אורבך נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות

פסק דין

פסק דין

בפני בית הדין תביעת התובע, רופא מומחה בפסיכיאטריה במקצועו, נגד מדינת ישראל ומשרד הבריאות.תחילה תבע כי תוסיף לשבצו בכוננויות מתוכננות אותן יבצע במרכז הירושלמי לבריאות הנפש. בדיעבד חדל לעבוד ותבע תשלום בגין כוננויות-על וימי ערך מתוקף תפקידו כמנהל תחנה לבריאות הנפש.

הנתבעים – מדינת ישראל ומשרד הבריאות (להלן יקראו כאחד: "הנתבעת") טוענת כי התובע אינו זכאי לשיבוץ בכוננויות מתוכננות על פי תנאי העסקתו, כי לא קמה לו כל זכות קנויה לכך, וכי ההחלטה על ביטול הכוננויות התקבלה כדין ובסמכות.

העובדות

התובע הינו רופא מומחה בפסיכיאטריה משנת 1991 והועסק בנתבעת כמנהל תחנה לבריאות הנפש במעמד של רופא קבוע.

התחנה כפופה למרכז הירושלמי לבריאות הנפש של הנתבעת.

תנאי העסקתו של התובע נקבעו על פי הסכמים קיבוציים החלים על הצדדים.

בהתאם להוראות הסכמי העבודה והוראות נוהל של הנתבעת, ניתן להיעזר לשם ביצוע כוננויות מתוכננות בכונן חוץ, דהיינו לשבץ בכוננויות מתוכננות רופא מומחה שאינו מועסק בבית החולים או במחלקה בה הוא מבצע את הכוננות.

בהתאם להוראות הסכמי העבודה והוראות הנוהל של הנתבעת, מנהל מחלקה בה מבוצעות כוננויות הוא המוסמך לקבוע את תכנית הכוננויות המתוכננות, וזאת בכפוף לאישור מנהל בית החולים.

עד ליום 31.10.04 הועסק התובע על ידי הנתבעת במרפאה לבריאות הנפש במרכז הירושלמי שבקרית יובל. ביום 1.11.04 מונה התובע לתפקיד מנהל התחנה לבריאות הנפש ע"ש ירוס (להלן: "התחנה"), הכפופה לבית החולים "איתנים" (להלן: "בית החולים").

טרם מינויו של התובע לתפקיד מנהל התחנה ואף לאחר מכן, ביצע התובע כוננויות מתוכננות בבית החולים. בנוסף, בהיותו משמש בתפקיד ניהולי, התובע החל לקבל תשלום בגין "כוננויות-על", בהתאם להוראות הסכמי העבודה.

בחודש ינואר 2006, הודיעה הנתבעת לתובע כי לא ישובץ עוד לביצוע כוננויות מתוכננות בבית החולים (נספח ב' לתצהיר מר חבקין).

הפסקת שיבוצו של התובע לכוננויות מתוכננות לא נבעה מאי שביעות רצון מעבודתו או מכישוריו המקצועיים.

לאחר הגשת התביעה, הציע בית הדין כי לתובע ייערך שימוע (עמ' 3 ש' 5).

ביום 11.7.07 נערך לתובע שימוע (העתק פרוטוקול השימוע מצ"ב כנספח ג' לתצהיר מר חבקין).

התובע שהה בחופשה ללא תשלום מיום 1.7.07 ועד ליום 30.4.11 במסגרתה סיים את עבודתו בשירות המדינה.

המחלוקת

מה היה הרקע ומה היו הנסיבות לקבלת ההחלטה בדבר הפסקת שיבוצו של התובע לכוננויות מתוכננות בבית החולים.

מי היה הגורם שקיבל את ההחלטה על הפסקת שיבוצו של התובע והאם היה מוסמך לכך.

האם החלטה עומדת באמת מידה של סבירות והאם התקבלה בהתאם לכלל הצדק הטבעי והמנהל התקין.