אורגד נ' עיריית נתניה

החלטה

לפני בקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה מנהלי, שניתן בבית המשפט לעניינים מקומיים בנתניה, על ידי כבוד השופטת הדס רוזנברג- שיינרט, מיום 6.1.2014.

במסגרת ההחלטה נדחתה בקשת המערערת לקבלת צו מניעה, כנגד צו הריסה מנהלי מספר 19/13, שהוצא ביום 11.12.13 על ידי המשיבה, ועניינו הריסת פרגולה מעץ שהוקמה ללא היתר בניה, ברחוב טרומפלדור 9, נתניה, המשמשת כסככה לחניה ומבואת כניסה לבניין.

החלטת בית משפט קמא:

1.בית משפט דחה הבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי, וקבע כי ככל שהמערערת לא תהרוס בעצמה את הבניה, תהיה רשאית, הוועדה המקומית, לבצע את ההריסה תוך 30 יום מיום 6.1.14

בית משפט קמא נימק כי אין מחלוקת שהבניה, נשוא צו ההריסה המנהלי, בוצעה ללא היתר, ונתפסה בעיצומה. כמו כן, במקביל להגשת צו ההריסה המנהלי הוגש כתב אישום כנגד המערערת, ומכאן שהמסקנה היא שצו ההריסה המנהלי ניתן כדין, והשאלה הרלבנטית היחידה היא האם יש מקום להורות על עיכוב ביצועו.

בשאלה זו קבע בית משפט קמא כי תכליותו של סעיף 238א בחוק בתכנון והבניה, תשכ"ה- 1965, מכוחו ניתנים צווי הריסה, הינו מתן מענה מידי למיגור תופעת בניה בלתי חוקית. צו הריסה מנהלי נועד לסלק בניה בלתי חוקית, אל אתר, בעודה בחיתוליה, לצורך מניעת קביעות עובדות מוגמרות בשטח.

בנימוקיו ציין כי עיכוב צו ההריסה עלול לגרום להעברת מסר שלילי לציבור, ולרוקן מתוכן משמעות הסנקציה של צו הריסה מנהלי. עוד נקבע בהחלטה כי, ככלל, אין להורות על עיכוב ביצוע צו הריסה מנהלי לשם קידום הליכי תכנון, אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן כאשר היתר הבניה נמצאת "בהישג יד".

טענות המערערת בערעור לפני:

2.לטענת המערערת במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע (שהוגשה יחד עם ערעור על ההחלטה הנ"ל), היא הבעלים של דירה המהווה חלק מהמקרקעין בגינם הוצא צו ההריסה נשוא בקשה זו, ומכאן יש לזה זכות עמידה בבקשה זו.

לטענתה, נהנים נוספים מהסככה, נשוא צו ההריסה, הינם דיירים קשישים, קשי יום, המתגוררים בבניינים הסמוכים. עוד נטען כי מדובר בבניינים שנבנו בתחילת שנות ה- 50, והם מוזנחים ואינם ראויים למגורי אדם. לדבריה, הבניה והשקעות במבנים נועדו לשפר את איכות חייהם ותנאי מגוריהם של הדיירים, ואין בהשקעות אלה כדי לשדרג את ערך הדירות ולהביא לרווח כספי אישי למחזיקים בהם, אלא לשפר בסיסית בלבד איכות חייהם. לגרסתה, במקום אמור להתבצע פרויקט פינוי בינוי, מכאן כי המבנים יהרסו בבוא העת על התוספות שנוספו בהם, וההשקעות הכספיות שהושקעו לשיפור חייה דיירים בדרך של הבניה נשוא הערעור, ירדו לטמיון וזאת בהסכמת הדיירים.

בא כוח המערער צירף לבקשה לעיכוב ביצוע תצהיר האדריכל, יהודה יהב, בהיותו בעל מקצוע, לצורך העניין. מן התצהיר ניתן ללמוד כי האדריכל הגיש תכניות למשיבה, לצורך קבלת היתר בניה, ועל פי חוות דעתו המקצועית, אין מניעה לקבלת ההיתר.

מוסיפה המערערת וטוענת כי היתר הבניה מצוי בהישג יד, התוספות הזמניות שנבנו אין בהן כדי לפגוע בהוראות החוק בכלל והוראות תכנון ובניה בפרט, ומאחר ויהרסו במסגרת פינו בינוי, הם אינם מהווים קביעה עובדתית מוגמרת שאינה ניתנת לפתרון.

טענות המשיבה:

3.באת כוח המשיבה מבקשת לדחות את הבקשה ואת הערעור עצמו שהוגש יחד עם הבקשה על הסף, וטוענת כי חרף החלטת בימ"ש קמא מיום 6.1.14 (בעניינה של המערערת), נמשכות עבודות הבניה במקרקעין, והן מתוארות בדוחות המפקח מימים 26.1.14, 3.2.14, 4.2.14. אשר צורפו לתגובת המשיבה.

זאת ועוד מוסרת המשיבה כי ביום 3.2.14, פנה בא כוח המערערת אל בית משפט קמא בנוגע לאותה בניה בלתי חוקית, בשם אחרים, אסנת וליאור חקון, בבקשה זהה לבקשת המערערת, דחופה, למתן צו מניעה, ועיכוב ביצוע צו הריסה מנהלי של סככה וגגון חניה (בב"נ 3054-02-14) המתייחס לאותו מבנה ואותו צו 19/13. זאת מבלי שיידע את בית משפט קמא כי ההחלטה מיום 6.1.14, שניתנה בעניינה של המערערת, מתייחסת לאותו צו ואותה סככה.

גם בעניין הזוג חקון דחה בית משפט קמא ביום 27.2.14, את הבקשה וצו ההריסה שם עוכב עד ליום 6.3.14, ובדעת המשיבה לבצע את צו ההריסה תוך 30 יום מיום 6.3.14 אלא אם יקבע אחרת בבית משפט זה.

הכרעה:

דין הבקשה להידחות.

4.מכלל החומר שהוגש עולה כי תוך שהמערערת הגישה ערעור לבימ"ש המחוזי, הגיש בא כוח המערערת, בשם בני הזוג חקון, בקשה זהה, והכל בעוד עבודות הבניה נמשכות כאמור בדוחות המפקח על הבניה. מדובר בהליך בעל אופי מנהלי, והמבקש ביטול צו מנהלי חייב לפעול בניקיון כפיים. במקרה זו יש לראות את המערערת כמי שנהגה בחוסר תום לב ובחסר ניקיון כפיים המשמיט את הבסיס ומכאן יש לדחות בקשתה (לעניין זה ראו ע"פ (חיפה) 1453-05-09, עדנאן אגבאריה נ' מדינת ישראל - ועדה מחוזית לתכנון ובניה - צפון חיפה, מיום 06/06/09 (פורסם בנבו).