אופרייט ליס בע"מ נ' ש. שלמה רכב בע"מ

פסק דין

לפני תובענה בסדר דין מהיר בכל הנוגע לתאונה מיום 19/9/11 (להלן: "התאונה") אשר במהלכה נפגע רכב התובעת. בהתאם להוראות תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אפרט להלן בתמצית את עיקרי פסק הדין:

התובעת, אופרייט ליס בע"מ (להלן: "התובעת") היתה במועדים הרלבנטים בעלת רכב מסוג טויוטה בו נהגה בעת התאונה הגב' לידור דיין (להלן: "דיין"). הנתבעת, ש. שלמה רכב בע"מ (להלן: "הנתבעת"), היתה במועדים הרלבנטים בעלת רכב מסוג טנדר מיצובישי בו נהג בעת התאונה מר יהודה דרי (להלן: "דרי").

לטענת התובעת, התאונה אירעה שעה שדיין נסעה במעגל תנועה בכיכר באזור נהריה, כאשר סביב הכיכר קיימים שני מסלולים, "פנימי" ו-"חיצוני". לטענת התביעה, דיין נסעה במסלול הפנימי ודרי נסע במסלול החיצוני, כאשר פתאום סטה דרי מהמסלול החיצוני אל הפנימי ופגע בחלק הימני הקדמי של רכב התובעת. לטענת הנתבעת, דיין סטתה לעבר דרי והיא אשר אחראית להתרחשות התאונה.

בפני העידו דיין ודרי, הוצגו תמונות של הרכב של דיין, שרטוטים ועוד.

לאחר בחינת העדויות והמוצגים ושקילת סיכום הטענות מטעם ב"כ של הצדדים, מסקנתי הינה כי דין התביעה להידחות וזאת מהטעמים הבאים:

שני הנהגים הציגו גרסה סבירה ואין חולק כי המדובר בכיכר אשר רק בקטעים מסוימים ממנה מסומן בבירור קו מפריד בין שני המסלולים (הפנימי והחיצוני) ובקטעים אחרים - אין הפרדה ברורה בין שני המסלולים. שני הנהגים אף הסבירו לאן היו מועדות פניהם ולפי הסבריהם – דיין התכוונה לפנות למקום עבודתה והיתה אמורה להישאר בנתיב הפנימי ואילו דרי התכוון לנסוע לעכו והיה אמור להישאר בנתיב החיצוני. לכן, לא הוכחה כל סיבה נראית לעין אשר בעטיה תנסה דיין "לחתוך" מהמסלול הפנימי לחיצוני (המאפשר רק נסיעה לעכו ולא מאפשר לה לנסוע למקום עבודתה) - ומנגד, לא הוכחה כל סיבה לכך שדרי "יחתוך" מהמסלול החיצוני לפנימי (שכן אם יעבור לפנימי, לא יוכל לפנות ימינה לעכו, כפי שהתכוון לעשות).

בנוסף, כאשר נשאלה דיין לגבי המיקום המדויק של שני הרכבים במועד הפגיעה היא לא הסבירה בשלב הראשון ששני הרכבים עצרו בנתיב הפנימי – משמע, שדרי סטה מהמסלול החיצוני אל תוך הפנימי ושם פגע בה. מתשובתה בשלב הראשון ניתן היה להתרשם שהפגיעה ארעה "בקו התפר". רק לאחר שהיא התבקשה להבהיר את תשובתה, טענה שהרכב של דרי היה "בזווית" כאשר החלק הקדמי שלו נוטה לתוך המסלול הפנימי. התשובה לא היתה התשובה הראשונית שהיא מסרה ונתון זה אינו מאפשר לקבל את הטענה לפיה היה זה דווקא דרי שסטה למסלול של דיין - ולא ההיפך.

ב"כ התובעת מבקשת לתת משקל מכריע לתמונות של רכבה של דיין לאחר התאונה, כאשר לשיטתה מהתמונות עולה בבירור שהמדובר בפגיעה שדרי הסב לדיין, כאשר הוא הגיע מאחוריה ו"משך" קדימה את הפינה הימנית של הטמבון הקדמי. לטענתה, לו היתה דיין פוגעת בדרי, היינו מצפים לראות פגיעה שונה לחלוטין בבחינת פגיעת מעיכה ברכבה של דיין ולא פגיעה כפי שנחזית בתמונות. עקרונית, ייתכן ויש היגיון מאחורי הטענה, אלא שמהתמונות לא עולה שהפגיעות הינן בדיוק כמתואר והתמונות אינן מאפשרות להסיק מסקנה חד משמעית באשר לאופן התרחשות הפגיעה. עוד יצוין כי לא שוכנעתי שדיין היתה בעצירה מלאה בעת התאונה - כפי שהיא טוענת – ולכן, אם שני הרכבים היו בתנועה איטית בעת הפגיעה, אזי שלא בטוח שהפגיעה בהכרח תבוא לידי ביטוי באופן שבו טוענת התובעת.

יש עוד לזכור ששני הצדדים העידו שבשעות הבוקר בכיכר בה עסקינן קיים עומס רב, הרכבים נוסעים לאט ועמדתי היא כי סביר שהתאונה נגרמה בשל חוסר זהירות מצד שני הנהגים, במקום שם ההפרדה בין המסלולים אינה מספיק ברורה.

הואיל ונטל ההוכחה רובץ על שכמה של התובעת, והואיל ומצאתי את העדויות של שני הנהגים כשקולות, לא מצאתי סתירה משמעותית באף אחת מהגרסאות ולא מצאתי שיש סיבה להעדיף בבירור גרסה אחת על פני רעותה – אזי שדין התביעה להידחות.

בהתאם, אין צורך להדרש לטענות ההגנה באשר לחוות הדעת שצורפה לתביעה, באשר לקבלות לגבי התיקון, באשר לאי לקחה בחשבון של הנחות מסויימות ועוד – ולא למותר לציין כי התביעה מתייחסת ממילא לסכום של כ-1,800 ₪ בלבד.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה. לאור האמור בסעיף 10 - לא אעשה צו להוצאות.

ניתן היום, ב' אדר תשע"ג, 12 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: