אורי נ' מדינת ישראל ואח'

החלטה

בפני ערר על החלטת בית המשפט השלום לתעבורה בחיפה (כב' השופט גיל קרזום) (להלן - "בית משפט קמא") אשר דחה את בקשת העורר לביטול פסילה מנהלית שהוטלה עליו וכן ביטול הודעת איסור שימוש ברכב בו נהג.

מהדו"ח שנערך לעורר עולה כי הוא נמצא ביום 3.9.10 שעה 04:55 נוהג ברכב שמספרו 5345361 מסוג סובארו ביציאה מקיבוץ יגור. העורר עוכב לבדיקת רמת ריכוז אלכוהול בדמו ובדיקה שנערכה לו הראתה כי נמצא בגופו ריכוז של 365 מיקרוגרם אלכוהול בכל ליטר אויר נשוף.

על כן יוחסה לו עבירה של נהיגה בשכרות בניגוד לסעיפים 62(3), 64ב(א) וסעיף 39(א) לפקודת התעבורה ביחד עם תקנה 169(א) לתקנות התעבורה.

העורר זומן לשימוע והרשות המוסמכת החליטה לפסול אותו למשך 30 יום וכן לאסור את השימוש ברכב לתקופה דומה. העורר פנה בבקשה לביטול החלטת הרשות המוסמכת ובקשתו נדחתה על ידי בית המשפט קמא.

על החלטת בית המשפט קמא הנ"ל הופנה הערר דנן.

ב"כ העורר טען כי בימ"ש קמא התעלם באופן מוחלט מקביעותיו המהותיות של פסד דין במסגרת תיק 11893/07 בבית משפט השלום לתעבורה בירושלים (להלן: "פסק דין עוזרי"). לטענת ב"כ העורר בפסק דין עוזרי התלוי ועומד בערעור נקבע סף אכיפה של 400 מיקרו גרם אלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף, רמה הגבוהה באופן משמעותי מזו שנמדדה למבקש במקרה זה. עוד טען ב"כ העורר, כי העורר חייל בסדיר ביחידה קרבית ואינו מהווה סכנה לציבור המשתמשים בדרך ובהקשר זה הפנה לעובדה כי אין לעורר כל עבר תעבורתי. בנוסף טען, כי נותרו שבועיים עד לתום הפסילה המנהלית והאיסור של השימוש ברכב כפי שנקבע על ידי הרשות המוסמכת וביקש להחזיר לעורר את הרישיון לכל הפחות לימי החג הקרב ובא עלינו לברכה.

ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה וסבורה כי דינה להידחות. טענה כי פסק דין עוזרי אינו מחייב במקרה זה וכי עדיין לא ניתנה החלטה בערעור שהוגש על פסק דין זה ובתי המשפט עדיין מרשיעים גם כשמדובר ברמת אלכוהול הנמוכה מ- 400 מיקרו גרם.

עוד הוסיפה, כי המשטרה היום אוכפת עבירת שכרות מכמות 290 מיקרו גרם ומעלה וזאת בעקבות פסק דין עוזרי. טענה לקיומן של ראיות לכאורה והוסיפה כי העורר לא עבר בהצלחה במבחן הביצוע. בנוסף ציינה כי המדובר בנהיגה בשכרות, עבירה חמורה שיש בה כדי לסכן את המשתמשים בדרך ואין מקום להתערב בהחלטת בימ"ש קמא.

לאחר שעיינתי בערר על נספחיו ושמעתי את טענות הצדדים בדיון שהתקיים היום, הגעתי לכלל מסקנה שדין הערר להידחות וזאת מהנימוקים הבאים:

ב"כ העורר מיקד את טענותיו בפסק דין עוזרי התלוי ועומד בערעור שם נקבע סף אכיפה של 400 מיקרו גרם אלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף.

ראוי לציין כי בית משפט בפסק דין עוזרי הדגיש בשורה התחתונה כי המכשיר מבצע את מלאכתו, אך דיוק תוצאותיו לוקה לעיתים בחסר וכי במקרי הקיצון עלול לספק תוצאות המצריכות יצירת שולי ביטחון.

בית המשפט ביקש ליצור שולי ביטחון המגנים על הנבדקים באמצעות המכשיר, במקומות ובתנאים בהם נמצאו ספקות, זאת בהתאם לנדרש בדין הפלילי כאשר הספק יפעל תמיד לטובת הנאשמים.

מכלל החישובים שנערכו, לפי כל ההפחתות כתוצאה מסטיות ואי דיוקים אפשריים, ראה בית המשפט להפחית 20% מכל תוצאת בדיקה אותה מספק המכשיר, ועל כן להעמיד את רף האכיפה בבדיקת מכשיר הינשוף על 400 מיקרוגרם בליטר אוויר נשוף.

עם זאת, בית המשפט הדגיש והבהיר בפסק דין עוזרי, כי אין בקביעות בפסק הדין משום אמירה שטווח האכיפה בין 240 ל-395 מיקרוגרם הינו פסול. (ראה עמ' 99 לפסק דין עוזרי).

סבורני כי אין להסיק מפסק דין עוזרי, שנהיגה ברמה שמתחת ל-400 מיקרוגרם לליטר אוויר נשוף, אין בה כדי להוות ראיה ובודאי ברמה הלכאורית שיש לתת לה משקל. הדברים נכונים במיוחד נוכח העובדה כי אף בפס"ד עוזרי צוין בבירור כי אכיפה בטווח של בין 240 ל- 395 מיקרוגרם אינה פסולה.

בענייננו, תוצאות הבדיקה אצל העורר הראתה שרמת אלכהוהל בגופו הייתה 365 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף, דהיינו – מעל "המידה הקבועה" שהיא 240 מ"ג לליטר אוויר נשוף.

"המידה הקבועה" שהוגדרה בתקנה 169א(2), תקפה עומדת בעינה, תקיפה ומחייבת כל עוד לא שונתה על-ידי מתקין התקנות או בפסיקה חלוטה ומחייבת.

יתרה מזו המדידה אשר נמצאה אצל העורר בבדיקת הנשיפה גבוהה בהרבה מזו שנקבעה בחוק ואינה רחוקה מהרף שנקבע בפס"ד עוזרי, דהיינו, מדובר, ולו לכאורה, ברמה גבוהה של ריכוז אלכוהול שנמצא בבדיקתו של העורר.

הראיות שקיימות בשלב זה, בענייננו, מהוות ראיות לכאורה. כידוע, בשלב זה ביהמ"ש בוחן האם קיימת תשתית עובדתית וראייתית לכאורית ולא מעבר לכך.