אורי נ' מילוא

פסק דין

לפני תביעה לפיצוי בגין נזקי תאונת דרכים.

כתב התביעה הוגש על סך של 12,476 ₪.

התובע ביקש כי הנתבע יפצה אותו בגין תיקון פגוש אחורי, בסך 1,030 ₪, הוצאות משפט פיצויי בגין אובדן ימי עבודה בסך 1,300 ₪ כן ביקש התובע לחייב הנתבע בתרומה למועצה למניעת תאונות דרכים בסך של 10,000 ₪.

בהתאם לכתב התביעה, ארעה התאונה ביום 4/11/09, בשעה 07:20 בכביש גהה.

בהתאם לנטען, רכבו של הנפגע פגע ברכבו של התובע בפגוש האחורי.

התובע ניהל דין ודברים עם מר ארז כהן הנהג, אולם, בשעה ש"נעלם" פנה למשטרה ואף הגיש תלונה אשר כינה אותה, תאונת "פגע וברח", ולבסוף הגיש התביעה נ' בעלי הרכב הנתבע 1.

בכתב ההגנה, טען הנתבע 1 כי בשעה שארעה התאונה נהג ברכב מר ארז כהן, עוד נטען כי אין המדובר בתאונת פגע וברח כן נטען כי נזק הנטען הינו גבוה מן הנזק שנגרם לרכבו של התובע, היות ורכב הנתבע פגע קלות בפגוש רכב התובע.

לישיבה היום התייצב גם הנהג מר ארז כהן והסכים לצירופו כנתבע.

לפני העידו התובע ומר כהן ארז.

אין מחלוקת בין הצדדים כי רכבו של הנתבע 1 שעה שנהג בו הנתבע 2, פגע ברכבו של התובע.

המחלוקת הנטועה בין הצדדים הינה להיקף הנזק הנתבע.

התובע הציג חשבונית על סך 1,037 ₪ בגין החלפת מגן אחורי מיום 26/11/09.

כן טען התובע כי לאחר שקיבל הצעת מחיר פנה לנתבע 2 כדי להגיע איתו להבנה לגבי תיקון הפגוש, אולם הנתבע 2 נעלם ולא חזר אליו עם הצעה.

לכן, ביצע התיקון בהתאם לחוות הדעת שבידו.

עוד הודה, התובע כי לא נגרמו לו הפסדי שכר בפועל, אולם נאלץ להשחית זמנו לצורך תיקון הפגוש כמפורט.

הנתבע 2 הודה כי התובע פנה אליו לשם הסדרת תיקון הפגוש. לדבריו, מבירורים שערך הרי שניתן היה לתקן הפגוש בעלות פחותה בגובה של 600 ₪ בלבד. הנתבע 2 לא טרח להמציא לבית המשפט אישור על עלות התיקון הנטענת.

לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים ועדותם לפני, החלטתי לקבל התביעה לחייב הנתבע בהוצאות התיקון כפי שנגרמו בפועל לתובע בסך 1,037 ₪.

אני מקבלת את החשבונית כראייה לעלויות שנגרמו לתובע. התובע טען כי לא נגרמה לו כל תאונה לאחר אותו ארוע וכי השתהה בתיקון רק מכיוון שהמתין להצעה נגדית של הנתבע 2.

הנתבע מנגד לא המציא כל אסמכתא לעלות תיקון שונה או נמוכה יותר.