אוקסנגנדלר נ' בת עמי

פסק דין

בפני תביעה קטנה לתשלום סך 25,000 ₪.

לגרסת התובעת חלקו היא והנתבע דירה מושכרת ברחוב שמשון 11 בחיפה בשנים 2007-2008. השכירות נרשמה על שם התובעת היות והייתה סטודנטית והגיעה לה הקלה בארנונה.

בינואר 2008 נפרדו הצדדים ולטענת התובעת סוכם כי הנתבע יקח על עצמו את כל התשלומים,התובעת חזרה לגור עם אימה,השאירה לנתבע את רכושה האישי לרבות טלביזיה ומגבר וכן רכוש משותף שרכשו עבור הדירה.

לטענת התובעת מכר הנתבע את הרכוש,לא שילם חשבונותיו ויצר חוב של 11,000 ₪ בחשבונם האישי.

הנתבע מצידו טוען כי התובעת היא זו שעזבה את הבית במפתיע,היא סירבה לקחת את המיטלטלין ואמרה לו שאין לה צורך בהם ושישאירם לעצמו מה גם שערכם בטל בשישים ואיננו מגיע אפילו לעשירית מהסכום הנתבע,החוב בחשבון הבנק נגרם משימוש של התובעת בכרטיסי אשראי שהיו על שמה בלבד.

הצדדים טענו ופסק הדין ינומק בתמצית.

הכלל הוא כי המוציא מחברו עליו הראיה כלומר על התובעת להוכיח כל עובדה וכל טענה שבתביעתה.

היות ומדובר בתביעה קטנה הרי כטבע הדברים,מרבית הראיות ונטענות צצו בדיון ולא לפני כן בשלב הגשת התביעה וגרסת ההגנה.

עולה כי הצדדים היו בני זוג מזה זמן,בתחילה שכרו דירת מלון מפוארת כאשר בשלב הראשון מומנו מירב ההוצאות ע"י הנתבע. בשלב מסוים נקלע הנתבע לקשיים כלכליים ובני הזוג עברו לדירה שכורה עם שותף שלישי. התרשמתי כי עד לפני הפרידה ניהלו בני הזוג אורח חיים משותף שכלל שיתוף בנכסים,בתשלומים ובהוצאות ואחר כך גם בחשבון בנק.

זאת ועוד,מהעדויות עלה כי היתה כוונה של הענקה הדדית,כך נשאר בידי התובעת רכב שהנתבע רכש או סייע ברכישתו,כך כנראה נותר ציוד אחר שרכשה הנתבעת בידי התובע ועובדה היא כי עד לרגע הגשת התביעה (בשיהוי של כשנתיים) אין בנמצא ראיה אחרת לקיום של דרישת השבה.

היות והתובעת עליה הנטל,לא חקרה את הנתבע ביחס לנסיבות עזיבתה את הדירה המושכרת הרי יש לקבל את גרסת הנתבע לפיה עזבה היא לפני תום החוזה וללא הסדר מול הבעלים. החוזה לא צורף ולא נסתרה טענת הנתבע לפיה המשיך להפקיד כספים לחשבון בגין שכ"ד גם לאחר עזיבת התובעת ובין היתר על מנת שההמחאות שמסרה יפרעו.

בדיון הוגשו לראשונה דפי חשבון בנק מהם עולה כי לאחר הפרידה סביב 8.1.08 עמדת יתרת החובה על כ-4000 ₪ (משוערך בקירוב להיום) ולאחריה המשיכו לרדת כל מיני הוראות חיוב , הוראות קבע וכן הוראות חיוב בגין שני כרטיסי אשראי (ויזה ו-דיינרס) כאשר לא נשללה טענת הנתבע לפיה מדובר בכרטיסי על שם התובעת שהוחזקו על ידה.

כמוכן יש משיכת מזומן בטופס ומשיכות רבות מכספומט.

היות ושני הצדדים ויתרו על חקירות נגדיות והיות ולא ניתן לקבוע ממצאים לגבי פעולות מסוימות בחשבון הבנק ובשים לב לכך שלא הוצג הסכם השכירות,לא הובאו ראיות לגבי כלל הרכוש שנרכש בתקופת הזוגיות והיות ושני הצדדים הם העדים היחידים והם גם בעלי דין המעוניינים בתוצאות המשפט הנני פוסק כדלקמן:

הצדדים יחלקו בהוצאות ששולמו לעירית חיפה וחלקו של הנתבע בשערוך להיום 3,000 ₪.

הצדדים יחלקו ביתרת החובה שבחשבונם המשותף בניכוי חיובי כרטיסי אשראי ומשיכות כספומט שנעשו אחרי הפרידה (סיכום הסכומים נעשה על דרך האומדנה ובחישוב גס שכן גם הצדדים עצמם לא עשו כן ואין גרסה מספרית מצידם,מצד אחד יש כאמור משיכות רבות מכספומט וחיובים משמעותיים בכרטיסי האשראי,מצד שני יש גם הפקדות משמעותיות שלא ברור מי הפקידם. הנני קובע את חלקו של הנתבע בחוב בחשבון הבנק במשותף על 3500 ₪ דהיום.

לא הוכחו לא ערך הציוד ליום הגשת התביעה שנלקח לטענת התובעת ע"י הנתבע,לא הוכח שזה כלל נלקח ללא רשות וכאמור הוכח שהיתה כוונת שיתוף כללית בכל הנכסים וכל אחד שילם או רכש בחלקים משמעותיים.

אשר על כן מתקבלת התביעה בחלקה והנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך 6500 ₪ וזאת בתוספת הוצאות משפט בסך 250 ₪,סה"כ 6750 ₪ שישולמו עד ליום 10.6.12 שאם לא כן ישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

המזכירות תשלח לתובעת את מוצג ת'1 דפי החשבון מהבנק זאת לאחר שיסרקו.