אורן נ' אוחיון ואח'

פסק דין

זוהי תביעה קטנה לפיצוי התובע על הפסדים כספיים שנגרמו לו עקב פגיעת רכבו בתאונה שארעה ביום 16.7.12 ובה היה מעורב רכב הנתבעת מס' 2 שהיה נהוג על ידי הנתבעת מס' 1.

התובע פוצה על ידי המבטחת של רכבו בגין הנזקים שנגרמו לרכב והוא תובע מן הנתבעות את ההפסדים שלטענתו נגרמו לו.

לטענת התובע, במועד האמור הוא נסע בכביש ישר בדרך לביתו, ובהגיעו לצומת התפרצה הנתבעת לנתיב נסיעתו, לאחר שלא צייתה לתמרור "האט ותן זכות קדימה", ופגעה ברכבו בצדו הימני קדמי.

התובע טוען כי כתוצאה מן התאונה, נגרמו לו ההפסדים הבאים:

ירידת ערך לרכב – התובע חזר בו בדיון מתביעתו בעניין זה.

השכרת רכב חלופי בסך של 5,886 ₪ - התובע טוען כי הוא נאלץ לשכור רכב חלופי בין 17.7.12 (שאז השיב למבטחתו את הרכב החלופי שקיבל למשך 24 שעות) ועד ליום 19.9.12 - שאז הוחזר הרכב לכביש לאחר שנאסר בו השימוש על ידי משטרת ישראל והוא יצא מן התיקון במוסך.

הוצאה בסך של 1,228 ₪ עבור תיקון הרכב שלא כוסה על ידי חברת הביטוח של התובע.

פיצוי בסך של 1,730 ₪ בגין 5 ימי מחלה בעטיים נעדר התובע מעבודתו וכן פיצוי בגין עגמת נפש ובזבוז ימי עבודה בסך של 2,000 ₪.

הנתבעות מכחישות את טענות התובע, הן בעניין האחריות לתאונה והן בעניין הנזק. לטענתן, הנתבעת פנתה ימינה בצומת ונעמדה על מנת לתת זכות קדימה להולך רגל שחצה את הכביש, לאחר מספר שניות רב ובעודה עומדת, הגיח לפתע ובמהירות התובע משמאל, לא שם ליבו לרכבה העומד בצומת, נכנס לצומת לא פנוי והתנגש ברכבה. על כן, מלוא האשמה לתאונה מוטלת על התובע.

באשר לנזק – הנתבעות טוענות כי מדובר בנזקים מופרכים. התובע לא הוכיח כי הוא לא זכה לפיצוי בגין נזקים אלו מחברת הביטוח שלו, לרכב לא נגרמה ירידת ערך (טענה שכאמור התובע חזר בו ממנה), התובע לא הוכיח כי רכבו הושבת ולכמה ימים והוא איננו זכאי לפיצוי על השכרת רכב, כי הוא יכול היה לקבל מהמוסך רכב חלופי בעלות מינימאלית לו היה דורש זאת. התובע הפר את חובת הקטנת הנזק, תיקון הרכב לא הצריך את השבתתו לתקופה כה ארוכה והתובע יכול היה לעשות שימוש בתחבורה ציבורית.

עוד טוענות הנתבעות כי התובע אינו זכאי לפיצוי עבור תיקון הרכב, באשר חברת הביטוח שלו שילמה לו עבור התיקון, כאשר התובע לא הראה אישור הפסדים המעיד על כך שנשא בהשתתפות עצמית.

התובע גם אינו זכאי לפיצוי עבור ימי מחלה, באשר מדובר בנזק גוף שאין לתובעו בתביעות קטנות ושלא הוכח ולו בראשית ראיה. בנוסף, התובע לא הוכיח טענתו לבזבוז ימי עבודה ולו בראשית ראיה.

בדיון שהתקיים בפני היום, העידו התובע והנתבעת מס' 1 והצדדים סיכמו את טענותיהם. לאחר שמיעת העדויות וטענות הצדדים ולאחר עיון בכתבי הטענות ובכל חומר הראיות, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי בלבד. על פי תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) התשל"ז-1976, ינומק פסק דין זה בצורה תמציתית.

בכל הנוגע לאחריות לתאונה - לאחר שמיעת העדויות נתתי אמון מלא בעדותו של התובע, שהייתה עדות מהימנה ועקבית, והעדפתי אותה על פני עדות הנתבעת.

אין חולק כי מכיוון נסיעתה של הנתבעת מוצב תמרור "האט ותן זכות קדימה" והיה עליה להימנע מלהיכנס לצומת בטרם תוודא כי היא פנויה.

גרסת הנתבעת בכל הנוגע לכניסתה לצומת לא הייתה עקבית: בהודעתה לחברת הביטוח (נ/2) היא מסרה כי היא פנתה ימינה ובזמן שעצרה להולך רגל שחצה את הכביש נכנס התובע ברכבה, על פי מזכר שערכה הנתבעת מס' 2 (נ/3) בשיחה עם הנתבעת מס' 1 היא טענה שנתנה זכות קדימה להולך רגל במעבר חציה וכי היא עמדה בתוך הצומת כ- 20 שניות עד שהתובע פגע בה. בעדותה בבית המשפט, לעומת זאת, טענה הנתבעת כי לא קיים במקום מעבר חציה וכי היא עמדה מספר שניות בתוך הצומת עד שהתובע פגע בה (עמ' 4 שורות 3-11 לפרוטוקול).

עדותו של התובע, כאמור, הייתה עדות עקבית ומהימנה, ובניגוד לטענת הנתבעות היא גם איננה עומדת בסתירה לכתב האישום שהוגש נגד הנתבעת, שם צוין כי היא נכנסה לצומת תוך כדי פנייה ימינה ובכך חסמה את דרכו של רכב התובע.

גם הנזקים שנגרמו לשני הרכבים מתיישבים עם גרסת התובע בכל הנוגע לאופן קרות התאונה.

יצוין כי הנתבעת לא מסרה את פרטיו של הולך הרגל שלטענתה היא עצרה על מנת לאפשר לו לחצות את הכביש ולא זימנה אותו כעד מטעמה.