אורליצקי נ' פדר

פסק דין

בפני תביעה כספית 135, 661 ₪, אשר הוגשה על ידי התובעת, אזרחית ישראלית תושבת אוסטריה שבתקופה הרלוונטית התגוררה בפולין, כנגד הנתבע, עורך דין במקצועו, בטענה של מרמה, טיפול רשלני בתיק מימוש פסק דין שניתן לטובתה בבית הדין הרבני, הפרת התחייבותו כלפיה וגרימת נזקים לתובעת עקב, מה שלטענתה הינו, סדרת מעשים רשלניים.

א. תמצית טענות התביעה

1. לטענת התובעת, מערכת היחסים בין הצדדים החלה בשנת 2000, עת פנתה למשרד עו"ד כהן לויט, כדי שיטפל עבורה בגביית סכום שנפסק לטובתה בפסק דין בבית הדין הרבני, (להלן: "התיק"), כנגד בעלה לשעבר אברהם אספיס.( להלן: "החייב").

את הנתבע הכירה, כאשר עבד במשרד עוה"ד כהן את לויט ומונה על ידי עו"ד לויט מטעמו לטפל בתיק, אך לא ידעה שהנתבע היה אותה עת מתמחה במשרד. על פי המידע שבידי התובעת היום, ומה שלא ידעה עת פנתה למשרד עו"ד כהן לויט, הנתבע טיפל בתיק מטעם עו"ד לויט כמתמחה ולא כעורך דין. כאמור, בזמן אמת, לא ידעה התובעת שהנתבע הינו מתמחה, ולאחר שהוסמך כעורך דין הוא פתח משרד עצמאי ולקח עמו את התיק המשפטי שלה.

2. ביום 28.1.00 חתמו התובעת ועו"ד איתן לויט על הסכם שכר טרחה,(להלן: "ההסכם") בו הוסכם, כי עו"ד לויט ייקח על עצמו את הטיפול בגביית הסכום שנפסק בפסק הדין ושכר הטרחה נקבע לפי שלבי גבייה כמפורט בו.

ההסכם, כך התובעת, התייחס אך ורק לאמור בפסק הדין בנוגע לסכומים אותם יש לגבות, קרי לחשבונות הבנקים כמפורט בהבהרות לפסק הדין ולא לכל מחלוקת אחרת שהייתה בינה לבין החייב. ההסכם לא התייחס כלל לדירת בני הזוג, {התובעת ובעלה - החייב}. בעדותה, השוותה את גביית כספי מימוש הדירה לגביית כספי המכונית של בני הזוג, שגם בגינה לא נגבה שכר טרחה.

טוענת התובעת, כי אמנם פסק הדין התייחס לדירת בני הזוג, אך בהבהרות לפסק הדין לא הייתה התייחסות לנושא, ובני הזוג הסכימו למכור אותה כשנתיים וחצי לאחר מכן. משכך, הסכם שכר הטרחה כלל לא התייחס לדירה אלא לסכומים שהיה צורך לגבות על פי פסק הדין בבית הדין הרבני.

התובעת שילמה את הסכום הראשון על פי ההסכם בסך 3,000$ בתוספת מע"מ ונפתח כנגד החייב תיק הוצאה לפועל 16/02942/00/8.

3. כאמור, שנתיים וחצי לאחר מכן הסכימו בני הזוג למכור את דירתם המשותפת ולחלק את תמורתה 60% לתובעת 40% לבעלה - החייב.

בחקירתה העידה התובעת, כי בשלב בו התנהלו הדיונים בבית הדין הרבני, לא הייתה הסכמה בינה לבין החייב למכירת הדירה, ובשנת 2002 הם הגיעו להסכמה וביקשו מבית המשפט למנות כונס נכסים. המועד בו ביקשו בני הזוג למנות כונס נכסים למכירת הדירה, הוא המועד בו הסכימו למכור אותה - בחודש אפריל 2002. (ע' 18 עד 19 לפרוטוקול). ראש ההוצאה לפועל קבע שימונה כונס נכסים למכירת הדירה ושתמורת מכירת הדירה, תופקד בתיק ההוצאה לפועל לאחר כיסוי הוצאות המכירה.

בהתבסס על החלטתו זו של ר' ההוצאה לפועל, וללא ידיעתה ו/או הסכמתה של התובעת, הגיש עו"ד לויט ביום 1.5.02 בקשה למנותו לכונס נכסים למכירת הדירה, ליתן לו סמכות לפרסמה ולמכירתה, לבצע התמחרות ולהגיש לאישור ר' ההוצאה לפועל בקשה לאישור המכירה.

4. ביום 1.5.02, החליט ראש ההוצאה לפועל למנות את עו"ד לויט ככנוס נכסים למכירת הדירה וביום 5.5.02 מונה גם עו"ד גיא, ב"כ החייב ככונס נכסים ביחד עם עו"ד לויט למכירת הדירה ומינוי הכונס נודע לתובעת רק בדיעבד. התובעת לא ידעה על מינוי כונס הנכסים קודם לכן ובשעת מעשה ולא חתמה עם עו"ד לויט ו/או עם הנתבע על ההסכם בגין מכירת הדירה.

טוענת התובעת, כי בשום שלב לא הסכימה ואף לא חתמה על הסכם שכר טרחה, עם הנתבע ו/או עם עו"ד לויט בדבר קבלת שכר טרחה בגין מכירת הדירה, וכלל לא ברור לה מדוע היה צורך בשני כונסי נכסים למכירת הנכס ולגבות מסכום המכירה סכומים גבוהים כשכר טרחה.

יתרה מכך, היא מעולם לא מינתה את הנתבע ככונס נכסים לדירה ולכן לא היא זו שהייתה אמורה לפטר אותו מתפקידו. (ע/ 21 שורות 24 עש 30 לפרוטוקול). היא לא חשבה שאפשר להתנגד למינוי של ראש ההוצאה לפועל והנתבע מעולם לא נתבקש על ידה לממש את הדירה. (ע' 22 שורות 23 עד 33 לפרוטוקול).

עוד טוענת התובעת בעדותה, כי פסק הדין עסק, בדירה, בכספים ובמכונית, אך הסכם שכר הטרחה עם עו"ד לויט לא כלל את הדירה, כפי שלא כלל את המכונית, והראייה, שעו"ד לויט ו/או הנתבע, לא טיפלו במכירת המכונית. (ע' 23 שורות 12 עד 20 לפרוטוקול).

5. כונסי הנכסים מצאו רוכש לדירה וביום 31.1.02 חתמו עם הקונה על הסכם מכירת הדירה תמרות 170,000$ שאושר על ידי ר' ההוצאה לפועל ביום 17.11.02. התמורה ששולמה כבר בחודש נובמבר, הוכנסה לחשבון הנאמנות ויתרת מלוא התמורה הוכנסה ביום 31.12.03.

רק ביום 6.3.03 ולאחר שכספי התמורה "עמדו" בחשבון הנאמנות כשלושה חודשים", הגישו כונסי הנכסים בקשה לר' ההוצאה לפועל לחלוקת כספי המכירה וזו הייתה הפעם ראשונה, למיטב ידיעת התובעת, שהנתבע הופיע, כמייצג התובעת, ביחד עם כונסי הנכסים.

התובעת אינה יודעת באיזה שלב עבר התיק מעו"ד לויט לנתבע. היא אישית בטחה בעו"ד לויט ובנתבע, ועצם הופעת הנתבע לא שינה מבחינתה דבר.

באותו דיון הודיעו כונסי הנכסים לכב' ר' ההוצאה לפועל, כי רוכש הדירה שילם את תמורתה בסך 795,190 ₪ אשר הופקד בחשבון נאמנות נושא ריבית, וביום הגשת הבקשה, עמד על 811,667 ₪