אור לאמונה נ' דואני

החלטה

זוהי בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר.

בתצהיר התומך בבקשתה מציינת המבקשת כי לא קיבלה הודעה מבית המשפט המזמינה אותה להגיע על מנת להתגונן בפני התביעה. לגופו של עניין מציינת המבקשת כי בנה שהה במעון המשיבה רק 3 חודשים לפני שהוצא על ידה וכי עומדת לה טענת התיישנות נגד השיק שהוגש לביצוע.

המשיבה טוענת כי אין בתצהיר כל נימוק לאי הגשת ההתנגדות במועד. לגופו של עניין נאמר כי בנה של המבקשת שהה במעון המשיבה וכי עזיבת המעון טרם תום שנת הלימודים אינה מאפשרת הקטנת החיוב אלא במקרים מיוחדים.

דיון והכרעה

סבורני כי דין הבקשה להידחות. ראשית, המבקשת לא ציינה כי לא קיבלה אזהרה מלשכת ההוצאה לפועל אלא ציינה כי לא קיבלה הזמנה מבית המשפט לבוא ולהתגונן. משמע, המבקשת אינה כופרת בהמצאת האזהרה לידיה. טענת המבקשת כי בנה שהה רק 3 חודשים במעון לפני שהוצא מטילה עליה לפרט איזו טענת הגנה צומחת לה, לשיטתה, עקב כך. בא כוח המשיבה טוען כי בין הצדדים קיים הסכם לפיו רק בנסיבות חריגות תביא עזיבה מוקדמת להקטנת החוב. גם ללא טענה זו ברור כי על המבקשת מוטל הנטל לבסס את טענת ההגנה הצומחת לה לשיטתה עקב עזיבתו המוקדמת של בנה. המבקשת לא עמדה בנטל זה.

גם דין טענת ההתיישנות לכאורה להידחות. אכן, תאריך שטר החוב הינו 1.4.2002 וממועד זה ועד הגשת השטר לביצוע חלפו 7 שנים. דא עקא, סעיף 96 לפקודת השטרות קובע כי תקופת ההתיישנות נמנית ממועד היווצרות עילת התביעה ולא ממועד יצירת השטר. המבקשת לא טענה דבר לעניין מועד היווצרות העילה נגדה ומכאן המסקנה כי לא הוכחה כנדרש הטענה כי התביעה השטרית התיישנה.

לאור כל האמור נראה כי דין הבקשה להידחות וכך אני מורה. בנסיבות הענין אין צו להוצאות. הליכי ההוצאה לפועל ימשכו כסדרם.

ניתנה היום, כ"ו טבת תשע"א, 02 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: