אופשטיין ואח' נ' אמסלם ואח'

פסק דין

1.בפני בקשה מטעם נתבעים 1-4 ו- 6 (להלן:"המבקשים") לדחות על הסף את התביעה שהוגשה כנגדם ע"י התובע (להלן:"משיב 1"), מחמת העדר עילה והעדר יריבות, בהתאם לתקנה 101 (3) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן:"תקסד"א).

2.עסקינן בתביעה כספית על סך 1,710,000 ₪ לתשלום דמי תיווך בגין ביצוע עסקה שבוצעה בחודש מרץ 2004 בין מי מהנתבעים והחברה לפיתוח אזור לוד רמלה בע"מ, שנקראת כיום חברת לנדקו ישראל ייזום וניהול בע"מ (להלן:"לור"ם").

התביעה הוגשה ע"י משיב 1 נגד המבקשים וכן כנגד נתבעת 5 (להלן:"משיבה 2) ונתבעת 7 (להלן:"משיבה 3").

3.תמצית טענות המבקשים בבקשה שבפני:

העדר עילה

א.אין חולק כי המשיב 1 לא עמד בדרישות הקוגנטיות של חוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו – 1996 (להלן:"חוק המתווכים במקרקעין"), שרק בהתקיימם הוא יהיה זכאי לדמי תיווך.

ב.אין חולק כי לא נחתם כל הסכם בכתב ו/או הזמנה בכתב בין המשיב 1 לבין מי מהמבקשים והמשיב 1 מאשר זאת מפורשות בסעיף 17 לכתב התביעה.

ג.אין חולק כי בהעדר מסמך בכתב, הפרטים הדרושים המחויבים להיות בהסכם בכתב לפי סעיף 9 לחוק המתווכים, כפי שפורטו בתקנה 1 לתקנות המתווכים במקרקעין (פרטי הזמנה בכתב), תשנ"ז – 1997 (להלן:"תקנות המתווכים במקרקעין"), לא התקיימו.

למען הזהירות, על אף שאין משמעות לסיכום בע"פ, שגם הוא מוכחש, נטען כי מכתב התביעה עולה כי פרטים אלה לא סוכמו גם בע"פ.

ד.הפסיקה קבעה כי הוראות חוק המתווכים במקרקעין ותקנות המתווכים במקרקעין הן הוראות קוגנטיות וכי קיימת דרישה למילוי דווקני של ההוראות, כתנאי לקבלת דמי תיווך.

כן נקבע כי מתווך שלא יעמוד בדרישות הצורניות של החוק לא יהיה זכאי לדמי תיווך גם אם בפועל תיווך בין הצדדים לעסקה וכי דמי תיווך ניתן לגבות רק עפ"י חוק המתווכים ולא באמצעות דינים אחרים (לרבות דיני החוזים, דיני עשיית עושר ולא במשפט וכיוצ"ב).

ה.עפ"י ההלכה הפסוקה התנאים בחוק ובתקנות הינם קוגנטיים, מצטברים ומחייבים ודי בחסר של אחד מהם כדי להביא לשלילת דמי התיווך.

במקרה דנן, אף לא אחת מהדרישות מתקיימות באופן השולל מהמשיב 1 את זכותו לקבלת דמי תיווך וזאת גם אם היה הגורם היעיל ביצירת העסקה.

הפסיקה המובאת בסעיפים 23 ו- 24 לכתב התביעה אינה רלוונטית עד כדי הטעיה והציטוט של פרוטוקול הדיון בסעיף 21 לכתב התביעה אינו מלא ונעשה תוך הסתרת חלק אחר של הפרוטוקול בו דוחה העד באופן מפורש כל קיומו של הסכם תיווך.

העדר יריבות

א.אין חולק, בהתאם לכתב התביעה, כי מי שהתקשרה בהסכם ונהנתה מפעולות התיווך הנטענות של המשיב 1 הינה משיבה 3, ובשמה הקודם הדיסלנד בע"מ.

לפי ההסכם שנחתם ביום 30.8.04 היזם או הרוכש הינו משיבה 3 (נספח 2 לכתב התביעה) ובו נטען כי מסמך ההבנות שנחתם קודם לכן ע"י מבקשת 5 נחתם בנאמנות עבור משיבה 3.

תוצאת האמור כי ככל שיש למשיב 1 עילת תביעה בגין פעולותיו, הרי שזו קמה לו כנגד משיבה 3 שהינה אישיות משפטית עצמאית נפרדת.

ב.בכתב התביעה מצוין כי התביעה מוגשת כנגד מבקש 1 כמי שביצע עסקה שנה וחצי קודם לכן בחיפה. המשיב לא מציין איזו עילה יש לו כנגד מבקש 1 בגין שירותי תיווך נטענים אותם קיבלה משיבה 3.