אורות ניהול קניון באשקלון בע"מ נ' א.י עמית שרותים בע"מ ואח'

החלטה

לפניי בקשה לביטול צו עיקול, אשר הוטל על ידי ביום 23.2.2010.

צו עיקול זה הוטל לאחר שהוטל על ידי צו עיקול קודם, בתיק על נכסי המשיבה אצל רשויות המיסים ביום 14.2.2008.

עניינה של תובענה זו בשטח משרדים הנמצא בשטח בקניון חוצות באשקלון.

לטענת המבקשת, שהינה תאגיד שהוקם לצורך ניהול הקניון וחברת הניהול של הקניון, הרי שהמשיבה המחזיקה בשטחי משרדים בשטחי הקניון מזה מספר שנים, הפרה את חיוביה בהפרות יסודיות באשר לתשלומים אשר היה עליה לשלם למבקשת.

לטענתה המשיבה רכשה את הזכויות במשרדים בקניון, והנתבעת מס' 2, שהיא חברה קשורה, עושה שימוש בפועל בנכס יחד עימה, ובמהלך כל השנים שילמו שתי החברות את דמי הניהול כמתחייב על פי דין, ומשלא שילמו דמי ניהול מזה תקופה, עתרה היא לחיובן של הנתבעת מס' 2 והמבקשת, במסגרת תביעה זו, בתשלום דמי ניהול בסך של 82,005 שקלים מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

כנגד נתבעת מס' 2 ניתן פסק דין בהעדר הגנה, והתביעה מתנהלת בעניינה של המשיבה בלבד.

המבקשת עתרה למתן צו עיקול זמני, ביום 17.2.2010, ובו טענה, שמצבה הכלכלי והעסקי של המשיבה מתדרדר שכן מונה כונס נכסים אשר תפס את משרדיה ופועל למכור אותם במסגרת הליך של כינוס. כן טענה המבקשת שאין למשיבה הכנסות משמעותיות כלשהן, ועיקולים קודמים שהוטלו לא תפסו דבר, המבקשת הוסיפה וטענה שסכום ההוצאות אשר נפסק בבש"א 670/08, שם דחיתי את בקשת המשיבה, להורות על מחיקתה מכתב התביעה, בטענה של העדר עילה והעדר יריבות בין הצדדים, לא שולם לה.

המבקשת אף טענה, שלאחרונה נודע לה שהמשיבה רכשה מניות בחברת אלישע, שהיא חברה פעילה וריווחית, וקיים חשש כי המשיבה תנסה להבריח כספים, ומשכך עתרה למתן צו נוסף. לאחר הבהרות שנדרשו על ידי, ניתן צו עיקול כמבוקש.

מנגד, המשיבה הגישה בקשה לביטול העיקול, ובה טענה, כי המשיבה לא הוכיחה את

היסודות הנדרשים להטלת עיקולים על נכסיה, לטענתה לא הוכח שאי מתן צו עיקול יכביד על מתן פסק הדין, לא הוכח קושי לגבות את סכום פסק הדין.

המשיבה הוסיפה וטענה, כי המניות שנרכשו לא נרכשו לאחרונה, אלא היא מחזיקה במניות החברה, מאז ינואר 2005. כן טענה המשיבה שטענות המבקשת נטענו בעלמא באופן סתמי ובלי שנמצא להן תימוכין במסמכים וראיות אודות מצבה הכלכלי הקשה הנטען של המשיבה.

לטענתה, המבקשת לא הוכיחה את סיכוי התביעה כנגדה בהסתמך על ראיות מהימנות לכאורה, וסיכויי התביעה להתקבל קלושים, שכן מעולם לא חתמה על הסכם ניהול עם המשיבה או התחייבה בכל דרך אחרת לשלם לה את דמי הניהול.

בכל הנוגע לקיומו של התנאי השני, לפיו אי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין, טענה כי המבקשת טענה טענות רבות לגבי מצבה הכלכלי, ומבלי שתמכה ולו טענה אחת במסמך כלשהו שיעיד על כך, אלא ביססה את טענותיה על מה שנודע למצהיר מטעמה ועל טענות ש"למיטב טענתו" ומסקנותיו האישיות, וזאת מבלי שפירט את המקור לידיעותיו העלומות.

לטענתה בניגוד לטענות המבקשת, נטלה לאחרונה הלוואה בסך של 50,000 שקלים בלבד, והינה עומדת בפירעון ההלוואה, והטענה כי נושי המבקשת מתדפקים על דלתותיה נטענה באופן סתמי כללי וללא ראיות.

לטענתה לא שילמה הוצאות בסך של 2,000 ₪ עד כה בשל טעות משרדית, ובוודאי שאין לקשור ההוצאות לחוסר יכולתה לעמוד בהתחייבויותיה.

המשיבה אף הוסיפה וטענה, כי שוויין של מניותיה בחברת אלישע נאמד במאות אלפי שקלים ודי בכך בכדי ללמד ששווי נכסיה עולה בהרבה על שווי התביעה, ועובדה היא שלא רכשה את מניות חברת אלישע לאחרונה, לא מכרה אותן לאחרונה, ולא עשתה בהן כל דיספוזיציה.

המשיבה אף הוסיפה שלאחרונה אף שילמה לעובד שלה לשעבר סך של 35,000 שקלים עובדה הידועה היטב למשיבה, שכן משרד בא כוחה, ייצג את העובד, ועובדה זו לא הוצגה בפני בית המשפט בטרם מתן הצו.

המשיבה הודתה אומנם שבשנת 2009, הואטו הכנסותיה, אולם לגרסתה, כל התקופה הינה עומדת בהתחייבויותיה השוטפות לרבות הוצאות שוטפות ותשלום משכורות לעובדיה.

המשיבה אף הוסיפה וטענה שמאזן הנוחות נוטה לטובתה, שכן ככל שיוותרו על כנם העיקולים על נכסיה וחשבונות הבנק שלה, עלולים להירתע מתקשרים פוטנציאליים מלהקשר עימה בקשר עסקי והדבר אף עלול לפגוע בעסקיה לטווח ארוך וקצר.