אורלנסקי ואח' נ' עיריית פתח תקווה ואח'

פסק דין

בעתירה שבפני עתרו העותרים להורות לעירית פתח תקוה ולוועדה המקומית פתח תקוה להמציא להם תעודה בהתאם לסעיף 324 (א) לפקודת העיריות [ נוסח חדש] ולתקנות התכנון ובהניה (תעודה בדבר תשלום היטל השבחה) תשמ"א – 1981 (להלן "התעודה").

זוהי עתירה שלישית שהוגשה על ידי העותרים באותו ענין.

העתירה הראשונה הוגשה לבית המשפט לעניינים מנהליים בת"א (עת"מ 1342/08), לאחר שהמשיבים נקטו כלפי העותרים בהליכי גביה מנהליים. במסגרת הסכם פשרה שילמו העותרים את קרן החוב הנטען ונקבע כי יהיה בכך כדי לסלק את כל החוב הרובץ על הנכס (נספח 6 לעתירה).

העתירה השניה הוגשה לבית משפט לענינים מנהליים מרכז (עת"מ 6690-09-11) ונטען בה כי העותרים פנו למשיבה בבקשה להנפיק להם תעודה ולא נענו.

בפסק הדין מיום 16.11.11, נדחתה העתירה. אף על פי כן חויבו המשיבים לשלם לעותרים שכ"ט בסך של 20,000 ₪ וכך נאמר בפסק הדין:

"חרף פניית העותרים למשיבים עוד ביום 6.1.11 לא נענו העותרים לפנייתם למעט תשובה פורמאלית בה נאמר כי "לצורך קבלת המידע התכנוני יש ראשית, בתיאום פגישה מראש ושנית יש לשלם אגרה בסך של 179 ש"ח".

גם לאחר שהעותרים העמידו את המשיבים על טעותם, לפיה לא התבקש כל מידע תכנוני, לא טרחו המשיבים להמציא לידי העותרים תעודה או כל דרישה עובר להמצאת התעודה. משלא התקבלה התשובה, פנו העותרים לבית משפט זה בעתירה שהוגשה ביום 5.9.11. בתגובה לעתירה שהוגשה ביום 1.11.11, נטען כי דינה של העתירה להידחות נוכח קיומו של חוב היטל השבחה בגין תוכנית פת/2000א. לטענת המשיבים נטענה על ידי העותרים טענה שאינה שגרתית ולפיה, מחזיקים העותרים במחצית משטח החלקה הידועה כחלקה 33 בגוש 6395, כאשר מחצית החלקה האחרת נמכרה לפני עשרות שנים במפרוז, על פי דיני הקרקעות העותומאניים. בדיקת הטענה, כך לטענת ב"כ המשיבים בדיון שבפניי, ארכה זמן רב ובהתאם, נשלחה לב"כ העותרים בספטמבר 2011 הודעת חיוב רשמית בצירוף שומה, לאחר שטענת העותרים שאין לשום את החלקה בשלמותה תוך חיובם בחלקם היחסי בחלקה, התקבלה והשומה מתייחסת רק לצדה המערבי של החלקה, המוחזק על ידי העותרים.

עיון בנספחים שצורפו לתגובה מלמד כי שומת ההשבחה נערכה ביום 28.9.11 (ונזכיר כי העתירה הוגשה ביום 5.9.11). עוד עולה מטיעוני הצדדים, כי שומת היטל ההשבחה נשלחה לב"כ העותרים ביום 31.10.11, ותגובת המשיבים לבית המשפט הוגשה ביום 1.11.11.

בנסיבות אלה, מכיוון שעל פי הנטען קיים חוב היטל השבחה על המקרקעין הנדונים, דין העתירה לגופה להידחות. יחד עם זאת, לאור התנהלותם של המשיבים, שגילו זלזול בעותרים, אני רואה לחייב אותם בהוצאות המשפט".

בחלוף חודשיים הוגשה העתירה שלפני ופעם נוספת התבקש בית המשפט להורות למשיבים להנפיק תעודה ולהצהיר כי העותרים אינם חייבים למשיבה 1 תשלום כלשהו בדבר התקנת תיעול ו/או אגרת תיעול על פי הודעה או דרישה שהונפקה על ידי המשיבות ביום 16.11.11 ונמסרה לעותרים באותו יום באולם בית המשפט בעת הדיון בעתירה 6690-09-11.

לטענת העותרים, הם מבקשים שהמשיבים ינפיקו להם את התעודה מאז 2/07. ובעקבות העתירה בעת"מ 1342/08 הסכימו, לצורכי פשרה לשלם למשיבים סך של 2,305 ₪ לצורך סילוק כל חוב של העותרים לאותה עת. הדרישה שהציגו המשיבים ביום 16.11.11, נועדה אך ורק כדי למנוע את הנפקת התעודה המבוקשת.

לטענת המשיבים בכתב התשובה, מדובר בהיטל תיעול חדש .

בדיון שהתקיים ביום 19.4.12, התייצב ב"כ המשיבים והציג אישור לפיו העותרים אינם חייבים בהיטל תיעול.

לאור זאת הופנו העותרים למשיבה 1 כדי לקבל את האישור המיוחל וקבעתי כי רק לאחר שתונפק התעודה יטענו הצדדים לענין ההוצאות ולשאלה זו בלבד מתייחס פסק הדין.

פרטתי את השתלשלות האירועים, כדי להצביע על דרך התנהלותן הפסולה של המשיבות מול "האזרח הקטן" הנזקק לשרותיהן.

רשות מקומית וועדה מקומית הם גופים שלטוניים שנועדו לשרת את הציבור ועליהם, לרבות עובדיהם למלא תפקידם בנאמנות וברצון ולא להתעמר במי שנזקק לשרותיהם ותלוי בהם.

העותרים נדרשו שלוש פעמים לפנות לבית המשפט כדי לקבל תשובות ושירותים מהעיריה, אותם לא הצליחו לקבל ללא עזרת בית המשפט על אף שפנו לעיריה לקבל את מבוקשם.

בנסיבות אלה אני מחייבת את המשיבים ביחד ולחוד לשלם לעותרים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 35,000 ₪. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ט"ו סיון תשע"ב, 05 יוני 2012, בהעדר הצדדים.