אושיטר ואח' נ' קמלו ואח'

פסק דין

התובע והנתבע שכנגד (להלן: "התובע") הגיש תביעה קטנה כנגד הנתבעים, בעתירה לפיצוי בסכום של 4,942 ₪ מחמת פגיעה נטענת שגרמה הנתבעת 1 לרכבו ביום 4.5.11.

הנתבעת והתובעת שכנגד (להלן: "הנתבעת") הגישה תביעה נגדית, בעתירה לפיצוי בסכום של 1,492 ₪ מחמת פגיעה נטענת שגרם התובע לרכבה באותו מועד.

התובע טוען כי נהג את רכבו בעת הרלוונטית ברחוב בעיר ראשל"צ וביקש לבצע חניה בצידו הימני של הכביש. אז, הגיח לפתע רכב הנתבעת מחניה שמאחורי רכב התובע, תוך שיצא ממנה בחוסר זהירות ופגע ברכבו כדי גרימת נזק במוקד הימני. התובע טוען כי הנתבעת נהגה ברשלנות ומפרט נזקים ישירים שנגרמו לו על פי דוח שמאי בסכום של 4,392 ש"ח וכן נזקים עקיפים בסכום של 550 ₪.

הנתבעת טוענת כי עצרה את רכבה בתחנת אוטובוס, ביקשה להתקדם כדי לפנות מקום לאוטובוס שהגיע לתחנה ולפתע "חתך" אותה רכב התובע שהגיע משמאל בפתאומיות ופגע במוקד הקדמי שמאלי של רכבה. הנתבעת הציגה הערכת נזק שאינה נושאת תאריך ממוסך, בסכום כולל של 1,392 ₪. יתרת סכום התביעה שכנגד הינה בגין נזקים עקיפים נטענים. עוד נטען בכתב ההגנה כי האירוע אירע משום רשלנותו של התובע.

במהלך הדיון, הדגימו הצדדים את קרות האירוע באמצעות מכוניות צעצוע. התובע הבהיר כיצד רכבה של הנתבעת עמד ליד המדרכה, התובע הבחין במקום חניה ריק לפניו וביקש להחנות בו את רכבו. עוד ציין כי בזמן ש: "כמעט נכנסתי כל האוטו", כדבריו, החל רכב הנתבעת לצאת מהחניה ופגע ברכבו. התובע הדגים: "כניסה ישירה לתוך החניה בצמידות לרכב הנתבעת וכן כי רכב הנתבעת מסתובב במאמץ כדי לפגוע בו".

התובע הוסיף כי הוא לא נהג את רכבו במהירות גבוהה כשנכנס לחניה ולאחר האירוע, הנתבעת ביקשה את סליחתו והתקשרה לאביה. זה מסר כי התובע יגיע למוסך ביפו ואבי הנתבעת יתקן את הנזק שנגרם לרכב התובע. כשביקש התובע להבהיר כי נמסר לו מכמה מוסכים שהוא צריך להחליף את דלת רכבו והוא אינו מעוניין לבצע את התיקון במוסך, כפי הצעת אבי הנתבעת, אמר לו האב בתשובה כי: "אתה אשם ויש לי עדים".

הנתבעת תיארה כיצד עמדה באותה תחנה וביקשה להתקדם מעט קדימה נוכח האוטובוס שהגיע מאחורי רכבה ומבלי שתפנה באיזשהו אופן כדי לצאת מהתחנה. רכבו של התובע נסע במהירות ופגע ברכבה.

הגב' לי קמלו – אחות הנתבעת, ישבה לצידה ברכבה בעת התאונה והעידה מטעמה. עדה זו מסרה תיאור בתאימות לגרסת הנתבעת והבהירה אף היא כי: "נסענו ישר ולא היינו אמורים להשתלב בתנועה" (ר' פרו' עמ' 1 שו' 12-28).

הנתבעת הכחישה כי התובע שוחח עם אביה בטלפון, אך מייד לאחר כך הבהירה כי אכן אביה התקשר אל התובע, מאחר והיא מעולם לא הייתה מעורבת בתאונת דרכים. עוד הבהירה כי: "אין סיכוי שאבא שלי היה מציע כזה דבר כי אני זו שצריכה לתבוע את התיקון". הצעת המחיר שצורפה לתביעה שכנגד הינה מטעם מוסך שאבי הנתבעת מבצע בו תיקונים והוגשה אותה הצעת מחיר, כשהיא נושאת תאריך (ר' נ/1; פרו' עמ' 2 שו' 10-32; עמ' 3 שו' 1-4).

מר אמנון קמלו – אביה של הנתבעת, העיד כיצד המליץ לתובע שיתקן את רכבו באותו מוסך והבהיר לו כי הוא זה האשם באירוע, הכל לפי תיאורי בתו הנתבעת. המוסך שהנפיק את הצעת המחיר – נ/1, הינו מוסך השייך לחברי העד ושם הוא מתקן את רכביו (ר' פרו' עמ' 6 שו' 18-26; עמ' 7; עמ' 8 שו' 1-9).

לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, מראיותיהם וממכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי יש לדחות את התביעות ההדדיות ללא צו להוצאות.

שוכנעתי כי לא עלה בידי כל צד לשאת בנטל הראייתי החל עליו כדי להוכיח כי גרסתו עדיפה על פני זו של האחר. התובע תיאר כניסה חפוזה לחניה בה נמצא רכבה של הנתבעת בתזוזה באותה עת וכן תיאר סיבוב מאומץ של רכב הנתבעת כדי לפגוע ברכבו, דבר שאינו מתיישב עם מכלול הנסיבות ועם ההיגיון.

קיבלתי את גישת הנתבעת ואחותה – הגב' לי קמלו, לפיה הן לא ביקשו כלל לצאת מהחניה אלא אך להתקדם מעט קדימה ויוצא כי כניסתו של התובע לאותה חניה הייתה בלתי זהירה בעליל. התמונות שהוצגו בתימוכין – ת/1, אינן מתיישבות עם פגיעה צפויה לרכבו, ככל שרכב הנתבעת היה מסתובב במאמץ לפגוע ברכבו. התמונות מתיישבות עם תיאור הנתבעת, לפיו רכב התובע הגיע במהירות במבוקשו להחנות את רכבו מבלי שיביא בחשבון הימצא רכבה במקום והתקדמותו האפשרית מפאת האוטובוס שמאחוריו. אמנם, התמונות כוללות סימן מעיכה בדלת רכבו של התובע, אך לא כזה הצפוי מהדגמת התובע במהלך הדיון. קיבלתי את הטענה כי נזקי התובע מעידים שרכב התובע החליק לאורך רכב הנתבעת, נתון שמתיישב גם גרסת הנתבעת שלא ביצעה פניה כדי לצאת מהחניה.

לא מצאתי ממש בטענה כי גרסת הנתבעת אינה אמת משום שנסתרה בהקשר לשיחות שניהל התובע עם אביה. על אף שהנתבעת הכחישה הידברות שכזו בתחילה, היא מיד חזרה בה ואישרה כי התובע ואביה שוחחו (ר' אף ת/2 – פלט שיחות). גם מגרסת האב עלה כי שוחח עם התובע מבלי שניתן יהיה ללמוד מהידברותם כי הנתבעת היא זו האחראית לקרות התאונה. גם אם האב הציע פתרון כלשהו שיכול והיה בו לחסוך התדיינות משפטית, לא נמצאה בכך חשיבות ראייתית של ממש, מאחר והאב לא היה במקום התאונה וממילא לא יכל למסור פרטים אודות התרחשותה.

באשר לתביעה שכנגד, קיבלתי את טענת נציג צד ג' לפיהן אין בהצעת המחיר שצירפה התובעת לתביעתה את העצמה הראייתית הנדרשת כדי שניתן יהיה לבסס קביעת ממצאים על סמכה. הגשת המסמך ללא תאריך בתחילה והגשתו בהמשך כשהוא נושא תאריך (נ/1), כמו גם הקשר שהוכח בין מוסך זה לבין אביה של הנתבעת – מצביעים על העדר יכולת הסתמכות על נ/1 כראייה מהימנה בדבר הנזק שנגרם לרכבה של הנתבעת.

מכל אלו, דחיתי את התביעות ההדדיות ללא צו להוצאות.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בפתח תקווה – בתוך 15 ימים.

המזכירות תעביר עותק מפסק הדין לידיעת הצדדים.

ניתן היום, י"ב כסלו תשע"ב, 08 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.