אוריאל ש. השקעות בע"מ נ' סגל ואח'

החלטה

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד.

המשיבים 1 ו-2 (להלן: "התובעים") הגישו כנגד המבקש ונתבעים נוספים תביעה לפיצויים בגין נזקים שנגרמו להם עקב הטלת עיקול מיטלטלין שלא כדין וביצוע של תפיסת מיטלטלין על ידי המוציא לפועל בהנחיות הזוכה ובא כוחו בתיק ההוצאה לפועל. המבקש הוא מי שהיה בא כוח הזוכה בתיק ההוצאה לפועל. בכתב בתביעה טענו התובעים, כי בוצע הליך תפיסת מיטלטלים בחנות התובעים שהינה חנות לממכר אופנה עילית, כאשר הליך תפיסת המיטלטלין בוצע באופן זדוני תוך פגיעה במיטלטלין שנתפסו ובמוניטין התובעים.

ביום 28.7.13 ניתן כנגד המבקש פסק דין בהעדר הגנה, וזאת לאחר שהמבקש לא הגיש כתב הגנה. פסק הדין ניתן על יסוד אישור מסירה ותצהירו של המוסר, מהם עולה כי כתב התביעה הומצא למבקש במשרדו ביום 13.6.13.

המבקש עותר לביטולו של פסק הדין. בתצהירו התומך בבקשה טוען המבקש, כי באישור המסירה צוין כי כתב התביעה נמסר לנתבע ביום 13.6.13 בשעה 20:30 במשרדו. למיטב זכרונו של המבקש, הוא לא קיבל את כתב התביעה במועד זה, כי אם במועד מאוחר יותר, שכן באופן רגיל משרדו של המבקש סגור. המבקש רשם לפניו כי כתב התביעה התקבל אצלו ביום 25.6.13 והיה סמוך ובטוח כי עומד לרשותו פרק זמן על מנת להגיש כתב הגנה, וזאת בהתחשב בתקופת הפגרה. המבקש מציין כי אינו זוכר את התאריך המדויק בו קיבל את כתב התביעה, אך הוא זוכר כי זה היה במועד מאוחר מזה הרשום באישור המסירה ומכל מקום סבר בתום לב כי עומד לרשותו פרק זמן עד לאחר הפגרה להגשת כתב הגנה ועל כן הגיש בקשה למתן ארכה להגשת כתב הגנה. לטענת המבקש, לכל היותר מדובר בטעות שנעשתה בתום לב מוחלט.

כן טוען המבקש, כי יש לו סיכויי הגנה טובים בפני התביעה, שכן מסר לקבלן מלשכת ההוצאה לפועל את צו העקול לביצוע ובמועד מימוש העיקול לא היה במשרדו ועל כן לא נתן לקבלן הוראות מרחוק. המבקש לא ידע על ביצוע העיקול אלא מספר ימים לאחר מכן. למבקש אין שליטה על קבלן הוצאה לפועל והוא אינו אחראי באחריות שילוחית למעשיו. כן טוען המבקש כי הנזקים הנטענים לא הוכחו.

התובעים מתנגדים לבקשה. התובעים טוענים כי כתב התביעה נמסר לידי המבקש ביום 13.6.13 בשעה 20:30 והמבקש אף ציין בעת קבלת אישור המסירה כי אינו כתובת למסירת כתבי בי-דין עבור נתבע נוסף. עוד נטען, כי המבקש לא פירט את טענות הגנתו כנדרש וציין אותם באופן לאקוני.

דיון

בענייננו, אין מחלוקת כי כתב התביעה הומצא למבקש במשרדו וכי בוצעה המצאה כדין. המחלוקת היא בנוגע למועד ההמצאה. באישור המסירה ובתצהירו של המוסר צויין כי כתב התביעה נמסר למבקש ביום 13.6.13. המבקש טוען כי למיטב זכרונו הומצא לו כתב התביעה במועד מאוחר יותר. יחד עם זאת, המבקש אינו זוכר מהו המועד המדוייק בו נמסר לו כתב התביעה, ובנסיבות אלה יש להעדיף את האמור בתצהירו של המוסר כי כתב התביעה הומצא למבקש ביום 13.6.13 ועל כן אין לקבוע כי פסק הדין ניתן טרם חלוף המועד להגשת כתב ההגנה. לפיכך, אין מקום לביטול פסק הדין מחמת הצדק.

ואולם אין במסקנה זו כדי לסתום את הגולל על הבקשה, שכן כאמור יש לבחון האם יש מקום לביטול פסק הדין משיקולי בית המשפט. בעניין זה על בית-המשפט ליתן דעתו לשני שיקולים: הראשון - מה היתה הסיבה לאי ההתייצבות לדיון (או לאי הגשת כתב ההגנה) והאם היה הדבר נעוץ בזלזול בבית המשפט; "צירוף נסיבות אומלל"; אי הבנה; הסח הדעת או רשלנות (ראו ע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ, פיסקה 15 לפסק דינו של השופט דנציגר ([פורסם בנבו], 2.2.2009)).  השני – ולו נודעת חשיבות רבה יותר – מהם סיכויי ההגנה (או התביעה – לפי המקרה) של מבקש הביטול (ראו ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז (3) 431, 438 (1983) (להלן: עניין אפל)) שכן אם לא תצמח למבקש תועלת מן הביטול אין כל טעם להורות כן רק על מנת שלאחר קיום הדיון בתיק במעמד הצדדים ושמיעת המבקש יצא תחת ידו של בית המשפט אותו פסק-הדין עצמו (ראו י' זוסמן סדר הדין האזרחי 738 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995). ואולם מבקש הביטול אינו נדרש להוכיח באותו שלב כי עומדת לו הגנה איתנה ודי בכך שיוכיח קיומה של הגנה לכאורית (ראו: עניין אפל, שם; אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי 373 (מהדורה עשירית, תשס"ט)).

המבקש טוען כאמור כי רשם לפניו כי פסק הדין נמסר לידו ביום 25.6.13 וכי סבר כי תקופת הפגרה עומדת לרשותו לשם הגשת כתב ההגנה. בנסיבות אלה הרי שמדובר בטעות ולא ניתן לומר שהתנהגותו של המבקש גובלת בזלזול בבית המשפט.

שנית, וזו הנקודה המרכזית, הרי שאין לומר שסיכויי הגנתו של המבקש קלושים באופן המצדיק את דחיית הבקשה. המבקש חולק על הטענות העובדתיות שנטענו כלפיו בכתב התביעה וטוען כי מסר לקבלן מלשכת ההוצאה לפועל את צו העקול לביצוע ובמועד מימוש העיקול לא היה במשרדו ועל כן לא נתן לקבלן הוראות מרחוק. לטענתו, לא ידע על ביצוע העיקול אלא מספר ימים לאחר מכן. כן חולק המבקש על גובה הנזקים הנטענים. מכאן שהמבקש הציג טענות הגנה בפני התביעה ועל כן יש מקום ליתן למבקש את יומו בבית המשפט.

בנסיבות אלה, אני סבורה כי יש מקום להורות על ביטול פסק הדין שניתן נגד המבקשת, תוך חיוב המבקש בהוצאות, בשל מחדלו באי הגשת כתב הגנה במועד, בסכום של 700 ₪. יצוין, כי לא מצאתי מקום להטיל הוצאות בסכום גבוה יותר, לנוכח העובדה שטרם הוגשו כל כתבי ההגנה בתיק, כך שלא היה במחדלו של המבקש כדי לפגוע בזכויות התובעים.

המבקש יפקיד את ההוצאות בקופת בית המשפט בתוך 30 יום וכן יגיש כתב הגנה בתוך התקופה האמורה. לא יופקד סכום ההוצאות ולא יוגש כתב הגנה, כאמור לעיל, תידחה הבקשה לביטול פסק דין.

ניתנה היום, י"ח חשון תשע"ד, 22 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: