אופרייט ליס בע"מ נ' מנורה איזו אהרון בע"מ ח.פ 51083449

פסק דין

בפנינו תביעה לפיצוי בגין נזק לרכב, עקב תאונה מיום 17/1/2012 (להלן: "התאונה").

התובעת (להלן: "התובעת") היתה במועדים הרלבנטיים הבעלים של מכונית פרטית מסוג יונדאי (להלן: "המכונית") בה נהג מר אפרים סגל (להלן: "סגל").

הנתבעת (להלן: "הנתבעת") היתה במועדים הרלבנטיים הבעלים של משאית (להלן: "המשאית") בה נהג מר באסם עמרייה (להלן: "עמרייה").

סגל טוען כי הוא עמד בחניה באיזור צומת חדרה וכי המשאית עברה לידו ופגעה בו עם החלק האחורי של המשאית (שם היה מוט אשר בלט הצידה). עמרייה, לעומתו, טוען כי הוא אכן עבר בסמוך למכונית של סגל אך היה זה סגל אשר יצא מהחניה בנסיעת אחרונית ופגע במשאית.

במהלך הדיון העידו שני הנהגים, הוגשו תמונות של זירת האירוע, הוגשו ההודעות שמסרו הנהגים לאחר התאונה ותמונות של הנזקים הנטענים למכונית, כמו גם חוות דעת של שמאי מטעם התובעת.

לאחר שקילת מכלול הראיות המפורטות מעלה, הגעתי למסקנה שיש לקבל את התביעה במחציתה, וזאת מן הטעמים הבאים :

עדותו של סגל לגבי כך שהוא היה בעצירה בעת התאונה הותירה רושם מהימן יותר מאשר עדותו של עמרייה, אשר טען שהמכונית נסעה אחורנית ופגעה במשאית. עדותו של סגל אף נתמכת בתמונות של הנזק שנגרם למכונית – אשר נחזה להיות נזק של "גירוד" או "שפשוף" ולא נזק של מעיכה (כפי שהיינו מצפים לראות אם המכונית היתה פוגעת במשאית כפי שעמרייה טען). לכן, אני מקבלת את טענת סגל לגבי כך שהוא היה בעצירה בעת התאונה.

עם זאת, אני סבורה כי יש להשית על סגל אשם תורם שעולה כדי מחצית, שכן הוא חנה באופן שהחלק האחורי של המכונית בלט לתוך הכביש. עיון בתמונות שהוגשו מטעם התביעה מלמד שיש רווח משמעותי בין מפרץ החניה שם סגל טוען שחנה לבין הנתיב בו נסע עמרייה. אם סגל היה מקפיד לחנות במפרץ החניה כדין – המשאית לא היתה פוגעת בו אף אם היה לה "מוט" שבולט מעט הצידה ואף אם היתה רחבה במיוחד. יש לראות שבתמונות רואים כדוגמא משאית של גלידות נסטלה, אשר אפילו בה המשאית לא היתה פוגעת, למרות האופן בו היא חונה כיון שיש מרחק משמעותי בין הקצה האחורי של אותה משאית נטטלה לבין הפס הצהוב התוחם את נתיב נסיעת המשאית. עוד יש לראות כי שאר המכוניות שחונות כפי שסגל טוען שחנה – אינן יכולות להפגע על ידי משאית שנוסעת בנתיב הנסיעה של עמרייה – גם אם היה מוט שבולט הצידה. לשיטתי, המסקנה העולה מעדותם של שני הנהגים ומהתמונות הינה שהצד האחורי של המכונית בלט בצורה מסוכנת וחריגה ותרם משמעותית לפגיעה, אף אם הרכב היה בעמידה ונהג המשאית יכול היה להזהר בשל רוחבו.

אשר על כן מסקנתי הינה כי האחריות לקרות התאונה רובצת על שכמם של שני הנהגים – בחלוקה שווה.

באשר לגובה הנזק – אני מאמצת את האמור בחוות דעת שמאי התובעת. סכום הנזק בהתאם לחוות הדעת הינו 3,361 ₪ ולכך יש לצרף את עלות שכר טרחת השמאי בסך 450 ₪ - ובסך הכל 3,811 ₪. מחצית מסכום זה הינה 1,906 ₪.

לאור כל האמור לעיל – אני קובעת כי על הנתבעת לשלם לתובעת 1,906 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 15/2/2012 ועד היום, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 500 ₪ (כולל מע"מ) והחזר של מחצית מאגרת בהמ"ש. כל צד ישא בשכר של העדים מטעמו. הסכומים ישולמו תוך 30 יום.

ניתן היום, כ"א ניסן תשע"ג, 01 אפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: