אור נר נ' מחמוד ואח'

פסק דין

1.לפניי ערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום (כב' השופטת א' שניידר), לפיו התקבלה תביעת המערער ובית המשפט חייב את המשיבים לשלם סכומי כסף כפי שנקבעו בפסק הדין. בסך הכל חייב בית משפט השלום את המשיבים לשלם למערער סכום כולל של 3,160 ₪ על פי הסכומים שנקבעו בסעיף 14 לפסק הדין. בהמשך פסק הדין (סעיף 15) קבע בית משפט השלום, תוך שהוא מתייחס לשאלת שכר הטרחה והוצאות, כדלקמן: "אשר להוצאות שכ"ט עו"ד – לאור התנהלות התובע, אשר גרם במו ידיו להגדלת ההוצאות המשפטיות ולהתמשכות ההליכים על ידי הגשת הבקשות השונות, לא ראיתי ליתן צו להוצאות, וכל צד ישא בהוצאותיו".

2.המערער מלין על החלטה זו של בית משפט השלום שלא לפסוק לו הוצאות ושכ"ט, ומכאן הערעור.

3.כידוע, הכלל הוא כי בית משפט שלערעור אינו נוטה להתערב בשאלת פסיקת הוצאות או שכ"ט עו"ד, והדבר נתון בדרך כלל לשיקול דעתו של בית המשפט שדן בתביעה (ראה, למשל: ע"א 797/79 הניה בן מאיר נ' פקיד השומה גוש דן ואח', פ"ד לה(2) 617).

4.כך, למשל, נקבע, כי: "כלל גדול נהוג היה בידי בית משפט זה מימים ימימה והוא שלא להתערב בשיקול דעתן של הערכאות האחרות לעניין פסיקת ההוצאות. רק לעתים רחוקות מאוד, אם באשר נפלה בפסיקת ההוצאות טעות משפטית ואם באשר נתגלה פגם או פסול בשיקול הדעת, ראה בית משפט זה לקבל ערעור על פסיקת ההוצאות" (ע"א 378/78 קלינגר נ' מנהל מס עזבון, פ"ד לג(1) 509, בעמ' 510).

5.עולה השאלה, האם בפסק דינו של בית משפט השלום, ככל שהדבר נוגע לשאלת שכר הטרחה וההוצאות, נפלה טעות משפטית או פגם או פסול בשיקול דעתו של בית המשפט.

6.הנימוק לכך שבית משפט השלום לא ראה מקום לפסוק הוצאות או שכר טרחה היה בכך שהמערער לאור התנהלותו גרם להגדלת ההוצאות המשפטיות ולהתמשכות ההליכים על ידי הגשת בקשות שונות. בגוף פסק הדין נכתב, כי המערער לא הקטין את נזקיו, היה בידו להקטין את הסבל שנגרם לו כתוצאה מהרטיבות שהיתה בתקרת דירתו על ידי תיקון הנזקים באמצעות בעלי מקצוע מטעמו, תוך חיוב המשיבים בעלויות. כאן המקום להסביר, כי המשיבים מתגוררים בדירה שמעל דירת המערער, כאשר בתביעה נטען כנגדם על ידי המערער כי הם גרמו לנזקי רטיבות בתקרת דירתו. בית משפט השלום התייחס להליכים שהגיש המערער במהלך התביעה, וזאת במקום כאמור לתקן את הנזקים בעצמו. בית המשפט הפנה בפסק דינו להחלטה שניתנה במהלך הדיון, ביום 4.5.10, כי מומלץ למערער לבצע את התיקונים הדרושים לאלתר באמצעות בעל מקצוע מטעמו, לקבל חשבונית מס כדין ולדרוש את התשלום מהמשיבים. בהמשך פסק הדין ציין בית המשפט, כי רק כשנה וחצי לאחר מכן ביצע המערער בדיקה טרמית של תקרת דירתו ואז התברר כי התקרה יבשה.

7.פירוט ההליכים שנקט המערער מופיע בסיכומים שהגיש המערער לבית משפט השלום. עיון בסיכומים מלמד, כי המערער הגיש בתחילה בקשה למינוי מומחה ובקשה לפיצול סעדים. לאחר מכן הגיש בקשה לצו מניעה זמני, מאחר וטען כי הנזילה לדירתו התחדשה. לאחר שהמשיבים סירבו לפתור את בעיית הנזילות, ולאחר שהייתה תביעה קודמת בין הצדדים, מינה בית המשפט מומחה שביקר בדירה. המשיבים לא שילמו למומחה למרות החלטת בית המשפט והיה צורך לפנות בעניין זה לבית המשפט שהורה פעם נוספת למשיבים לשלם את שכר המומחה. שוב המשיבים לא עשו כן, והמערער הגיש בקשה לביזיון בית המשפט. היה צורך בקיום דיון ורק לאחר שהמשיבים לא שילמו את שכר המומחה הגיש המערער בקשה נוספת לביזיון בית המשפט. לאחר מכן הגיש בקשה שלישית לביזיון בית המשפט. בסופו של דבר, באיחור של שבעה חודשים שילמו המשיבים למומחה את שכרו. בעניין זה פסק בית המשפט למערער הוצאות בסך 1,000 ₪. יוער, כי המומחה מצא סימני רטיבות חדשים מאלה שהיו קיימים בתביעה הקודמת. בהמשך, לאחר שהמערער טען כי הוא הבחין בסימני רטיבות חדשים בדירתו, הוא הגיש בקשה נוספת לבית המשפט כדי להורות למומחה להגיע פעם נוספת לדירה. בשלב מאוחר יותר ראה כי החשמל בדירתו נפסק ולאחר שביקש מהמשיבים לסגור ברז בדירתם, החשמל חזר. כך אירע הדבר פעם נוספת. כעבור מספר ימים הגיע המומחה פעם נוספת לדירה ואז קבע בחוות דעת נוספת, כי מצא נזקי רטיבות נוספים בדירת המערער שנבעו מהחלפת ברז בדירת המשיבים. מאחר והמערער המשיך לסבול לטענתו מנזקי רטיבות, הגיש ביום 11.4.10 בקשה נוספת לצו מניעה, בה טען כי מחלחלים מים לדירתו. התקיים דיון ובית המשפט דחה את הבקשה לצו מניעה, תוך שהוא מצביע על כך שלא היה מקום להגשת הבקשה והיה ראוי לחייב את המערער בהוצאות. כעבור שלושה חודשים ביקש המערער מבית המשפט שוב להורות למומחה להגיע לדירתו. ביום 17.11.10 דחה בית המשפט בקשה זו. ביום 10.1.11 הודיע המומחה לבית המשפט כי כדי לוודא באופן סופי שאין יותר נזילה בתקרת הדירה, יש לבצע בדיקה טרמית. ביום 9.3.11 החליט בית המשפט לדחות את בקשת המערער להורות על ביצוע בדיקה טרמית בהתאם להמלצת מומחה בית המשפט. לאחר הגשת בקשה נוספת מטעם המערער, הורה בית המשפט ביום 10.4.11 לבצע את הבדיקה. ביום 13.5.11 ביצע המומחה את הבדיקה. המומחה כתב בחוות דעתו, כי רצוי לערוך בדיקה נוספת. ביום 7.7.11 קבע בית המשפט כי המערער ישא בעלות הבדיקה הנוספת. המערער פנה לבית המשפט וחלק על קביעה זו כי עליו לשאת בעלות הבדיקה, אולם בית המשפט דחה בקשה זו ביום 17.8.11. ביום 3.10.11 בוצעה בדיקה טרמית בדירת המערער.

8.עד כאן פירוט ההליכים בתמצית כפי שהובאו בסיכומי המערער לבית המשפט, אליהם התייחס בית משפט השלום בפסק דינו וראה בכך הליכים מיותרים, המצדיקים החלטה, במסגרת פסק הדין, שלא לפסוק למערער הוצאות.

9.לאחר ששקלתי את הדברים, לא נראה לי שהמערער נקט בהליכים שלא לצורך, שהרי כל ההליכים שהוזכרו לעיל, נועדו כדי לגרום לכך שהמשיבים יעמדו בהחלטות בית המשפט, או כדי להביא את התביעה לידי סיום על ידי תיקון הרטיבות בהתאם לחוות הדעת של המומחה שמונה על ידי בית המשפט. על פניו נראה, כי דווקא המשיבים היו אלה שלא מילאו אחרי החלטות בית המשפט, דבר שגרם בצורך להגיש בקשות שונות כנגדם. יוער, כי מינוי מוחה על ידי בית המשפט היא הדרך המקובלת בתביעות מסוג זה שהרי "תיקון עצמי" מעורר לא אחת מ חלוקות של הצורך בתיקון, הגורם לליקוי, היקף התיקון ועלותו.

10.בסופו של דבר, למרות ההלכות שנקבעו לפיהן בית המשפט שלערעור אינו מתערב בנושא שכר טרחה והוצאות, נראה לי כי מקרה זה נכנס לגדר החריגים שנקבעו בפסיקה, והיה ראוי שבית משפט השלום יפסוק למערער הוצאות. לעניין זה אומר, כי אמנם הסכומים שנפסקו בפסק הדין זעומים, אולם הסעד העיקרי שנדרש בתביעה היה תיקון הרטיבות. לצורך כך נדרשו הליכים לא מעטים וזמן וטרחה מצד המערער.

11.לפיכך, הערעור מתקבל ואני מחייב את המשיבים להוסיף סכום של 5,000 ₪ כהוצאות למערער בשתי הערכאות. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין, מהיום ועד ליום התשלום בפועל. הפיקדון יוחזר למערער.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ד' תמוז תשע"ב, 24 יוני 2012, בהעדר הצדדים.

כרמי מוסק, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: