אורנה נ' עיריית רחובות

פסק דין

1. א. הגב' לינוי צברי, (להלן:"לינוי"), שהינה בתה של התובעת, נהגה ברכב התובעת ביום 30.10.11 בסביבות השעה 00.40 בכביש עוקף רחובות מכיוון פארק המדע לצומת ביל"ו.

בכתב התביעה נטען, שבעת שלינוי נסעה בעיקול הדרך, נתקל רכב התובעת בעמוד תאורה, אשר נפל בחלקו על הכביש. בעקבות הפגיעה, איבדה לינוי שליטה על הרכב, הוא הסתחרר ונעצר לאחר שפגע במעקה ההפרדה.

ב. מאחר והתובעת סבורה, שהאחריות לתחזוקה רובצת על הנתבעת והיות והנתבעת לא דאגה לתקינות הדרך ועמודי התאורה שבצד הכביש – אחראית הנתבעת לנזק שנגרם לרכב התובעת ועל כן הוגשה תביעה זו לחייב הנתבעת לשלם לתובעת את נזקיה בסך של 20,273 ₪, הכולל בחובו: נזק ממשי לרכב בסך 15,732 ₪, ירידת ערך בסך 1,354 ₪, שכ"ט שמאי 1,334 ₪, אובדן 3 ימי עבודה בסך 840 ₪, עגמת נפש, בזבוז זמן, הוצאות נסיעה וכיוצ"ב סך 550 ₪.

אמנם סה"כ הנזקים המפורטים מגיע לסך של 19,810 ₪, אך התובעת קבעה ששערוך הסך הנ"ל למועד הגשת התביעה הוא סך של 20,273 ₪- שהוא גם סכום התביעה.

2. הנתבעת טוענת, שיש לדחות התביעה נגדה ואין להטיל עליה אחריות לנזקים שנגרמו לרכב התובעת ולהצדקת טענותיה, מעלה הנתבעת את הטענות העיקריות הבאות:

א. א) אין הנתבעת חבה באופן גורף באחריות כלפי נזקים ו/או סיכונים ולתפעולם ו/או שמישותם ו/או החזקתם ו/או תקינותם של כל המצוי בתחום שיפוטה ובנוסף לכך, מכחישה הנתבעת את עצם קרות האירוע הנטען, שכן – לטענתה- האירוע לא נגרם כתוצאה ממפגע בכביש בו נסע רכב התובעת.

ב) עוד נטען, שהאחריות והרשלנות רובצת על לינוי בלבד ולחלופין באשמתה התורמת המלאה ו/או הגבוהה, שכן לטענת הנתבעת, נהגה לינוי בקלות ראש, לא הייתה עירנית, לא נסעה בנתיב הימני ואם נגרם נזק, אין הנזק תואם את הטענה שלינוי נהגה בהתאם לתנאי הדרך ו/או למהירות המותרת.

גם אם היה מפגע בכביש, גם אז לא מתקיים קשר סיבתי בין התאונה הנטענת ובין הנזקים הנטענים – זאת בשל חוסר זהירותה של לינוי או בשל מצבו של הרכב בעת האירוע.

עוד נטען על ידי הנתבעת, שגם אם היה מפגע, הרי שאותו מפגע היה על אי תנועה, גודר וסומן בקונוסים ולכן הייתה חייבת לינוי להבחין בכל אלה מבעוד מועד.

ג) בנוסף לכל הטענות לגופו של האירוע, מכחישה הנתבעת גם את גובה הנזקים הנתבעים בכתב התביעה.

3. לאחר שבחנתי את נסיבות המקרה ולאחר שמיעת הצדדים ועיון בחומר הראיות, אני מחליט שלאור העובדות והנסיבות, כפי שהתבררו בבית המשפט, יש לייחס ללינוי את מירב האחריות לגרם התאונה ואילו לנתבעת יש לייחס רשלנות תורמת ולאחר שקילת כל חומר הראיות, אני קובע את אחריותה של לינוי בשיעור של 70% ואילו את הרשלנות התורמת של הנתבעת לשיעור של 30% - כל זאת לאור הנימוקים שיפורטו להלן:

א. א) כפי שעולה מטענות התובעת בכתב התביעה, נסעה לינוי בעיקול הדרך ובכתב התביעה, לא הבהירה התובעת, כיצד ומתי נפגע רכב התובעת: האם בעת שהעמוד כבר היה בצד הכביש או האם לאחר שלינוי פגעה בעמוד – הגיע העמוד לצד הכביש, שכן, כך נאמר בכתב התביעה:" בעודה נוסעת בעיקול הדרך...נתקל הרכב הנפגע בעמוד תאורה, אשר נפל בחלקו על הכביש".

עוד עולה מכתב התביעה, שרק בעקבות הפגיעה בעמוד, איבדה לינוי שליטה על הרכב והרכב הסתחרר ונעצר לאחר שפגע במעקה ההפרדה. (ראה סעיף 3 לכתב התביעה).

ב) מעדות של לינוי עולה, שהאירוע אירע בשעות הקטנות של הלילה, קרי בשעה 00.40, היה חשוך וכאשר התקרבה לחלק החשוך היא שמה לב שיש משהו על הכביש וככל שהתקרבה שמה לב שזה עמוד.

מעדות זו עולה, שכבר ממרחק הבחינה לינוי, שמשהו נמצא על הכביש ולכן, עובדה זו יחד עם העובדה שהיה חשוך, הצריכה נהיגה זהירה, תוך התאמת המהירות לתנאי הדרך.

זאת ועוד, בעוד שהתובעת ציינה בכתב התביעה, שהרכב נתקל בעמוד תאורה, אשר נפל בחלקו על הכביש, אומרת לינוי בבית המשפט, שהעמוד היה בתחילה על אי התנועה ובלט החוצה לכיוון הנתיב שלה ולכן, אין העובדות שהובאו בכתב התביעה תואמות עם עדותה של לינוי בקשר למקום העמוד לפני או אחרי התאונה. (ראה עמ' 1 לפ',ש' 13- 15).

ג) למרות דברי לינוי:" כשהתקרבתי לחלק החשוך, שמתי לב שיש משהו על הכביש" וככל שהתקרבה שמה לב שזה עמוד, בכל זאת לא נהגה לינוי בזהירות הדרושה, שכן למרות מה שראתה כבר מרחוק, המשיכה בנסיעה בחוסר זהירות ולכן, רק בשנייה האחרונה ראתה ממש את אותו עמוד ולכן, ניסתה לסטות מהנתיב, כאשר מתברר שגם סטייה זו הייתה אי זהירה, שכן הסטייה נעשתה תוך שנכנסה ללחץ, דבר אשר גרם לה להסיט את הרכב תוך שהיא משחקת קצת עם ההגה – דבר אשר גרם לרכב להסתחרר וכהמשך לכך עלתה על אי התנועה עד שנעצרה בנתיב הנגדי באמצע שני נתיבים. (עמ' 1 לפ',ש' 14- 18).

ד)לשאלה, מה קדם למה: נפילת העמוד על הכביש לפני שלינוי פגעה בו או פגיעת רכב התובעת בעמוד וכתוצאה מכך נפל העמוד, אין גרסה חד משמעית, שכן לא רק, שבעניין זה עולה אי בהירות מכתב התביעה, אלא בעדותה אומרת לינוי, שהיא לא זכרה באיזה שלב היא פגעה בעמוד, משום שזה היה מהיר ולא כל כך שמה לב מה קרה ומוסיפה על כך, שהיא לא פגעה בעמוד, אלא נבהלה מהעמוד וממשיכה להוסיף על אי הבהירות בכל הנוגע למקום הימצא העמוד בזמן התאונה, כאשר מעידה בבית המשפט:

"יכול להיות שבמהלך הסיבובים ועליה על אי התנועה, פגעתי בעמוד עצמו, אבל אני לא יכולה לדעת".