אורגה(עציר) נ' משרד הפנים

פסק דין

עתירה לביטול החלטת המשיב מיום 19.3.2012, שסירבה להעניק לעותר מעמד של פליט בארץ לפי אמנת ג'נבה בנושא הפליטים משנת 1951 והפרוטוקול משנת 1967 (להלן: "האמנה"), ולמתן צו שיורה למשיב לדון מחדש בבקשתו למקלט מדיני בישראל.

עיקרי העובדות

העותר, אזרח חוף השנהב, יליד 1974, מהקבוצה האתניתBETE , בן הדת הנוצרית, למד לטענתו בבי"ס צבאי בחוף השנהב בו רכש השכלה פורמלית בשנת 1994. כעבור 3 שנים השתחרר מהצבא, עסק בהוראה והקים חברה קטנה להוצאה לאור. סמוך לפרוץ מלחמת האזרחים גוייס העותר שוב, ושירת ביחידת טלקומוניקציה במשרד ההגנה. לאחר מכן עבר קורס קצינים והגיע עד לדרגת לוטננט (מקביל לדרגת סגן בישראל). לאחר כשנה ערק מהצבא והמשיך בכתביו. לגרסתו במאי 2003 פרסם את אחד מספריו, במסגרת חברת ההוצאה לאור שהקים. לטענתו, בספר זה הוא חושף את פרצופו האמיתי של נשיא חוף השנהב הנוכחי, אלאסאן ווטארה, בן הדת המוסלמית, שעלה לשלטון ב- 2010 בעקבות מלחמת אזרחים שעמד בראשה (להלן: "ווטארה"). העותר טוען כי הוא זכאי למעמד של פליטות מאחר שבעקבות פרסום ספרו הנ"ל, קיבל איומים על חייו, ולטענתו הממשל החדש רודף את תומכי הממשל הישן.

העותר עזב את ארצו, וביום 3.10.2005 נכנס לארץ באשרת תייר לשבועיים.

ביום 21.10.2005 הגיש בקשה לנציבות האו"ם לפליטים לקבלת מעמד של פליט בארץ מכוח האמנה.

ביום 2.1.2006 נערך לעותר ראיון ע"י נציבות האו"ם לבחינת בקשתו (להלן: "הראיון הראשון"). ביום 2.4.2008 המליצה נציבות הפליטים של האו"ם לדחות את בקשת העותר משתי סיבות. האחת היא שהנסיבות הכלליות בחוף השנהב, השתנו לטובה בעקבות התייצבות המצב הפוליטי שם, ולכן אין עוד מקום לדעת האו"ם להגנה הקבוצתית שניתנה לפליטי חוף השנהב. השנייה היא, שמהטענות הפרטניות והנסיבות שהציג העותר, לא התרשמה נציבות האו"ם כי העותר אכן נתון בסכנת רדיפה בחוף השנהב כפי שטען. ביום 12.8.2008 אימץ ראש רשות האוכלוסין וההגירה את המלצת נציבות האו"ם ודחה את בקשת העותר למקלט בארץ.

ביום 7.2.2010 נתפס העותר ע"י המשיב בשל שהייה שלא כחוק והוצאו כנגדו צויי משמורת והרחקה. ביום 16.6.2010 שוחרר העותר מהמשמורת בתנאים. ביום 7.7.2010 נערך לעותר ראיון ביחידת המסתננים של המשיב (להלן: "הראיון השני"). ביום 7.10.2010 קיבל העותר לידיו את הודעת המשיב על דחיית בקשתו למקלט.

ביום 11.10.2010 הגיש העותר בקשה לעיון מחדש. מאחר שבפברואר 2011 החליטה מדינת ישראל להשיב את ההגנה הקבוצתית לאזרחי חוף השנהב, בעקבות הערכה מעודכנת של נציבות האו"ם בעניין זה, ערך הממונה על ביקורת הגבולות ביום 3.3.2011 תיקון של צווי המשמורת וההרחקה שעמדו כנגד העותר.

ביום 27.12.2011 החליט המשיב, בתיאום עם משרד החוץ, כי יש לבטל את ההגנה הקבוצתית לנתיני חוף השנהב, וכי יש לנקוט פעולות אכיפה נגד שוהים בלתי חוקיים מחוף השנהב החל מיום 1.2.2012.

ביום 19.3.2012 הודיע המשיב לעותר כי החליט לדחות את בקשת העותר לעיון מחדש בבקשתו למקלט.

ביום 25.6.2012 נתפס העותר ע"י משטרת ישראל בשל שהייה בלתי חוקית. ביום 4.4.2013 הגיש העותר את העתירה דנן לביטול החלטתו האחרונה של המשיב בענייננו.

דיון

3.כידוע, לפי כללי המשפט המנהלי אין בית המשפט בא בנעלי הרשות המנהלית ושוקל את שיקוליה, אלא רק בוחן את תקינות ההליך וסבירות ההחלטה. בימ"ש המנהלי לא שם עצמו בנעלי הרשות המנהלית. ראו: עע"מ 10811/04 מוחמד עבדאללה סורחי ואח' נ משרד הפנים, פ"ד מט(6) 411, (מיום 17.3.05); בג"צ 708/06 מרינה גורסקי נ' משרד הפנים (23.9.07).

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת המסמכים שהוגשו ע"י ב"כ הצדדים, נחה דעתי כי אין מקום להתערב בהחלטת המשיב.

עמדת המשיב מבוססת על סתירות בגרסת העותר, ומסקנתו זו סבירה ונכונה, כפי שעולה מבחינת מהחומר שהוצג לי. אחת הטענות המרכזיות של העותר הייתה כי הוא נמצא בסכנת חיים במדינתו, בשל ספר שכתב ובו התבטאויות כנגד נשיא חוף השנהב החדש. ככל הנראה העותר הציג את ספרו זה בראיון הראשון, שכן בתחילת פרוטוקול הראיון הראשון צויינו ברשימת המסמכים שהציג העותר למראיין גם שני ספרים שהעותר כתב, תוך ציון בסוגריים כי הם עוסקים בנושאים דתיים (נספח ב' לתגובת המשיב, עמ' 5). לעתירתו הנוכחית העותר צירף כנספח א' רק צילום של כותרת, תוכן עניינים והקדמה של ספר שהוא טוען שכתב (סה"כ 3 דפים). העותר לא צירף כל הפנייה ספציפית לעמודים או קטעים מסוימים בספר שיש בהם כדי לתמוך בגרסתו, שהספר מכוון נגד הנשיא הנוכחי. רק במהלך הדיון, בצורה לא פורמלית מסר לי בא כוחו חבילה נוספת מתוך הספר, שוב ללא תרגום, וללא סימון והפנייה לקטעים רלבנטיים.

עם זאת ומעבר לדרוש, עיינתי בכתובים, וככל שהבנתי בשפה הצרפתית משגת, לא התרשמתי שמדובר בספר אשר מתייחס לאישים ספציפיים מהפוליטיקה המקומית העכשווית. נראה שהספר הוא אכן ספר תיאולוגי, כפי שטען העותר בראיון הראשון משנת 2006. הדפים שהוגשו עוסקים בנושאים כמו דת ומדע, מושגים כמו גן עדן ושטן, סצנות מיסטיות, ומדברים על תוכניות לאיחוד העולם ותפיסות הנוגעות לגלובליזציה בהיבטים שונים. בדפי הספר שהוגשו, ציטט העותר רבות מכתבי הקודש וכן מדבריהם של הוגים שונים בעבר, (למשל משנת 1776), ומדברי דה-יזרעאלי, וכן הביא ציטוטים משנת 1950, כולם ע"י אישים שאינם בני מדינתו. אין בעמודי הספר שהוגשו התייחסות ישירה למדינתו של העותר חוף השנהב, אלא רק הטפה לסדר עולמי חדש, כולל, שבסיסו תאולוגי. מכל מקום ההתייחסות צופה פני העתיד.

נושאים מעין אלו יכולים לעלות בכל מדינה ובכל מקום, והם משאירים רושם של ספר הבא להציג חזון, ואין בהם התייחסות פוליטית ישירה ואיזכור אישיות פוליטית מסויימת.

כאמור לעיל, בראיון הראשון משנת 2006 טען העותר כי ספריו עוסקים בדת וביחסי הדת והמדע וסוף העולם (נספח ב' לתגובת המשיב, עמ' 8), ואכן כך הדבר למקרא הכתובים. העותר אף ציין באותו ראיון שהקים ארגון שעושה מחקר על מדעים ותנ"ך (שם). בניגוד לנטען ע"י העותר בעתירתו דנן, מדפי הספר שצירף, אין ללמוד התייחסות "לחשיפת פרצופו האמיתי של נשיא חוף השנהב החדש", ואין תיאורים פוליטיים. רק בראיון השני התפתחה גרסת העותר, כאשר הוא טען כי הספר עוסק ב"ארגונים הכלכליים והפוליטיים במדינה שלי שהם חלק מהקונספירציה העולמית" (נספח יב' לתגובת המשיב, עמ' 3). בראיון השני אף הוסיף כי כאשר שירת בצבא הוא כתב ספר שעוסק בפוליטיקה והתראיין בתוכניות רדיו ולכן רדפו אותו (שם, עמ' 2). עוד הוסיף כי הבעיה שלו היא שהוא ערק מהצבא ולא התפטר ואילו היה מתפטר ועוזב את ארצו לא הייתה לו בעיה כאזרח (שם, עמ' 3).

למעשה טענות העותר בעבר התייחסו למשטר הקודם, שממנו הוא צפוי לרדיפה. משהתחלף המשטר שינה גרסתו ומייחס את הרדיפה למשטר החדש, כיוון ששירת בצבא לפני ההפיכה. קשה להניח ששליט חדש יוציא להורג את כל מי ששירת בצבא הקודם, שכן הדבר כרוך ברצח המונים. לא הוצגו עדויות על גישה שיטתית כזו של המשטר החדש, מה גם שהעותר לא היה בעל דרגה גבוהה בצבא. יתר על כן, טענת העותר איננה מתיישבת עם גרסתו המקורית בראיון הראשון, לפיה קצינים בצבא של הממשל הקודם, היו בין האנשים שרדפו אותו (נספח ב' לתשובת המשיב, עמ' 10).