אורן ואח' נ' אביחזר ואח'

פסק דין

זוהי תביעה שעניינה פיצוי בגין נזקים אשר נגרמו כתוצאה מתאונת דרכים.

לטענת התובעת, עת נסעה בכביש ראשי, בנתיב האמצעי מבין שלושה נתיבים, התפרץ לפתע רכב הנתבעת 2 (לובה ברוורמן ) מהנתיב הימני אל נתיב נסיעתה של התובעת, בשל רכב אשר חסם את נתיב נסיעתה.

רכב הנתבע 1 (יהודה אביחזר) אשר לטענת התובעת נסע מאחורי הנתבעת 2 , בנתיב הימני, התפרץ אף הוא לנתיב נסיעת התובעת, כשהוא נוסע בעקבות רכב הנתבעת 2.

לטענתה, רכב הנתבע 1 פגע בעוצמה ברכב הנתבעת 2, דבר שאילץ אותה לבלום את רכבה. לטענה, לא הספיקה להביא את רכבה לכדי עצירה מוחלטת, ובלית ברירה, פגעה ברכב הנתבע 1, בחלקו האחורי.

לטענת הנתבע 1 , הנתבעת 2 עצרה בפתאומיות את רכבה באמצע הכביש, כתוצאה מרכב אשר הפריע לנסיעתה. משכך, בלם הוא את רכבו ועצר את רכבו בסמוך לאחורי רכב הנתבעת 2. לטענתו, התובעת, אשר לא שמרה מרחק, לא הספיקה לבלום את רכבה והתנגשה ברכבו מאחור. כתוצאה מכך, רכב הנתבע 1 התנגש ברכב הנתבעת 2 מאחור ובכך לטענתו, גרמה התובעת לתאונת השרשרת. בנוסף טוען הנתבע 1 כי חברת הביטוח של התובעת קיבלה גרסתו לאופן קרות התאונה ופיצתה אותו בשל כך.

לטענת הנתבעת 2, נסעה היא בנתיב הימני ואולם, רכב אשר הפריע לה בנסיעה וחסם את דרכה, אילצה לעבור לנתיב הנסיעה האמצעי.

לטענתה, לפניה עמדו מספר כלי רכב אשר האטו את נסיעתם, ואף עצרו - דבר שאילץ אותה לעצור את רכבה גם כן.

לאחר שעצרה, הרגישה לפתע בחבטה בחלקו האחורי של רכבה, אשר נגרמה כתוצאה מרכבו של הנתבע 1 אשר נפגע מרכב התובעת אשר נסע מאחוריו. לטענתה, האחריות לקרות התאונה מוטלת על שכמי התובעת.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים בתיק ובכלל זה בתוצאות בדיקת הפוליגרף מצאתי, כי השאלה המרכזית העומדת על הפרק בהקשר לתובענה זו הינה: האם כטענת התובעת כפי שעלתה הן בכתב תביעתה והן בפרוטוקול הדיון בפני מיום 27/6/10 – הנתבע 1 , יהודה אביחזר, נסע בנתיב הימני מאחורי רכבה של הנתבעת 2, לובה ברוורמן, והתפרץ לנתיב האמצעי, נתיב נסיעת התובעת , ובשל כך נגרמה התאונה.

מתוצאות בדיקת הפוליגרף בעניין זה עולה, כי בשיחת ההבהרה שנערכה לתובעת טרם הבדיקה, לא חזרה התובעת על גרסתה לפיה, רכב הנתבע 1 התפרץ בעקבות הנתבעת 2 לנתיב נסיעתה.

זאת ועוד. התובעת לא זכרה במדויק את מיקום רכבה בכביש טרם קרות התאונה.

כאשר נשאל הנתבע 1 בשאלה הראשונה אשר הוצגה בפניו בעת הבדיקה: " האם לפני שקרתה התאונה הזו עברת לנתיב של זהבה ( צ.ל "התובעת", נ.ש.מ ) "- השיב הנתבע 1 בשלילה. בתשובה זו הבדיקה העלתה כי אובחנו תגובות פיזיולוגיות המצביעות על אמירת אמת.

זאת ועוד זאת. עיון בעדותה של הנתבעת 2 בבית המשפט מעלה כי לדבריה, הנתבע 1 טרם קרות התאונה עמד בנתיב האמצעי ( עמוד 2 שורה 4 לפרוטוקול מיום 27/6/10). – דבר שיש בו כדי לחזק את אמינות גרסתו של הנתבע 1 לפיה נסע כל העת בנתיב האמצעי ולא התפרץ לנתיב נסיעת התובעת מכיוון הנתיב הימני בעקבות הנתבעת 2.

נוכח המקובץ הגעתי לכלל דעה כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח תביעתה. התובעת לא הוכיחה בפני כאמור כי הנתבע 1 התפרץ לנתיב נסיעתה, ומשכך, ומשלא שמרה התובעת מרחק מרכבו של הנתבע 1 – אין לה להלין אלא על עצמה.

נוכח מסקנתי זו טענותיה של התובעת בדבר הצטרפותה לתאונה קיימת כפי שהדברים באים לכדי ביטוי בסיכום חוות הדעת, איננה מעלה ואיננה מורידה.

נוכח האמור הנני דוחה התובענה.

בנוסף הנני מורה כי תשלום שכר טרחת מומחה הפוליגרף יוטל על שכם התובעת.

התובעת תשלם לכל אחד מהנתבעים את התשלום האמור תוך 90 יום מהיום.

ניתנה והודעה היום ו' חשון תשע"א, 14/10/2010 במעמד הנוכחים.