אורוך ואח' נ' חברת פלפון תקשורת

פסק דין

בפניי תביעה לפיצוי בגין הפרה יסודית של ההסכם שנכרת בין הצדדים.

העובדות:

ביום 8.11.10 התקיימה בבית התובעים פגישה, בין התובעים לבין נציגת הנתבעת הגב' אורה רבינוביץ. התובעים הם עולים חדשים מברית המועצות לשעבר, והגב' רבינוביץ שולטת בשפה הרוסית ועל כן הפגישה התנהלה בשפה זו.

במהלך הפגישה הציעה נציגת הנתבעת לתובעים להעביר את המינויים שיש להם בחברת פרטנר לחברת פלאפון היא הנתבעת, והתובעים הסכימו להצעה זו (להלן: "העסקה הראשונה").

תנאי העסקה הראשונה לא הועלו על הכתב, ומכאן שקיימת מחלוקת בין הצדדים בדבר ההסכמות המדויקות אליהם הגיעו. בעוד שהתובעים טוענים כי נציגת הנתבעת התחייבה לשאת באופן מלא בעמלת היציאה, שבה יחויבו בגין ביטול ההתקשרות עם פרטנר, הרי שהדבר מוכחש על ידי הנתבעת. התובעים מוסיפים וטוענים כי חברת פרטנר הודיעה לנציגת הנתבעת כי עמלת היציאה תהא כ-3,600 ₪ אך טענה זו מוכחשת על ידי הנתבעת.

במסגרת העסקה הראשונה סוכם כי ינוידו שני מכשירי סלולאר כבר באותו ערב מחברת פרטנר לחברת פלאפון, ושני מכשירים נוספים היו אמורים לעבור לחזקת התובעים למחרת. שני מכשירים אכן נוידו באותו ערב, אך התובעים מעולם לא קיבלו לידיהם את המכשירים הנוספים. קיימת מחלוקת האם אי אספקת הציוד הנוסף הייתה רק בשל פריצה למכוניתה של הגב' רבינוביץ וגניבת הציוד ממנו או גם בשל אי זמינותם של התובעים לקבל את משלוח המכשירים בשתי הזדמנויות נפרדות.

כחודש לאחר כריתת העסקה הראשונה, חברת פרטנר גבתה מחשבון התובעים סך של 5,873 ₪.

בעקבות תלונות ופניות חוזרות ונשנות למוקד חברת פלאפון, נכרת בין הצדדים ביום 25.11.10 הסכם שני וחדש, שנועד להיות במקום ההסכם הראשון (להלן: "ההסכם השני"). הנתבעת יוצגה במועד כריתת ההסכם השני על ידי מר שלום דדון ואילו התובעים לוו על ידי מר אלדד מכמל.

התובעים טוענים כי אף שהפעם נערך הסכם בכתב, הרי שנציג הנתבעת לא הותיר בידי התובעים עותק ממנו. לטענת התובעים אף הסכם זה חייב את הנתבעת בהחזר "עמלת היציאה" מפרטנר.

התובעים פנו פעמיים כדי לקבל החזר בגין החיוב של חברת פרטנר אך בקשתם נדחתה. הנתבעת טענה כי התובעים לא הוכיחו שחויבו על ידי פרטנר ב"עמלת יציאה" ועל כן הם אינם זכאים להחזר בגין הסכום שפרטנר גבתה מהם בסיום ההתקשרות עימה.

טענות התובעים:

התובעים טוענים כי הנתבעת הפרה את ההתקשרות עימם כאשר לא שילמה להם 3,600 ₪ כפי שהתחייבה בגין חיובים של חברת פרטנר. בנוסף טוענים התובעים כי הם זכאים לפיצוי בגין הנזקים העקיפים שנגרמו להם עקב הליכי הגבייה של חברת פרטנר וכן לפיצויי עבור השבועיים שבהם היו בידם שני מכשירים בלבד מתוך ארבעה.

בסך הכל דורשים התובעים סכום כולל של 15,000 ₪. יש לציין כי תיק זה הינו תיק שמאחד שתי תביעות זהות, שהגישו התובעים, כאשר בתביעה המוקדמת תבעו 20,000 ₪.

טענות הנתבעת:

העסקה הראשונה בוטלה, על פי בקשת התובעים, ובמסגרת העסקה השנייה סוכם כדלקמן: התובעים יקבלו הטבה חודשית בסכום של 50 ₪, בגין ההתנקות מפרטנר, וזאת לתקופה של 18 חודשים בסכום כולל של 3,600 ₪. סכום זה יינתן גם עבור הארכת ההתקשרות ב-18 חודשים נוספים ובסה"כ ההטבה תהא בסכום של 7,200 ₪. הטבה זו ניתנת רק כנגד שימוש בקוים שהוקצו לתובעים בסכום שעולה על 200 ₪.

בנוסף הנתבעת התחייבה לשאת בתשלום עמלת יציאה מפטרנר, ככל שהתובעים יחוייבו בה, עד לסכום של 1,600 ₪. אך התובעים לא חויבו בעמלת יציאה אלא בתשלום בגין יתרת התחייבויות קודמות. לטענת הנתבעת, חלה על התובעים האחריות לברר את יתרת ההתחייבויות הקיימות להם כלפי חברת פרטנר ולפעול למען מילוי התחייבויות אלו, אך חובה זו אינה חלה על הנתבעת.

דיון והכרעה:

מטעם התובעים העיד מר אלדד מכמל ששימש כנציג התובעים בפני הנתבעת בעסקה השניה, ומטעם הנתבעת העידו מר שלום דדון והמנהל האיזורי מר עלי אבו לבן.

כמו כן הגישה הנתבעת מסמך בשם "שיחת שיקוף" שתומללה וחלקה תורגם מרוסית. למעשה עסקינן בהקלטה של שתי שיחות: האחת, שיחה שערכה אורה רבינוביץ, נציגת הנתבעת, עם המוקד של הנתבעת ובו הודיעה על תנאי העסקה, והשניה שיחה בין עובדת המוקד לבין התובע.