אור-עד מהנדסים (1987) בע"מ נ' א. צבי ושות' סוכנויות חשמל בע"מ ואח'

החלטה

בפניי בקשה מטעם התובעת לתיקון פרוטוקול הדיון שנערך בפניי ביום 6.3.13.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת הנתבעים לבקשה (בה מתנגדים לבקשה) ובתשובה לתגובה (בה חוזרת התובעת על עמדתה ובקשתה), מצאתי לדחות את הבקשה, ולפנים משורת הדין, לא לחייב את התובעת בהוצאות בקשה זו, חרף בקשת הנתבעים לעשות כן.

בבקשה מבוקשים שני תיקונים: האחד – להוסיף ציטוט שנרשם בסעיף 5 לבקשה, בדבר שאלה שביהמ"ש הפנה לב"כ הנתבעים בנושא הוצאות ההליך בתום סיכומי הנתבעים בדיון; והשני – להוסיף דברים שכאילו נאמר ע"י ב"כ התובעת וע"י ביהמ"ש לאחר תום "הקראת ההחלטה" בדיון, בדבר בקשת התובעת לעכב את ביצוע ההחלטה נוכח כוונתה לערער על ההחלטה.

לגבי התיקון הראשון

תמהני על סמך מה בדיוק נרשם הציטוט בסעיף 5 לבקשה. האם מי מטעם התובעת הקליט את הדיון? האם מי מטעם התובעת ערך רישום משלו לדברים שנאמרו בדיון? מאחר שהתובעת לא מסבירה הדבר, עליי להניח שלא קיים תיעוד מקביל והציטוט הנ"ל נרשם מזכרונו של המצהיר מטעם התובעת בבקשה.

אודה על האמת, לא זכורות לי המילים המדויקות שנאמרו בהקשר לתוכן התיקון וגם לא הסדר שבו נאמרו. מה שכן זכור לי, כי ביקשתי משני הצדדים גם יחד להתייחס גם לשאלת הוצאות ההליך (ראו כי בסוף סיכומי שני הצדדים כתובות המילים "לגבי נושא ההוצאות" ו"לגבי שאלת ההוצאות"), ולכן יתכן שהזכרתי לצדדים להתייחס לנושא זה, כאשר סבורני שהייתה חובה לאפשר לשני הצדדים להתייחס לשאלת ההוצאות, בטרם הכרעה לגביו. אך המילים המדויקות וסדר המילים לא זכור לי, ומכל מקום ודאי שלא מדובר בעניין או בהשמטה שיש בה "כדי לשנות באופן מהותי את תוכן הדברים", כלשון הציטוט מההלכה שנזכרה בתשובת התובעת.

לגבי התיקון השני

ראשית, ספק אם מדובר בבקשה לתיקון פרוטוקול דיון, מאחר שהדיון הסתיים למעשה, בכך שכבר נתתי בסופו החלטה, וגם לדברי התובעת התיקון מתייחס לשלב שלאחר "הקראת" החלטתי בדיון. עניין של יום ביומו הוא, שבעלי הדין ובאי-כוחם, שנוכחים במעמד הכתבת ההחלטה המסיימת בדיון, משמיעים הערה או תגובה כאלה ואחרות, אך מקובל להתייחס לדברים אלה כדברים מחוץ לפרוטוקול (שכן הדיון כבר הסתיים), תוך, כמובן, שזכותם של בעלי הדין שמורה להם להגיש כל בקשה או השגה ערעורית בעקבות הדיון וההחלטה שניתנה בסופו.

שנית, זכור לי שב"כ התובעת לא רווה נחת מהחלטתי ואף הודיע שמתכוון לערער עליה, ויתכן שגם ביקש לעכב ביצוע ההחלטה (לא זכור לי באופן ודאי כי נתבקש עיכוב ביצוע). לא זכור לי שב"כ התובעת ביקש ממני רשות להגיש ערעור, ואוסיף כי לא בטוח שעפ"י דין יש לי סמכות ליתן רשות כזו. כן זכור לי שאמרתי לב"כ התובעת (במעמד כל הנוכחים כמובן), בתגובה, כי מוצע לו לבדוק אם ניתן מבחינה משפטית לערער על ההחלטה, בהיותי רשם בכיר ונוכח הצו הרלוונטי [הכוונה לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט – 2009 שחל גם על רשמים בכירים ושלפיו לא תינתן רשות ערעור על החלטה המקבלת התנגדות לביצוע שטר]. בשום אופן לא שללתי מהתובעת אפשרות לערער, ורק הצעתי לב"כ התובעת לבחון המצב החוקי, ובדיעבד אני למד מתשובתו לתגובה כי התובעת לא מתכוונת לבקש רשות ערעור על ההחלטה, כך שדבריי אולי חסכו לתובעת הליך מיותר אותו התכוונה לנקוט.

כאמור, לגבי נושא עיכוב הביצוע איני זוכר במדויק אם ומה נאמר, אך בטוחני כי אם נושא זה עלה, הודעתי לב"כ התובעת, כדרכי, כי באפשרותו להגיש בקשה בכתב לעיכוב ביצוע, ואם וכאשר זו תוגש היא תידון לגופה (דרך זו הינה גם הגיונית בנסיבות, משום שנושא עיכוב הביצוע שלוב בעצם האפשרות לערער על ההחלטה, וכאמור ראוי היה שב"כ התובעת יבדוק תחילה אם ניתן כלל לערער). בדיעבד נראה כי התובעת זנחה, הן את הכוונה לבקש רשות ערעור והן, וממילא, את הכוונה לבקש עיכוב ביצוע של ההחלטה.

סיכום

הבקשה לתיקון פרוטוקול – נדחית.

יחד עם זאת, מצאתי להבהיר הדברים, גם כדי להסיר ספקות וגם נוכח התחושות הקשות עליהן דיווח ב"כ התובעת בתשובה לתגובה, תחושות עליהן בהמ"ש יכול רק להצטער, מבלי שביהמ"ש סבור שיש להן הצדקה אובייקטיבית.

בנסיבות, לפנים משורת הדין, מאחר שכבר נפסקו הוצאות בדיון לחובת התובעת וגם מאחר שהנתבעים לא התייחסו עניינית ובאופן מפורט לתוכן התיקונים וגם לא תמכו התגובה בתצהיר, איני מחייב את התובעת לשלם לנתבעים הוצאות בגין בקשה זו.

החלטה זו תישלח לב"כ שני הצדדים.

ניתנה היום, ט' ניסן תשע"ג, 20 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: