אוריון ואח' נ' טימסית ואח'

פסק דין

בפני תביעה ותביעה שכנגד שעניינן שירותים משפטיים אשר סיפק הנתבע לתובעים.

עיקרי הפרשה

התובעים והנתבעים שכנגד (להלן: "התובעים") הם מי ששכרו את שירותיו של הנתבע והתובע שכנגד (להלן: "הנתבע") לטפל בעניינו של התובע 1 (להלן: "התובע") בהליך פלילי בו נשלל מן התובע רשיון הנהיגה שלו. הנתבע התחייב כלפי התובעים כי יפעל לטפל בפסילת רשיון הנהיגה של התובע, אשר נשלל ממנו בעקבות גזרי דין שניתנו בתיקים פליליים.

הטיפול בעניינו של התובע על ידי הנתבע החל שעה שהיה הנתבע מתמחה במשרד עו"ד קישאוי עלא (להלן: "המאמן"), כאשר באותה עת פעל הנתבע בחסות מאמנו. כך ביום 27.11.11 חתם התובע על יפוי כוח לטובת מאמנו של הנתבע. בשלב זה הגיש הנתבע מספר בקשות לבית המשפט תחת חסות מאמנו, אך טרם הצליח להביא לביטול הפסילה. יצוין, כי עבור הטיפול שנעשה על ידי הנתבע בתקופת היותו מתמחה, לא דרש או קיבל הנתבע תשלום כלשהו.

עם סיום התמחותו, הפסיק הנתבע את הטיפול בעניינו של התובע והודיע לתובעים כי אינו יכול לטפל בעניינם עד שיוסמך כעורך דין. ביום 14.6.12 הוסמך הנתבע כעורך דין ואז פנו אליו התובעים וביקשו כי ימשיך את הטיפול בעניין רשיון הנהיגה של התובע. ביום 17.7.12 חתם התובע על יפוי כוח לטובת הנתבע. בשלב זה הודיע הנתבע לתובעים כי עבור הטיפול בעניינם יידרשו לשאת בתשלום שכר טרחה, אך לא נחתם הסכם שכר טרחה בכתב. לעניין גובה שכר הטרחה עליו סוכם, קיימת מחלוקת בין הצדדים, כפי שיפורט בהמשך.

ביום 10.8.12 שילמו התובעים לנתבע סך של 2,500 ₪ על חשבון שכר הטרחה והפקידו בידיו שיק נוסף על סך של 2,500 ₪. בהמשך בוטל השיק על ידי התובעים וביום 22.11.12 שולם סכום נוסף בסך של 2,500 ₪ במזומן.

ביום 22.11.12 חתם התובע על התחייבות לתשלום שכר טרחת עורך דין, בו התחייב לשלם לנתבע עבור הטיפול בנוגע לפסילת רשיון נהיגה סך של 12,000 ₪ הכוללים סך של 5,000 ₪ אשר שולם וסך נוסך של 7,000 ₪ במועד סיום השירות המשפטי. נקבע כי לסכומים אלה יתווסף מע"מ. עוד נקבע בהסכם זה, כי השירות המשפטי אינו כולל ייצוג בהליכים מול משרד הרישוי וכן אינו כולל הסרת מניעות מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה מכל גורם שהוא לרבות לשכת ההוצאה לפועל, מרכז האכיפה והגבייה וקנסות למיניהם.

ביום 8.1.13 הודיע הנתבע לתובע כי הטיפול המשפטי בעניינו הסתיים וכי יתרת חובו לנתבע עומדת על סך של 9,040 ₪, בהתאם להסכם שכר הטרחה שנחתם בין הצדדים. התובעים סרבו לשלם את יתרת הסכום.

טענות התובעים

התובעים טוענים כי הוסכם בין הצדדים כי הנתבע ידאג להשבת רשיונו של התובע ותמורת הטיפול הכולל בעניין ישולם שכר טרחה בסך של 5,000 ₪ בלבד.

כן טוענים התובעים כי הנתבע התרשל בטיפול בעניינם. כך, לטענתם, הגיש הנתבע לתיק בית המשפט בחודש דצמבר 2011 שלוש בקשות בלבד, אשר נדחו על ידי בית המשפט ומאז לא עשה דבר משך שנה שלמה. רק בחודש נובמבר 2012 הגיש בקשה נוספת לבית המשפט ואז התקיים דיון בו ניתן פסק דין לטובת התובע, בו נקבע כי התובע סיים לרצות את תקופת הפסילה אשר הוטל עליו במסגרת גזר הדין משנת 2002. לטענת התובעים, הנתבע ישב בחיבוק ידיים משך שנה החל מחודש דצמבר 2011 ועד לחודש נובמבר 2012, לא עשה דבר לשם טיפול בהשבת רשיון הנהיגה של התובע ואילו היה הנתבע פועל כנדרש היה יכול התובע להחזיק ברשיון נהיגה משך שנה שלמה. עוד טוענים התובעים, כי לאחר שניתן פסק דין בעניינו של התובע, ניתק הנתבע קשר עם התובעים ולא פעל לאכיפת פסק הדין, כפי שהתחייב. לפיכך, שכר התובע את שירותיו של עוד קישאווי לצורך אכיפת פסק הדין והשבת רשיונו.

כן טוענים התובעים, כי הנתבע החתים את התובע על הסכם שכר הטרחה ללא נוכחות התובעת וללא ידיעתה, תוך שהוא מנצל את מצוקת התובע אשר ביקש כי יושב לו רשיון הנהיגה שלו. התובעים טוענים כי אילו ידעו כי הנתבע ידרוש מהם שכ"ט מעבר לסך של 5,000 ₪ עליו סוכם, היו שוכרים שירותיו של עורך דין מנוסה ולא את שירותיו של הנתבע, אשר היה חסר נסיון ובאותו שלב אף טרם החזיק ברשיון עריכת דין.

התובעים דורשים לחייב את הנתבע בפיצויים בסכום של 20,000 ₪ בשל העיכוב בהשבת הרשיון לידי התובע.

טענות הנתבע

הנתבע טוען כי במהלך תקופת התמחותו סייע לתובעים בטיפול בתיקים פליליים ותיקי תעבורה חינם אין כסף, תוך שהתובעים יודעים כי השירות המשפטי נעשה תחת פיקוח מאמנו של הנתבע. כך, בחודש נובמבר 2011 פנה התובע לנתבע וביקש כי יסייע בידו להשיב את רשיון הנהיגה של התובע, אשר נשלל ממנו בשנת 1992 עת הורשע בגרימת מוות ברשלנות. כן נשלל רשיון הנהיגה של התובע עת הורשע בסחר בסמים מסוכנים בשנת 2002. הנתבע הגיש בעבור התובע שמונה בקשות בקשות שונות במהלך תקופת התמחותו, תוך יידוע ועדכון התובע באופן שוטף על הנעשה בתיק. כך גם פעל הנתבע למען ביטול ריבות פיגורים שהושתה על התובע עקב אי תשלום קנס חלף מאסר וכן לשחרור התובע ממעצר/עיכוב שלא כדין.

עם סיום התמחותו הודיע הנתבע לתובעים, כי לא יוכל להמשיך לטפל בענייניהם וכי הוא מנוע לתת להם שירות משפטי, שכן אינו חוסה תחת מאמנו. כן המליץ הנתבע לתובעים לשכור עורך דין שימשיך ויטפל בעניינם. התובעים הודיעו לנתבע כי ימתינו לו להמשך טיפול עד אשר יקבל רשיון עריכת דין, וביקשו ממנו כי ימשיך לטפל עבורם בעניינים דחופים עד אשר יקבל רשיון. הנתבע הפנה את התובעים לעו"ד אלגלי להמשך טיפול בהפחתת ריבית הפיגורים ולטיפול בכתב אישום שהוגש נגד התובע בגין אחזקת סם וסייע לו בניהול התיק.

כאשר קיבל הנתבע את רשיון עריכת הדין ביום 14.6.12, פנו אליו התובעים על מנת שימשיך ויטפל בעניינן רשיון הנהיגה. ביום 31.7.12 הגיש הנתבע בקשה לבית המשפט ומכאן ואילך הוגשו בקשות נוספות עד לסיום הטיפול בתיק.

הנתבע טוען כי בין הצדדים סוכם על תשלום שכ"ט בסך של 5,000 ₪ עם תחילת הטיפול וסכום נוסף של 7,000 ₪ בסיום הטיפול בתוספת מע"מ, וזאת עבור הטיפול בערכאה הדיונית. בתחילה לא נחתם הסכם שכר טרחה, לנוכח יחסי החברות בין הצדדים, אך בהמשך לאחר שהנתבע החל לחשש כי התובעים מנסים להתחמק מתשלום שכר טרחתו, נחתם הסכם. הנתבע מציין כי בעת חתימת ההסכם הסביר לתובע כל סעיף בהסכם בהתאם למה שהוסכם בין הצדדים מלכתחילה. ההסכם לא הותנה בתוצאות המשפט אלא בשלב הטיפול בתיק.

למרות ששכר טרחתו של הנתבע לא שולם במלואו, התייצב הנתבע לדיון שנערך בעניין רשיון הנהיגה ביום 11.11.12 ובו ניתן פסק דין לטובת התובע, לפיו הסתיימה תקופת פסילתו מלהחזיק או לקבל רשיון נהיגה.