אורן ואח' נ' מועצה מקומית כפר - יונה ואח'

פסק דין

בפניי תביעה אשר הוגשה על ידי חמישים ותשעה תובעים, כולם בעלי זכויות במקרקעין ב"כפר יונה" במתחם תוכנית הידועה בכינויה "ב.מ.300" (להלן:"מתחם התוכנית").

הנתבעות הן המועצה המקומית כפר יונה (להלן:"הנתבעת 1" ו/או "כפר יונה" ו/או "המועצה"), בשטחה מצויים מקרקעי התובעים, והחברה הכלכלית לפיתוח כפר יונה בע"מ (להלן:"הנתבעת 2"), אשר הוקמה על ידי הנתבעת 1 ואחראית מטעמה על גביית היטלי פיתוח ועל ביצוע עבודות פיתוח ותשתית במתחם התוכנית.

התובעים טוענים כי דרישות התשלום מאת הנתבעות לתשלום סכומי היטלים ואגרות על פי חוק עזר לכפר יונה (סלילת רחובות), התשנ"ז- 1997 (להלן:"חוק עזר לסלילת רחובות") וחוק עזר לכפר יונה (תיעול), התשנ"ב -1992 (להלן:"חוק עזר לתיעול"), התבססו על תעריפים שגויים, גרמו להטעייתם של התובעים, נעשו שלא כדין, בחוסר סמכות, ברשלנות ותוך עשיית עושר ולא במשפט. על כן ולאחר ששילמו התובעים את ההיטלים על פי דרישות התשלום מאת הנתבעת, עותרים הם בתביעה זו להשבת הכספים אשר שולמו לטענתם ביתר. סכום התביעה הוא 1,357,094 ש"ח.

העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת:

בשנים 1992, ו-1997 חוקקה ותיקנה המועצה המקומית כפר יונה חוקי עזר שונים בין היתר גם באשר לסלילת רחובות ותיעול, בהם נקבעו תעריפי היטלי סלילת רחובות והיטלי תיעול. קביעת תעריפי ההיטלים בחוקים אלה התבססה על תחשיב מקצועי ניהולי- כלכלי אשר נערך לבקשת המועצה (להלן:"תחשיב המועצה") (נספח 2 למוצג נ/1). תחשיב המועצה וחוקי העזר אושרו על ידי משרד הפנים, ואל התובעים נשלחו דרישות תשלום.

אין חולק כי התובעים שילמו הסכומים על פי דרישות התשלום.

טענות התובעים:

התובעים טוענים כי שילמו לנתבעות אגרות והיטלי פיתוח לסלילה ותיעול ביתר, וכי הגבייה הייתה שלא כדין ובחוסר סמכות זאת מאחר וקיימים ליקויים בחוקי העזר. כן טוענים התובעים כי אין התאמת תעריפים בין תחשיב המועצה ובין חוקי העזר המתבססים עליו, כי קיימים ליקויים כלכליים בתחשיבים עצמם וכן כי חוקי העזר והתחשיבים אינם תואמים לנוהל משרד הפנים להכנת חוקי עזר לסלילת רחובות ותיעול (להלן:"נוהל משרד הפנים") (נספח 1 למוצג נ/1).

בכתב התביעה פורטו טענות התובעים באשר לליקויים בחוקי העזר ובתחשיבים כדלהלן:

עלות עבודת תיעול הוטלה בחוק העזר לתיעול ובחוק העזר לסלילת רחובות. משכך טוענים התובעים, מדובר בליקוי מהותי של הכללת עבודות כפולה וחיובם בכפל.

בחוק העזר לסלילה חושבו עלויות אשר לא היה מקום להטילם על התובעים, שהן בניגוד לנוהל משרד הפנים לקביעת תעריפי היטל סלילה: עלויות גנים ציבוריים ועלויות תשתיות מסחריות. באשר לתשתיות מסחריות, נטען כי המדובר בעלויות כספיות אשר אינן מוטלות על הרשות ואין זה בסמכות הרשות להטילן על תושביה ובאשר לעלויות גנים ציבוריים, נטען כי על פי נהלי משרד הפנים לקביעת היטלי סלילה, עלות גנים ציבוריים אינה נכללת בכספי היטלי הסלילה.

פיצול התעריפים אשר נעשה בחוק העזר סלילה, בין תעריף רגיל לתעריף פיתוח יוצרת עיוותים ומנוגד לנוהל משרד הפנים.

התעריפים אשר נקבעו בתחשיב העירייה אינם מתאימים לתעריפים אשר נקבעו בחוקי העזר, וכן התעריפים שבחוקי העזר אשר בגינם חויבו, גבוהים מהתעריפים המצוינים בתחשיב, אשר אמור להיות הבסיס ולחוקי העזר. בכך ליקוי מהותי נוסף.

התחשיבים הכלכליים אשר עומדים בבסיס חוקי העזר, לוקים בטעויות שכן נלקחו בחשבון נתונים אשר לא היה מקום לקחתם, ובכך למעשה "הועמסו" עלויות אשר הביאו בסופו של יום להגדלת ההיטל המוטל על התובעים.

בסיכומיהם העלו התובעים לראשונה טענה לליקוי נוסף בתחשיב הכלכלי בטענה כי קיימות טעויות אריתמטיות בהכפלת רוחב השטחים. לטענת התובעים במסגרת התחשיב הכלכלי של העירייה חושבו שטחים אשר אינם כלולים בתב"ע החלה על תוכנית המתחם ב.מ.300, ובכך למעשה הוספו לעלויות התחשיב כ- 25% שטחים נוספים אשר אינם צריכים לבוא בחשבון בחישוב ההיטל הנדרש.

לביסוס טענותיהם הסתמכו התובעים על חוות דעתו של המומחה, מר אופיר בוכניק, ממאי 2005 ( סומנה ת/1, להלן: "חוות דעת בוכניק"), ובשלב הראיות נחקר מומחה זה על חוות דעתו.

טענות הנתבעות:

הנתבעות טוענות כי יש לדחות התביעה על הסף מן הטעמים של שיהוי מהותי, מניעות והשתק, שכן סכומי ההיטלים שולמו עוד במהלך השנים 1999-2001, מבלי שהועלתה כל טענה על ידי התובעים באשר לתשלום. בהסתמך על תשלומים אלו בוצעו עבודות הפיתוח והמועצה הוציאה ההוצאות הכרוכות בהן ובכך שינתה מצבה לרעה.

לחילופין, טוענות הנתבעות כי סכומי האגרות והיטלי הפיתוח אשר נגבו מהתובעים, נגבו כדין ובהתאם להוראות חוקי העזר. עוד טוענות הנתבעות כי לא נפל כל פגם בהוראות חוקי העזר ו/או בתחשיבים העומדים בבסיס חוקי העזר ושעליהם מבוססות דרישות התשלום, תחשיבים אשר אושרו על ידי משרד הפנים.