אור נ' חברת בית חדש ואח'

פסק-דין

1.לפני תביעה כספית-חוזית-נזיקית של רוכש דירה בת חמישה חדרים בבניין מגורים ברחוב כיסופים 17 מס' 22 מהנתבעת 1 ביום 20/9/11 (להלן: "הדירה") בעטיו של איחור ניכר במסירת הדירה לידיו.

2.לטענת התובע, כעולה מכתב התביעה, בהתאם ל-"נספח שינויים" שצורף להסכם הרכישה ומהווה חלק בלתי נפרד הימנו, התחייבו הנתבעים למסור את הדירה לידיו ביום 6.12.11 לאחר קבלת טופס 4 ובכפוף לתשלום מלוא התמורה. כמו כן, הנתבעים התחייבו בנספח זה, כי במידה ויחול איחור במסירת הדירה הרי שהתובע יהא זכאי לפיצוי כספי כמפורט בסעיף 5 ז' ל-"נספח השינויים". לטענת התובע, הדירה נמסרה לו בפועל ביום 1/9/12. נוכח האיחור הרב באיחור טוען התובע, כי בהתאם לפירוט הפיצוי בסעיף 5 ז' ל-"נספח השינויים" הינו זכאי לפיצויים בגין שכ"ד בסך 43,840 ₪. כמו כן, לטענת התובע בהתאם להסכם הרכישה התחייבו הנתבעים לספק לו מחסן בגודל 5 מ"ר אך בפועל נמסר לו מחסן בגודל 4.5 מ"ר בלבד ומשכך, הנו מעריך הפיצוי בגין אי התאמה זו בסך 8,352 ₪. התובע העמיד תביעתו על סך 32,700 ₪, זאת, לאחר קיזוז הסכום החלקי ששולם לו על ידי הנתבעת 1 בסך 19,492 ₪ בגין האיחור במסירת הדירה.

3.הנתבעים, כפי שעולה מכתב ההגנה, העלו שתי טענות מקדמיות; האחת, כי יש לדחות את התביעה כנגד הנתבעים 2 ו-3 זאת בשל העדר יריבות חוזית בינם לבין התובע. לטענתם, הסכם הרכישה נשוא תיק זה נכרת בין התובע לבין הנתבעת 1 בלבד. השנייה, כי אין לדון בתביעה זו בשל היעדר סמכות עניינית לבית המשפט זה לדון בתובענה, זאת, נוכח הסכם בוררות שנכרת בין הצדדים כפי שעולה מסעיף 19 להסכם הרכישה. לגופן של טענות, הנתבעים טוענים, כי גודל המחסן שנמסר לתובע הינו בגודל של 5.5. מ"ר. לעניין האיחור במסירת הדירה טוענים הנתבעים, כי האיחור נבע מעיכובים לא מוצדקים מצד עיריית ירושלים וככאלה הם נובעים ממעשה או מחדל מצד הנתבעת 1. לשיטתם, נסיבות אלה אינן מזכות את התובע בקבלת פיצוי בגין האיחור כלל. לטענתם, הפיצוי בסך 19,492 ₪ שולם לתובע בטעות ועל כן, עליו להשיבם לידיהם.

4.ביום 9/4/13 התקיים דיון בפני במעמד הצדדים בו שבו הם ושטחו טענותיהם.

דיון ומסקנות:

5.ראשית, דין התביעה כנגד הנתבעים 2 ו-3 להידחות זאת בהיעדר יריבות בינם לבין התובע. עיון בהסכם הרכישה ובנספח השינויים מלמד, כי הצדדים להתקשרות החוזית נשוא התביעה הינם התובע והנתבעת 1 בלבד. הנתבעת 1 הינה חברה בע"מ וככזו הינה יישות משפטית נפרד. בע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, תק-על 94 (3),2008,2027 (1994) נקבע, כי "החברה היא אישיות משפטית נפרדת משמע: מסגרת נורמטיבית בעלת כשרות משפטית.. כשרותה המשפטית של החברה מתגלמת בקיום זכויות וחובות... אין חובה על נושא משרה בחברה לפרוע את חיובי החברה. החובה לקיים את החובה הראשית מוטלת על החברה".

6.באשר לטענות סעיף הבוררות, נקבע בסעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 כדלקמן:

"(א) הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך. ..." .

7.סעיף 19 להסכם הרכישה שנכרת בין התובע לבין הנתבעת 1 קובע כדלקמן:

" הצדדים מוסרים בזה את כל הסכסוכים וחילוקי הדעות שיתגלעו ביניהם בקשר להסכם זה, הפרתו, פירושו, וביצועו להכרעה בבוררות דין תורה ( להלן-"הבורר"). הבורר לא יהיה מוגבל בזמן, לא יהיה קשור בדין המהותי ובדיני הראיות ויהיה מוסמך לפסוק הן לדין והן לפשרה, ויהיה מוסמך לתת החלטות ביניים וצווים זמניים. הבורר יקבע את סדרי הדין בבוררות שלפניו. על הבורר יהיה לנמק החלטתו. חתימת הצדדים על הסכם זה כמוהה כחתימתם על הסכם בוררות המסמיך את הבורר לדון כאמור לעיל".

8.הקריטריונים שנקבעו בחוק ובפסיקה לצורך עיכוב הליכים במקרה כגון דא הינם כדלקמן: א. קיים בין הצדדים הסכם בוררות. ב. התביעה אשר הוגשה לבית המשפט מתייחסת לסכסוך אשר ההסכם חל עליו. ג. הבקשה לעיכוב הליכים הוגשה על ידי צד להסכם הבוררות. ד. המבקש מוכן לעשות כל אשר דרוש לצורך קיומה של בוררות. ה. המבקש הגיש את בקשתו לעיכוב הליכים במסגרת כתב הגנה או בדרך אחרת. ו. המבקש ביקש את עיכוב ההליכים לפני שטען לראשונה לגופה של תביעה. בחינת קיום הקריטיונים הנ"ל ובמיוחד הקריטריון הרביעי- נתונה לשיקול דעת בית משפט בשים לב לשאלת תום הלב של המבקש בהגשת בקשתו.

9.לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם שוכנעתי, כי המבקש לא הרים את הנטל הרובץ לפתחו להוכחת קיומו של הקריטריון הרביעי ולא הניח תשתית ראייתית מספקת לצורך כך. ודוק', אין די בהעלאת טענה בעלמא בדבר נכונות לקיום הליך של בוררות, אלא, היה על המבקש להוכיח את נכונותו בזמנים הרלבנטיים עובר להגשת ההליך המשפטי. עיון בכתב התביעה על נספחיו מעלה תמונה, לפיה, התובע פנה לנתבעים בכתב ובעל פה לצורך הסדרת הסוגיות השנויות במחלוקת ביניהם זמן רב עובר להגשת התביעה. הנתבעים לא הציגו כל ראייה, כי פנו לתובע בהצעה לפנות להליך בוררות, לא הציעו בית דין של תורה לקיומו של הליך הבוררות ולמשכך, לא הרימו את נטל ההוכחה, כי ביצעו כל פעולה לצורך קיומו של הליך כגון דא. "נטל ההוכחה הוא על מבקש העיכוב, ועליו להביא ראייה פוזיטיבית כלשהי להוכיח נכונותו זו ולא להסתפק בטיעון שאין ראיה, שהוא סרב לנהל את הבוררות", רע"א 254/88, קיבוץ קדרים נ' מורד, פ"ד מב(3) 74 עמ' 76. "הדגש צריך להיות על התנהגות המבקש בעבר ולא על ההתרצות לקיום בוררות בהווה, לאחר שכבר הוגשה התובענה לביה"מ" , 184/83 מדגרות הוד לבן נ' "הודיה", מושב עובדים להתיישבות שיתופים בע"מ, פ"דלט (2) 417.

10.לגופן של טענות, התובע לא הוכיח את טענתו באשר לגודל המחסן ומשכך, הנני דוחה התביעה ברכיב זה. כמו כן, לא הוכחו בפני הנזקים הבריאותיים והכלכליים של התובע בהיעדר אסמכתאות בכלל או כאלה המצביעות על קשר סיבתו בין מחדלה של הנתבעת 1 להשלמת הפיצויים לבין המצב הבריאותי של התובע. משכך, דין טענות אלה להידחות.

11.לאחר ששמעתי את הצדדים אף לגופן של טענות ועיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם נחה דעתי, כי לא הייתה מחלוקת בין הצדדים בדבר שיעור האיחור במסירת הדירה לידי התובע. כמו כן, לא הייתה מחלוקת להתחייבות הנתבעת לשלם לתובע פיצויים בהתאם לסעיף 5 ז' לנספח השינויים, אלא, שהנתבעת טענה, כי האיחור נבע בנסיבות בהן הינה פטורה מתשלום.

ראשית, יוער, כי על פי סעיף 3 לנספח השינויים הוראות הנספח באות להוסיף על הוראות הסכם הרכישה ונספחיו והן תגברנה עליהן בכל מקרה של סתירה ביניהם. כמו כן, הנתבעת לא הוכיחה את נסיבות הפטור כפי שהינן מפורטות בסעיף 5 יא' להסכם הרכישה. למעשה, טענות הנתבעת הינן בבחינת טענה של "הודאה והדחה". טענת זו, הינה טענה בה מודה הנתבע בעובדות המהותיות של עילת התביעה, אך מציין עובדות נוספות אשר בעטיין גורס הוא, כי התובע אינו זכאי לסעד המבוקש. במצב זה, מוטל על הנתבע נטל השכנוע לגבי העובדות "המדיחות" הנטענות על ידו; כאשר הוא אינו מרים את הנטל, מתקבלת גרסת התובע, שכן הנתבע הודה בה (ע"א 642/61 טפר נ' מרלה, פ"ד טז 1000, 1004; רע"א 3592/01 עיזבון המנוח סימן טוב מנשה נ' ע. אהרונוב קבלנות בניין (1988) בע"מ, פ"ד נה(5) 193, 194; י' זוסמן, סדר הדין האזרחי, (מהדורה שביעית), 1995, 321-320).

הנתבעת 1 לא הרימה את נטל הראיה להוכחת קיומן של נסיבות הפוטרות אותה מהתחייבויותיה כלפי התובע. משכך, הנני קובע, כי התובע זכאי לקבל פיצויים מכוח סעיף 5 ז' לנספח השינויים עבור תקופה שבין 6/12/11 לבין 21/6/11. עם זאת, בהתאם לסעיף 5 יג' להסכם הרכישה התובע אינו זכאי לקבלת פיצויים מעבר לתקופה זו.

הנני מקבל אף את טענת התובע, כי דמי שכירות ראויים של דירת בת 5 חדרים באיזור מגוריו עומדים כדי 5,200 ₪ לחודש, זאת, בהסתמך על הראייה שהציג בבית משפט בעניין זה ובהיעדר הכחשה מטעם הנתבעים.

12.סוף דבר- הנני קובע, כי על הנתבעת 1 לשלם לתובע סך של 29,975 ₪ ובקיזוז הסכום ששולם לו בסך 19,492 ₪ על הנתבעת 1 לשלם לתובע סך של 10,483 ש"ח. כמו כן, הנתבעת 1 תישא בהוצאות התובע בסך 500 ₪. סכומים אלה ישולמו לתובע תוך 30 יום מהיום שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תדאג לשלוח עותק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.