, וכי הנתבעות 2-3 מכחישות טענה זאת.

במסגרת הסכם הפשרה נטען כי הנתבעת 2 (להלן: " פייזר") עדכנה באופן משמעותי את נוסח האזהרה לציבור בדבר הסכנות הטמונות בשימוש בתרופה. במסגרת הסכם הפשרה צוין נוסח מעודכן של אזהרה. עוד הוסכם במסגרת הסכם הפשרה כי הנתבעת 2 תתרום סך של 800,000 ש"ח לשלושה ארגונים ללא כוונת רווח כדי לספק נגישות טובה יותר והתמודדות טובה יותר עם כאב, דלקות פרקים ומחלות כרוניות אחרות בישראל. במסגרת הבקשה פורטו פרטי העמותות שלהן יועברו כספי התרומה.

הצדדים להסכם הפשרה טענו כי ההסכם הוא ראוי הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה, וכי מאחר שקיים קושי לאתר את חברי הקבוצה יש מקום לאשר את הסעד שהוא "סעד ציבורי". עוד נטען כי לאור נתונים שמסרה פייזר לב"כ התובעת 2 ביחס להיקף המכירות של התרופה - הרי היקף המכירות השנתי של התרופה הוא כ-300,000 ש"ח לשנה, ולאור מחירי התרופה צרכו את התרופה כ-500 איש במשך 5 שנים. לכן הסכום הכולל של התרומה - 800,000 ש"ח הוא סכום סביר. עוד צוין כי הפיצוי לחברי הקבוצה אינו בגין נזקי גוף, אלא בגין עוגמת נפש בלבד.

בהחלטה מיום 6.11.08, נקבע כי לאחר עיון בבקשה ובהסכם הפשרה שצורף אליה, יש מקום להמשיך בהליך אישור הסכם הפשרה בהתאם לסעיף 18 לחוק תובענות ייצוגיות, בלא למנות בודק מכוח ס' 19(ב) לחוק, מהנימוקים שפורטו בהחלטה זו. מכוח החלטה זו, הועבר העתק של הבקשה לאישור הסכם הפשרה למנהל בתי המשפט, הודעה על הבקשה פורסמה בשני עיתונים יומיים בשפה העברית, וכן הועבר העתק של הבקשה ליועץ המשפטי לממשלה.

עמדת היועץ המשפטי לממשלה

ב"כ היועץ המשפטי לממשלה הודיעה כי יש לה הסתייגות אחת להסכם הפשרה, המתייחסת לכך שההסכם לא יחול על נזקי גוף. בהודעה מיום 31.3.09, הודיעו הנתבעות 2-3 כי למען הסר ספקות בנושא זה הן מוכנות כי יוסף משפט בסוף סעיף 7 להסכם הפשרה, לפיו " הגם שטענות לענין נזק גוף שנגרם בפועל עקב נטילת התרופה לא הועלו, הרי שלהסרת ספק מובהר כי אין אישורו של הסכם זה מהווה מעשה בית דין בתביעה שעניינה נזק גוף שנגרם בפועל עקב נטילת התרופה. מובהר עם זאת כי ככל שתוגש תביעה כאמור נשמרות כל ומלא טענות פייזר כנגדה, ואין הסכם פשרה זה משום ויתור על כל טענת הגנה מכול מין וסוג שהוא שעומדת לפייזר".

בישיבת יום 26.4.09, הודיעה ב"כ היועץ המשפטי לממשלה כי לאחר תיקון הסכם הפשרה עמדת היועץ המשפטי לממשלה היא כי הסכם הפשרה הוא ראוי וסביר. לא הוגשו התנגדויות מטעמו של מי מחברי הקבוצה הפוטנציאליים.

עמדת תרימה

הנתבעת 1 (להלן: " תרימה") התנגדה לאישור הסכם הפשרה. לטענתה, לא ניתן להתפשר באופן חלקי בתביעה ייצוגית, בנוסף, הסכם הפשרה יביא לניהול בלתי יעיל של התביעה. הטעם לכך הוא משום שתרימה היא חברה "גנרית" בעוד שפייזר היא "חברה אתית". כלומר, פייזר מייצרת את התרופה המקורית, בעוד שתרימה מייצרת ומשווקת תרופה אקוויולנטית. לטענת תרימה, יש לה זכות לבקש להגיש הודעת צד ג' נגד הנתבעות 2-3 אם יאושר הסכם הפשרה. בישיבת יום 26.4.09, הוסיפה ב"כ תרימה וטענה כי היא תבקש לקבל מידע ביחס למחקרים קליניים ככול שבוצעו על ידי פייזר לגבי טענות התובעת 2 כנגדה. זאת משום שהחומר הפעיל בשתי התרופות הוא זהה. עוד נטען כי לא ניתן לדעת מיהם חברי הקבוצה שלגביהם קיים מעשה בית דין, משום שלא ניתן לדעת מי מרכושי התרופות רכש את התרופה מפייזר, ומי רכש אותה מתרימה (ומי רכש מיצרן שלישי שייצר תרופה גנרית).

הנתבעות 2-3 וכן התובעת 2 השיבו לתגובת תרימה. לאחר עיון בתשובות - אני סבורה כי אין מקום לקבל את טענותיה של תרימה.