אוראל י.ג. נכסים בע"מ נ' סעיד ואח'

פסק דין

1.התובעת הגישה כנגד הנתבעים תביעה לפינוי מושכר לפי פרק טז4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

2.השתלשלות העניינים בתיק זה פורטה בהחלטתי מיום 8.3.2011 ומפאת חשיבותה, אחזור עליה בקצרה.

ביום 19.9.2010, הגישה התובעת כנגד הנתבע מס' 1 (להלן "ריזק") תביעה לפינוי מושכר. בהחלטתי מיום 19.10.2010 קבעתי כי מסמכי התביעה הומצאו כדין לידי ריזק אולם, לאור פגרת בתי המשפט טרם חלף המועד להגשת כתב ההגנה.

ביום 3.11.2010 הוגשה על ידי ריזק בקשה להארכת מועד, חתומה על ידיו, במסגרתה עתר להארכת המועד להגשת כתב ההגנה למשך 15 ימים. בהחלטתי מאותו יום נעתרתי לבקשה.

ביום 18.11.2010 הגיש ריזק בקשה נוספת להארכת מועד, באמצעות בא כוחו. בהחלטתי מאותו יום נעתרתי לבקשה והוריתי על ארכה אחרונה להגשת כתב ההגנה עד ליום 28.11.2010. כתב ההגנה הוגש ביום 29.11.2010 ובד בבד הוגשה בקשה נוספת על ידי ריזק, והפעם להעברת התובענה לדיון בסדר דין רגיל וכן, בקשה להארכת מועד להגשת תצהירי עדות ראשית. בהחלטתי מיום 15.12.2010 דחיתי את הבקשה והתיק נקבע להוכחות ליום 9.1.2011. ראוי לציין, כי בניגוד לאמור בבקשה להארכת מועד אשר הוגשה על ידי ריזק ביום 3.11.2010, שם נטען בסעיף 6 כי הוא עצמו קיבל את הנכס לידיו וכי הוא שהשקיע בשיפוץ ובהתאמת הבניין לצרכיו, הרי שבכתב ההגנה הועלתה טענה חדשה לפיה, נחתם הסכם שכירות בעל פה בין התובעת לבין הנתבעים 2 ו - 3.

ביום 21.12.2010 הגיש ריזק בקשה נוספת, במסגרתה חזר על הבקשות להעברת הדיון לסדר דין רגיל והארכת המועד. בהחלטה שניתנה באותו היום, נדחתה הבקשה.

3.ביום 4.1.2011, הגישה התובעת בקשה לצירוף נתבעים נוספים, לאור טענותיו של ריזק לפיו, הוא כלל אינו מחזיק במושכר ואינו השוכר שלו, אלא המושכר מוחזק על ידי מעון אלמאנה בע"מ באמצעות מר סעיד פרחאן. בהחלטתי מאותו היום, הוריתי על העברת הבקשה לתגובת ב"כ ריזק. לאחר שהתקבלה תגובת ב"כ ריזק (שהציג עצמו כמי שמייצג גם את הנתבעים 2 ו - 3 והתגובה הוגשה גם בשמם), ניתנה על ידי ביום 16.1.2011 החלטה, במסגרתה נעתרתי לבקשה לתיקון כתב התביעה, תוך הבעת תמיהה להתנגדותו של ריזק לתיקון, שעה שהוא עצמו נזעק בכתב ההגנה שלו וטען כי צדדים אחרים הם שכרתו הסכם עם התובעת בנוגע לנכס.

ביום 18.1.2011 הוגש כתב התביעה המתוקן ועל פי הודעת ב"כ התובעת, כתב התביעה המתוקן נמסר למשרדו של ב"כ ריזק, אשר הציג את עצמו כמייצג גם את שני הנתבעים הנוספים.

ביום 22.2.2011 הגישו הנתבעים יחד בקשה נוספת להעברת התובענה לפינוי מושכר לסדר דין רגיל ובקשה להארכת מועד להגשת כתבי הגנה. בהחלטה שניתנה באותו היום, נדחתה הבקשה להארכת המועד להגשת כתב ההגנה והוריתי לתובעת להגיש תגובתה לבקשה. בד בבד, הגישו הנתבעים גם בקשה לאיחוד התובענה נשוא תיק זה, עם תובענה בהמרצת פתיחה שהם הגישו ביום 23.12.2010, במסגרתה ביקשו להצהיר כי הסכם השכירות נשוא התביעה דנן בטל וכי נכרת הסכם בעל פה בין התובעת לבין ריזק וחברת אלמאנה לפיו, הושכר להם הנכס לתקופה של 5 שנים החל מיום 30.4.2010, כאשר דמי השכירות מסתכמים בסך של 48,000 ₪ וכי יש לקזז את עלות ההשקעה שבוצעה על ידי חברת אלמאנה מדמי השכירות.

בהחלטתי מיום 8.3.2011, נדחו שתי הבקשות. בסעיף 8 להחלטה הנ"ל ציינתי כי הנתבעים עושים ככל שבידם על מנת למנוע דיון בתביעה, תוך הגשת בקשות להארכת מועד וניסיון לעקוף את ההליך, באמצעות הגשת תובענות נפרדות, לצורך איחודן עם הדיון בתיק דנן. הנתבעים גם בחרו לנסות ולהסתיר מבית המשפט את העובדה שבקשתם למתן צו מניעה זמני בתביעה המקבילה שהוגשה על ידם לסעד הצהרתי, נדחתה על ידי כב' השופטת מישורי בהחלטתה מיום 30.1.2011, תוך קביעה כי העתרות לבקשה לסעד זמני יהיה בה משום סיכול ההתדיינות בתיק המונח בפני. בהחלטתי מיום 8.3.2011 נקבע בין היתר, כי הבקשה לאיחוד הדיון בתובענות, מטרתה העברת הדיון בתיק לסדר דין רגיל, תוך ניסיון לעקוף החלטות קודמות ולמנוע מהתובעת את זכותה להגיש תובענה לפינוי לפי פרק טז4 לתקנות סדר הדין האזרחי.

4.אלא, שבכך לא תמו מחדליהם של הנתבעים. למרות שבהחלטה מיום 8.3.2011 קבעתי כי כתב התביעה המתוקן נמסר כדין לידי הנתבעים ביום 19.1.2011 וניתנה להם ארכה להגשת כתב ההגנה מטעמם עד ליום 24.2.2011 וחרף העובדה שבקשתם הנוספת להארכת מועד מיום 22.2.2011 נדחתה באותו יום, לא טרחו הנתבעים להגיש כתב מתוקן מטעמם. לכן, ביום 16.3.2011 ניתן כנגד הנתבעים 2 - 3 פסק דין לפינוי המושכר. מנגד, קבעתי כי מאחר והנתבע מס' 1 הגיש זה מכבר כתב הגנה כנגד כתב התביעה המקורי, ישמש כתב הגנה זה גם כנגד כתב התביעה המתוקן. התיק נקבע להוכחות ליום 5.4.2011. רק ביום 17.3.2011 הוגש כתב הגנה שכותרתו "כתב הגנה לכתב התביעה המתוקנת מטעם הנתבעים מס' 1 ו - 2" (כך במקור - א.ר.).

ביום 3.4.2011, נזעקו הנתבעים 2 ו - 3 והגישו בקשה לביטול פסק הדין ולעיכוב ביצועו. בפתח הישיבה מיום 5.4.2011 הגיעו הצדדים, בהמלצתי, להסכמה לפיה, פסק הדין החלקי שניתן ביום 16.3.2011 כנגד הנתבעים יבוטל וכי כתב ההגנה מיום 19.11.2010 וכתב ההגנה מיום 17.3.2011 ישמשו כתבי הגנה מטעם הנתבעים 1 - 3.

5.במהלך הדיון שהתקיים בפני נחקרו המצהירים מטעם הצדדים. בסיומו של הדיון הועלתה בפני הצדדים הצעה לפתרון הסכסוך והצדדים ביקשו לשקול אותה. בסופו של דבר, לא הגיעו הצדדים לידי הסכמות ולכן, ניתן צו לסיכומים בכתב.

6.לגופו של עניין, לטענת התובעת ביום 30.4.2010 נכרת בינה לבין ריזק הסכם שכירות בלתי מוגנת במסגרתו השכירה התובעת לריזק נכס מקרקעין בשד' בן גוריון 17 חיפה, הידוע כחלקות 29 ו - 30 בגוש 10829, על הבנוי עליהם (להלן "המושכר"). תקופת השכירות נקבעה בחוזה ל - 5 שנים החל מיום 5.8.2010. בהתאם לסעיף 9.1 לחוזה היה על ריזק לשלם לתובעת ביום 10.7.2010 סך של 48,000 ₪ ומע"מ בגין חודש השכירות השלישי. בהתאם לסעיף 9.1.2 היה על ריזק לשלם לתובעת ביום 10.8.2010 דמי שכירות עבור חודשי השכירות הרביעי, החמישי והשישי בסך של 144,000 ₪ ומע"מ ובהתאם לסעיף 9.1.3 היה על ריזק לשלם לתובעת דמי שכירות עבור ששת חודשי השכירות האחרונים של שנת השכירות האחרונה, בסך של 288,000 ₪ ומע"מ. לפיכך, עד למועד הגשת התביעה, עמד חובו של ריזק לתובעת בגין דמי שכירות על סך של 480,000 ₪ . לטענתה, ריזק לא שילם דמי שכירות כלשהם, למרות שקיבל חזקה במושכר ביום 10.5.2010. בנוסף, בניגוד לסעיף 15.1 להסכם, לא המציא ריזק לתובעת ערבות בנקאית על סך של 576,000 ₪ להבטחת כל התחייבויותיו.

ביום 8.8.2010 שלחה התובעת מכתב התראה לריזק, באמצעות בא כוחה, במסגרתו דרשה את תשלום דמי השכירות והמצאת הערבות הבנקאית. ביום 5.9.2010, נשלח לריזק מכתב נוסף, במסגרתו הודיעה התובעת על ביטול ההסכם עקב הפרתו והוא נדרש לפנות את הנכס. עוד ציינה התובעת כי שתי המחאות שקיבלה מריזק לכיסוי דמי השכירות, חוללו באי פרעון מחמת העדר כיסוי מספיק וחשבון מוגבל.

במסגרת כתב התביעה המתוקן התייחסה התובעת גם לטענותיהם של הנתבעים, אשר הביאו לתיקון כתב התביעה מלכתחילה. לטענתה, מי שעמד מולה לאורך כל הדרך היה ריזק בעצמו ועצם החזקת הנכס על ידי הנתבע מס' 3 (להלן "פרחאן"), בנו של ריזק, והנתבעת מס' 2 (להלן "אלמאנה בע"מ"), לא הועלה על ידי ריזק אם במסגרת המו"מ לקראת חתימת חוזה השכירות ואם לאחריו, אלא, רק במהלך ההליכים המשפטיים. לטענתה, כל המגעים בין הצדדים נערכו באמצעות ג'קי גוברין (להלן "גוברין") וריזק. פרחאן לא נזכר באף אחת מהשיחות, הוא לא נפגש עם גוברין ולא דיבר איתו. ריזק הוא שפנה לתובעת כמי שמעוניין לשכור את הנכס וצרף את כרטיס הביקור שלו והוא שהציג את עצמו כמי שמעוניין לשכור בעצמו את הנכס. לטענתה, ההסכם מיום 30.4.2010 נחתם לאחר דין ודברים עם ריזק וכל המסמכים והתכתובות מעידים על כך. משלא שולמו דמי השכירות ולא הומצאה ערבות בנקאית על פי תנאי ההסכם, חרף מכתב התראה שנשלח לריזק, הודיעה לו התובעת על ביטול ההסכם עימו ודרשה את פינויו מן הנכס, באמצעות מכתבו של ב"כ מיום 5.9.2010. משלא פינו ריזק ו\או מי מטעמו את הנכס, פנתה התובעת לבית המשפט ועתרה להורות על פינויו.

7.בכתבי ההגנה שהוגשו על ידי הנתבעים, טענו הנ"ל כי ההסכם מיום 30.4.2010 אינו משקף כלל את ההסכמות בין הצדדים. נטען כי ריזק כלל אינו השוכר האמיתי של הנכס וכי השוכרת הינה חברת אלמאנה בע"מ, אשר מנהלה ובעל מניותיה הוא פרחאן סעיד (בנו של ריזק), וכי היא מנהלת במקום גן ילדים והיא השקיעה בנכס סך של 1,987,869 ₪ לצורך הכשרתו. לטענתם, טרם חל מועד תשלום השכירות וכל ההסכמות הכספיות המופיעות בהסכם אינן משקפות את ההסכמות שהושגו בין הצדדים בפועל וכי סוכם עם התובעת שההשקעה שתעשה על ידי חברת אלמאנה בנכס, תקוזז מדמי השכירות אשר סוכמו.