אורן ואח' נ' מדר ואח'

החלטה

בפני בקשה למתן צו עשה זמני במעמד צד אחד ולקיום דיון במהלך הפגרה.

כתב תביעה לא הוגש.

דין הבקשה להידחות ומכמה טעמים.

הצדדים לבקשה מנהלים ביניהם הליכים משפטיים רבים ונראה שאינם מהססים לפתוח בהליכים על גבי הליכים כדי להתיש ולייסר האחד את השני.

מתוך קריאת ההחלטות השיפוטיות והטענות ההדדיות בהליכים האחרים עולה כי תום לב בניהולם איננו בהכרח מנת חלקם של הצדדים. מתוך קריאת ההתכתבויות בין באי הכוח עולה כי היחסים עכורים והם אינם ששים למצוא פתרון ולערוך התחשבנות פשוטה על יסוד מה שיש ומה שכבר נקבע.

המבקשים עותרים למתן צו עשה המורה למשיב 1 להמציא פלט מחשבון נאמנות שהוא מנהל וכן להמציא מסמכים הנוגעים תשלומים ולממסרים שהתקבלו עקב מכירת ציוד ע"י המשיבה 3 והפקדת סך 51,007 ₪ בקופת בית המשפט.

אלא שיש בהליכים שכבר התנהלו בין הצדדים החלטות ופסקי דין,חלקם ארוכים מאד ומפורטים מאד שכבר מורים על מתן הסעד שמבוקש בהליך שבפני ובכל זאת נפתח הליך נוסף ללא תביעה עיקרית ובאצטלה של סעד זמני (דחוף) במעמד צד אחד.

חלקם של ההליכים האחרים התנהל במקביל,בחלקם הועברו עילות מהליך אחד לשני תוך כדי תיקון כתבי טענות וכיום נראה שהעניינים אף עלו לערכאות הערעור ויש לשים גבול לכמות ההליכים הנוגעת לאותה מערכת נסיבות.

מהם הטעמים המיוחדים המפורטים בבקשה שלפני שאמורים לשכנע את בית המשפט לתת סעד זמני לפני הגשת התובענה? לא רק שאין טעמים אלא שאין אפילו בקשה לכך,כאילו שתקנה 363 נמחקה ודרך המלך בניהול הליכים אבדה.

מהו הסעד הזמני שנדרש? עולה שלא מדובר בסעד זמני אלא בסעד סופי.

מה הדחיפות? מדוע תיק זה צריך לידון לפני אלפי תיקים אחרים? לא מדובר בעניין דחוף,הציוד נמכר זה מכבר,הצדדים התישו האחד את השני בהליכים מסובכים בהם העניין עלה ולא ברורה הריצה בפגרה בהליך קטוע נטול תביעה.

למה צריך לתת את הסעד במעמד צד אחד? מה הנימוק לכך קרי לסטייה כה מהותית מהדרך הדיונית המקובלת? ברור שלא מדובר בהליך המתאים לדיון במעמד צד אחד ואין שום נימוק היכול להצדיק זאת.

התשובה ברורה-נראה כי בעלי דין נוטים יותר ויותר לעשות שימוש ב"הליכים דחופים" ל"סעדים זמניים" כאשר הדבר הפך לשיטה ל"קיצור תורים" והפעלת לחץ,במקרה דנן לא התקיים שום תנאי למתן סעד זמני דחוף בפגרה במעמד צד אחד או ללא הגשת תביעה עיקרית ומדובר בניצול של הליכי משפט שאין בדעתי לתת לו יד.

זאת ועוד,למה צריך לפתוח בעוד הליך מתיש כשהצדדים קבעו בהסדר דיוני בבית משפט השלום בנצרת כי כספי מכירת הציוד (בגובה העיקול הזמני שהטיל המבקש 3) יופקדו בקופת בית המשפט שם.לא מדובר רק בהסכם דיוני,מדובר בהחלטה שיפוטית שכן ההסכם קיבל תוקף של החלטה. אם סבורים המבקשים שאותו הסדר עדיין מחייב ואותה החלטה עדיין שרירה ויש לפעול על פיהם,דרך המלך נראית לפחות על פי נימוקי הבקשה שבפני באכיפתו בהליכים שנועדו לאכיפה ומניעת ביזיון החלטות שיפוטיות.

זאת ועוד,בהליך אחר בבית משפט השלום בחיפה בסעיף 77ב' לפסק דינה קובעת כב' השופטת ע. חן ברק ביחס לציד שנמכר כי המבקשים:

"...זכאים ל-58% מהתקבולים שהתקבלו בגין מכירתו"

ההליך שם כלל במהותו גם עתירה לסעד הצהרתי וגם תביעה כספית והייתה בו התייחסות גם להמצאת המסמכים וההתחשבנות וגם להסדר הדיוני בביהמ"ש בנצרת,מכירת הציוד ותוצאותיה.

ב"כ המבקשים פנה לכב' השופטת בבקשה לתיקון טעות סופר ובהחלטתה מיום 9.8.11 היא קבעה כדלקמן:

"החלק האופרטיבי של פסק הדין אינו נמצא בסעיף 14.....אלא בסעיף 77ב'.....ברור שעל ב"כ הנתבעת להציג בעניין זה,לב"כ התובע,בעת ביצוע התשלום-מסמכים מפורטים שיעידו על הסכום המלא שהתקבל ושהופקד בחשבון הנאמנות,כולל פירותיו בגין מכירת הציוד."