אורן נ' סלקום ישראל

פסק דין

מבוא וטענות הצדדים בתמצית:

בפני תביעה קטנה לסעד כספי בסך כולל של 10,000 ₪.

לטענת התובע, רוברט אורן (להלן- "התובע"), רכש עבור בנו מכשיר סלולארי מאת הנתבעת, סלקום ישראל בע"מ (להלן- "הנתבעת"), לאחר הרכישה התברר כי המכשיר אינו תקין ולמעשה לא ניתן לעשות בו שימוש, אז ולאחר שפנה לנתבעת, זו החליפה עבורו את המכשיר והובטח לו כי מדובר בשדרוג טכני - כזה אשר לא יחויב התובע בגין המכשיר החדש שנמסר לו. כאשר את הישן - הלא תקין - מסר לידי הנתבעת. והנה לאחר שעבר התובעת מחברת סלקום לחברה אחרת, זו טענה כי עליו לשאת במלוא עלות המכשירים - הישן והחדש. לטענת התובע מדובר ב: "עוקץ... מלאכת מחשבת ידועה לה מראש, בכוונת תחילה ללכוד את הלקוח להתחייבות מחודשת של 36 חודשים בחיוב זיכוי" (ר' כתב התביעה, סע' 2). התובע רואה בהתנהלות הנתבעת משום איומי סחיטה, איומים אשר החלו להתממש עת לאחר מעברו לחברת תקשורת אחרת, הנתבעת שלחה לו דרישות לתשלום בגין המכשירים הסלולאריים. עוד טוען התובע כי שילם את מלוא חובו בגין המכשיר הראשון וטרם קיבל חשבונית כדין. באשר למכשיר השני הוא סבור כי אין עליו לשלם בגינו כלל ועיקר מהסיבות לעיל. עוד טען התובע כי הנתבעת גבתה הימנו תשלום בגין שירותים שכלל לא קיבל כגון שירותי אינטרנט. התובע טען כי: "תביעה זו נגד הנתבעת מבחינתי קרב על החיים. למען דין צדק" (עמ' 3 בכתב התביעה). לסיכום דורש התובע כי בית המשפט יורה על דחיית התשלום בסך של 2,800 ₪ דרישת תשלום של הנתבעת כלפיו וכן על פיצוי כספי בסך של 10,000 ₪ וכן פיצוי עונשי.

לטענת הנתבעת, ביום 13.8.2010 רכש התובע מכשיר סלולארי בעלות כוללת של 2723.28 ₪ ב- 36 תשלומים שווים של 75.64 ₪. התובע לא רכש שירותי ביטוח ונותר עם אחריות יצרן בלבד. ביום 7.1.2011, לראשונה, פנה התובע לנתבעת וטען כי המכשיר הסלולארי לא תקין, הנתבעת החליפה את המכשיר מאחר והליקוי שנמצא בו היה תחת אחריות היצרן. ביום 15.5.2011 פנה התובע לנתבעת פעם נוספת בתלונה על תקלה וזו החליפה את המכשיר בפעם השניה, שוב כי נמצא והתקלה תחת אחריות היצרן. ביום 5.9.2011 פנה התובעת פעם נוספת לנתבעת בקשר עם תקלות במכשיר הסלולארי, הנתבעת בדקה ומצאה כי התקלות במכשיר הסלולארי אינן תחת אחריות היצרן והציעה לתובע, פתרון חריג - שדרוג המכשיר בתנאים אטרקטיביים ביותר. התובע ציין כי הוא מוכן לשקול הצעה זו ויעדכן בהמשך. בחלוף שלושה ימים הגיע התובע לנתבעת ובירר בשנית אודות הפתרון שהוצע לו, במועד זה הוסבר לתובע באופן ברור ושאינו משתמע לשתי פנים - הוא יקבל מכשיר חדש במקום המכשיר הקיים אצלו ולא ייאלץ לשלם מאום ובתנאי שלא יעבור לחברה אחרת. ככל ויעשה כן התובע הוא ייאלץ לשלם לנתבעת את מלוא עלות המכשיר החדש. ביום 18.10.2011 נענה התובע להצעה זו של הנתבעת ושידרג המכשיר בתנאים האמורים לעיל. סוכם כי התובע יהא זכאי לזיכוי של מלוא עלות המכשיר החדש לתקופה של 36 חודשים. עוד טוענת הנתבעת כי לאחר שעבר התובע לחברה אחרת, הוא פנה אליה עם המכשיר וטען כי יש בו ליקוי, לאחר בירור נתגלה כי יש בו פגם שאינו כלול תחת אחריות יצרן ומשכך דחתה דרישתו לתיקון המכשיר. באשר לחיוב בגין שירותי אינטרנט טענה הנתבעת כי לאחר שהתובע פנה אליה התגלתה הטעות וחשבונו זוכה בהתאם.

דיון:

בדיון שהתקיים בפני ביום 10.7.2013 נכח התובע בעצמו וכן נכח מר אופיר אליהו נציג הנתבעת (להלן- "נציג הנתבעת").

לאחר ששקלתי טענות הצדדים הנני סבורה כי דין התביעה להידחות במלואה, להלן אפרט:

הצדדים שבו בדיון שהתקיים בפני על טענותיהם כפי שהועלו על ידם בכתבי הטענות.

התובע העיד כי: "לגופו של עניין מדובר בשדרוג טכני. לא הסבירו לי שתהיה לי עלות, אמרו לי שהם עושים את זה בשבילי וכדי לתת לי שירות, החברה באה לקראתי, אני שאלתי כמה נציגים וכולם אמרו שאני לא אראה את זה בחשבון, היה לי מכשיר תקול ואני אקבל חדש ורק בזכות זה הסכמתי לשדרוג. ברגע שזה שדרוג טכני אני לא אמור לשלם פעמיים על אותו מכשיר, אני לא הייתי מודע לזה בכלל, הם הציעו לי את זה. טענות שלהם שהם הכניסו לי את המכשיר לתיקון פעמיים זה נכון אבל זה לא קשור לשדרוג. הטענה שלי המרכזית והמהותית האם חוק המכר מאפשר החלפת מכשיר אחד לאחד שהוא תקול ובכל זאת לגבות על שניים. ההצעה באה מהנתבעת, היא הציעה את זה. אני חייב לשלם את המכשיר הראשון ואת זה שילמתי במלואו. הם סירבו לשלוח לי חשבונית כי אני נמצא בטיפול משפטי. באשר למכשיר השני אני טוען שאני לא צריך לשלם אותו כי זו החלפה מרצונה ללא עלות." (פרוטוקול הדיון עמ' 1 ש' 14 – 25 וכן עמ' 2 ש' 1 - 6).

נציג הנתבעת העיד מנגד כי: "...התובע רכש מכשיר מוטורולה ב- 13.8.10, כל לקוח מקבל אחריות יצרן שנה שלמה עבור המכשיר, היא כוללת תקלות אלקטרו של המכשיר ולא שברים, נזק רטיבות וכו'. התובע הגיע לאחר 5 חודשים לסלקום בטענה שהמכשיר לא תקין ב- 1/11, יש לציין שהלקוח אינו משלם ביטוח מקיף ועדיין יש אחריות יצרן. ב- 18.1 הגיע עם מכשיר מדגם מוטורולה שהיה תקול נלקח ממנו וניתן לו מכשיר מאותו הדגם במקומו, הוחלף באחריות יצרן. הלקוח הגיע בפעם השנייה ב- 15.5. המכשיר עדיין באחריות היצרן ושוב החליפו ללקוח את המכשיר ללא עלות, 4 חודשים מאוחר יותר המכשיר לא נמצא באחריות יצרן, הלקוח לא משלם ביטוח אני יכול להתנער מזה ולהגיד אין מה לעשות למרות זאת כאשר פנה בחודש ספטמבר הציעו לו שדרוג טכני שאומר שלקוח רוכש מכשיר ומקבל בעבורו זיכוי מלא כל עוד הוא נמצא לקוח של סלקום. הציעו לו באופן חריג לקבל מכשיר מדגם אחר חדש ולקבל זיכוי גם בעבורו וגם בעבור המכשיר הקודם כל עוד הוא לקוח של סלקום. הלקוח לא משלם ביטוח ואין אחריות ואני לא חייב לספק לו את השירות הזה, הלקוח מקבל חוזה קריא וכתוב וברור, כל הסעיפים מופיעים בדף הראשון. לאחר חודש הלקוח עבר מסלקום, כל הזמן הוסבר לו שכל עוד הוא בסלקום יקבל זיכוי בשני המכשירים זה מופיע בכרטיס לקוח צירפנו לכתב ההגנה, הלקוח הועבר מסלקום ואז הוא לא מקבל את ההטבות על המכשירים כי אין מאיפה לזכות אותו וזה הוסבר גם לו וגם לבנו." (פרוטוקול הדיון עמ' 2 ש' 12 - 27).

למעשה, השאלה העיקרית עליה יש להשיב בדרך להכרעה בטענות הצדדים הינה, מה היה הסיכום בין הצדדים בעת "השדרוג הטכני", במועד בו קיבל התובע מכשיר חדש לידיו והשיב את המכשיר הישן שהיה ברשותו.

טוען התובע, כמפורט לעיל שהובטח לא שעלות השדרוג הטכני הינה אפס. ואולם טענה זו של התובע נסתרת באמצעות תרשומת שנערכה אצל הנתבעת בקשר עם השדרוג הטכני, ואשר הוצגה במסגרת כתב ההגנה (בעמ' 4) בה נכתב כי: "לאחר זיהויי מלא הוסבר ללקוח גיא, רוברט, על שדרוג טכני לפי תיעוד קודם. הוסר ללקוח כי עליו להחזיר את המכשיר הישן, בנוסף הוסבר כי אם יצא מסלקום ישלם על שניי המכשיר כל עוד נמצא בסלקום יקבל החזרים על שניהם בתוכנית 400 חבילות בשימור...". עוד נכתב בהסכם השדרוג כי בגין עסקה זו יהא זכאי התובע להחזר בגין שימוש בזמן אוויר בשווי של 80 ₪ לתקופה של 36 חודשים. למעשה טענות הנתבעת נתמכים במקורות שונים, החל מתרשומת שנערכה על ידי הנתבעת במועד ביצוע השדרוג וכן בהעתק החוזה בין הצדדים.

מנגד, התובע העיד בפני כי: "כאשר הלכנו בעניין השדרוג לי הייתה חצי שעה, הבן שלי הלך הביא לי את החוזה, חתמתי ובכלל לא קראתי, אמרתי לנציג שאני חותם על זה בלי לקרוא כי אין לי זמן והנציג אמר שאני לא אשלם כלום..." (פרוטוקול הדיון עמ' 3 ש' 3 - 5). ללמדך, התובע לא טרח לקרוא את החוזה לטענתו. חוזה אשר תוחם את המסגרת ההסכמית בין הצדדים, מסגרת לגביה טוען התובע שהיא תחומה באופן שונה משמעותית. בעוד שלטענתו הובטח לו העדר תשלום הרי שהוצגו בפני סממנים אובייקטיביים שונים בהסתמך עליהם עולה שאין בטענת התובע מאום והוא לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח תביעתו בהקשר זה. זאת ועוד, משחתם התובע על ההסכם, חזקה עליו שידע על מה חתם או היה עליו לדעת על מה הינו חותם. ראה לעניין זה ע"א 467/64 אולגה אסתר שוויץ נ' סנדור ואח', פד"י יט (2), 113, בעמ' 117, שם נקבע כי: "...דין הוא, שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תוכנן, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובה התחייב. חזקה עליו שחתם לאור הסכמתו, יהא תוכנו המסמך אשר יהא". (עוד ר' ת.ק (הרצליה) 38891-10-12 מנחם עוזרי נ' סלקום ישראל בע"מ, ניתן ביום 27.3.2013, פורסם במאגרים המשפטיים). משכך דין התביעה בהקשר זה נדחית במלואה.

באשר לחיובי האינטרנט, התובעת צירפה לכתב הגנתה העתקי חשבונות מהם עולה בבירור כי זיכתה את התובע בגין החיובים. מה גם שהתובע לא פירט לגבי אילו חיובים הוא טוען בדיוק ואף בדיון שהתקיים בפני לא עשה כן. משכך אני דוחה את תביעתו אף בהקשר זה.

טרם סיום אבהיר כי בעוד שהתובע העלה טענות והאשמות חמורות כנגד הנתבעת הרי שלא הצליח להוכיח ולו מקצתן ובוודאי שלא אף אחת מהן. אשר על כן, דין תביעתו להידחות במלואה.

לסיכום:

דין התביעה להידחות במלואה.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך כולל של 300 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים מהיום ויישא הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד ליום התשלום המלוא בפועל.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.