אורי נ' אליטליה - קומפגניה איראה איטליאנה אס. פי. איי בע"מ

פסק דין

בפניי תביעה כספית על סך 23,310 ₪ פיצוי עבור נזקים שנגרמו לתובע בגין איחור/ביטול של טיסה מקטניה, איטליה לנמל התעופה בן גוריון בישראל, וכן פיצוי בגין אבדן הכבודה שהייתה עמו.

תביעה הדומה הוגשה גם עלי ידי אשתו ובתו של התובע, וזאת בנפרד ועל מנת להותיר את הדיון בסמכות בית המשפט לתביעות קטנות.

היות ועובדות שלושת התביעות, כמו גם ממצאיי זהים בעניין שלושת התביעות, אתייחס בפסק הדין גם לשתי התביעות הנוספות.

אבהיר כי יש לראות בכל קביעה וממצא ביחס לתביעתו של אורי אשר כמתייחסת גם לשתי התביעות הנוספות.

רקע

התובע (להלן: "התובע") הוא אדם פרטי אשר בחודש ספטמבר 2012 שהה בקטניה, שבאיטליה, ואשר נשא עמו מזוודות (להלן: "הכבודה").

הנתבעת (להלן: "הנתבעת") היא חברת תעופה הרשומה ברשם החברות כחברת חוץ.

ביום 22/9/12 היה התובע אמור להשתמש בשירותי הנתבעת ולטוס מקטניה לרומא, (להלן: "טיסת הביניים") ולאחר מכן מרומא לנמל התעופה בן גוריון בישראל (להלן: "הטיסה השנייה").

לצורך האמור הפקיד התובע את הכבודה שהייתה עמו, עם עלייתו למטוס בקטניה, לטיסת הביניים. התובע היה אמור לקבל את הכבודה שהפקיד, עם נחיתתו בישראל, לאחר הטיסה השנייה.

לשדה התעופה ברומא הגיע התובע באיחור, בעקבות איחור בטיסת הביניים. בתוך כך והגם שהובהר לו כי הכבודה כבר הועלתה למטוס הרלוונטי (בטיסה השנייה), סירבו נציגי הנתבעת לאפשר לו לעלות לטיסה זו בטענות שונות, והוא הופנה לשירות הלקוחות של הנתבעת.

משפנה התובע לשירות הלקוחות, הובהר לו כי לא יוכל לעלות על הטיסה השנייה, והוא קיבל כרטיס טיסה לטיסה חלופית, שהייתה צפויה לצאת ביום למחרת (להלן: "הטיסה החלופית"). בנוסף קיבל התובע הפנייה ללינה בבית מלון, על חשבון הנתבעת. משכך ביקש התובע למצוא את הכבודה, אך לא הצליח בכך הגם שנשלח מספר פעמים הלוך ושוב ברחבי נמל התעופה ברומא.

בהמשך ובטרם עלה למטוס בטיסה החלופית, בדק התובע כי כבודתו הועלתה למטוס מול נציגי הנתבעת ונענה כי אכן כך. עם זאת ומשנחת בנמל התעופה בן גוריון נמסר לו כי הכבודה דווקא הגיעה בטיסה המקורית וכי עם נחיתתה, עברה בדיקה ביטחונית מיוחדת.

על רקע האמור ובהסתמך על תקנות האיחוד האירופי, אמנות בינלאומיות ובפרט על אמנת ורשה, תובע התובע פיצוי שווה ערך ל-4,150 SDR (special drawing rights) לפי שער חליפין בסך של 5.617 ₪, נכון למועד הגשת התביעה שבפניי.

בכתב הגנתה טוענת הנתבעת כי בענייננו חל חוק התובלה האווירית תש"ם – 1980 וכללי אמנת מונטריאול והם לבדם.

בנוסף טוענת הנתבעת כי העיכוב בטיסה שיצאה מקטניה לרומא, גרם לנתבעת להאמין שכל נוסעיה לא יגיעו לטיסה השנייה בזמן ועל כן נאלצה לשריין להם מקומות בטיסה החלופית, ביום שלמחרת. על רקע האמור מימנה הנתבעת את שהותו של התובע בבית מלון ברומא עד ליציאתה של הטיסה החלופית.

בנסיבות אלה טוענת הנתבעת כי פעלה כדין וכמצופה ממנה בנסיבות העניין וכי אין לחייבה בתשלום פיצוי נוסף.

מכל מקום טוענת הנתבעת כי עובר להגשת כתב התביעה שבפניי, הציעה לתובע פיצוי בסך שווה ערך ל- 400 אירו כפי המפורט באמנת מונטריאול, לפי מרחק של 1,500 ק"מ עד 3,500 ק"מ במסלול הטיסה וכי התובע סרב להצעה זו.

לחילופין טוענת הנתבעת כי סכום התביעה מופרז וכי התובע לא הוכיח כי נגרם לו כל נזק בגין האיחור בטיסות כמפורט לעיל.

בכתב התשובה חוזר התובע על טיעוניו ומציין כי במועד הגשת כתב התשובה השתנה שערו של ה-SDR והוא עומד על סך של 5.3931 ₪ ועל כן תובע את הסך של 4,150 SDR, בהתאם לשער החליפין הנקוב במועד ביצוע התשלום בפועל.