אופקים א.ג. בע"מ נ' גור

פסק דין

הערעור שבפניי הוגש ע"י המערערת כנגד החלטת כב' הרשם צחי אלמוג מיום 4.10.10 בתיק תא"מ 30859-11-09, הקובעת כי יש למחוק את שמה של המשיבה מתיק ההוצל"פ ולבטל נגדה את כל הליכי הוצל"פ.

תחילתו של תיק זה היא בהגשת תביעה שהוגשה כנגד המשיבה ע"י התובעת בסדר דין מקוצר שהפך לאחר מכן לסדר דין מהיר. המשיבה התמהמהה בהגשת כתב ההגנה, כב' הרשם צחי אלמוג נתן למערערת פסק דין בהעדר הגנה. המשיבה הגישה בקשה לביטול פסה"ד, ובהחלטתו מיום 18.3.10 קבע כב' הרשם אלמוג כי פסה"ד יבוטל בכפוף לתשלום הוצאות בסך 1,500 ₪ + מע"מ בתוך 30 יום. כמו כן, נקבע כי הנתבעת תגיש כתב הגנה בתוך 30 יום בכפוף לכך שההוצאות ישולמו.

בחודש מאי 2010, מבלי שההוצאות לצורך ביטול פסה"ד שולמו בפועל לתובעת, הוגשה בקשה ע"י המשיבה לדחיית התביעה כנגדה מפאת חסינות עובדי המדינה, ובהחלטתי מיום 31.5.10 קבעתי כי יש לדחות את התביעה כנגד המשיבה גב' אפרת גור, והמדינה תבוא בנעליה.

לענייננו- חשובה העובדה, כי בבקשה זו לצורך הכרה בחסינות אין המשיבה או באי כח המדינה ציינו בפני ביהמ"ש כי הם נתקלים בקושי כזה או אחר בתשלום ההוצאות לצורך ביטול פסה"ד. יתרה מכך, אף המערערת בתגובתה ובהודעותיה השונות לתיק ביהמ"ש, לא ציינה כי טרם קיבלה את ההוצאות שנפסקו לטובתה וכי לעניות דעתה פסה"ד שריר וקיים, שכן לכאורה לו סברה המערערת כי פסה"ד כנגד המשיבה עומד על כנו, לא היה מקום להגיב לבקשת המדינה כפי שעשתה בפועל.

בעוד ביהמ"ש דן בבקשה בהנחה שפסה"ד בוטל בפועל, וקבע כי יש לדחות את התביעה כנגד הגב' גור והמדינה תבוא בנעליה, הגישה המערערת את פסה"ד לביצוע בהוצל"פ, כאילו אין בין הצדדים כל התדיינות אחרת בשאלת היריבות.

לאחר שהובאו הדברים בפני כב' הרשם אלמוג, קבע כב' הרשם בהחלטתו מיום 4.10.10 כי לאור ההחלטה של ביהמ"ש הדוחה את התביעה כנגד הגב' אפרת גור, יש מקום לבטל את הליכי הוצל"פ נגדה. אינני סבורה כי נפלה טעות בהחלטת כב' הרשם, והכל כפי שאבהיר להלן.

טענתה היחידה של המערערת אם כן היא, בעובדה הפרוצדוראלית בלבד כי בעת שדן ביהמ"ש בבקשה למתן חסינות, עמד כנגד המשיבה פסק דין שריר וקיים שלא בוטל, לאור אי תשלום ההוצאות במועד עפ"י החלטת הרשם, ולפיכך כל החלטה בתיק היא החלטה בטלה מעיקרה שכן ניתנה בתיק שלכאורה סגור.

שמעתי את טיעוני ב"כ המשיבה, שהם בעצם טיעוני ב"כ המדינה שבאה בנעלי המשיבה, לעניין אי תשלום ההוצאות במועד. ב"כ המשיבה טען בעיקרי הטיעון וכן בפניי, כי מנהל התובעת עשה ככל שביכולתו על מנת לסכל את העברת התשלום, הוא לא המציא מספר חשבון בנק לצורך העברת התשלום על אף שנתבקש לעשות כן, וגם שיק שנשלח למערערת באמצעות בא כוחה הוחזר בטענה כי בא כוחה לא מיופה כוחה בתיק האזרחי אלא בתיק ההוצל"פ בלבד.

אני סבורה כי מחד המשיבה, או בעצם המדינה הפועלת מטעמה, נטלה חירות לעניין מועדי התשלום מבלי לקבל הוראות מתאימות מביהמ"ש. הסדר הנכון והראוי במקרה זה הוא לפנות לביהמ"ש בבקשה למתן הוראות, ולהבהיר כי המשיבה נתקלת בקשיים למלא אחר החלטת בימ"ש בדבר תשלום ההוצאות. כמו כן, מן הראוי כי עד שתקבל הוראות מתאימות לאופן תשלום ההוצאות, תבקש המשיבה ארכה מתאימה. בענייננו, מעיון בתיק דבר מהשניים לא נעשה. המשיבה לא פנתה בבקשה למתן הוראות או בבקשה לארכה, ובמקביל הגישה בקשה לקבלת החיסיון מתוך הנחה שפסה"ד כבר בוטל על אף שההוצאות טרם שולמו בפועל.

מאידך, אני סבורה כי אף המערערת פעלה שלא כדין. לא זו בלבד שבתגובתה לבקשת החסינות לא הודיעה לביהמ"ש כי ההוצאות לא שולמו, אלא אף לא התריעה על פתיחת תיק ההוצל"פ למרות ידיעתה כי ביהמ"ש דחה את התביעה כנגד הגב' גור עפ"י החלטה מיום 31.5.10.

המערערת מבקשת עתה כי ביהמ"ש "ינציח" את פסה"ד השגוי כנגד הגב' גור, ויתיר המשך הליכי הוצל"פ על אף שביהמ"ש סבר כי התביעה מלכתחילה הוגשה באופן שגוי כנגד הגב' גור אישית ולא כנגד המדינה, וזאת אך ורק מחמת העדר האפשרות לשלם למערערת את ההוצאות במועד.

מקריאת עיקרי הטיעון ומעיון בתיק המוצגים, לא נחה דעתי כי המשיבה, קרי המדינה, התעלמה מהחלטת כב' הרשם באשר לתשלום ההוצאות והתחמקה מתשלום. נהפוך הוא, ההתרשמות כי נעשה מאמץ לשגר את התשלום לתובעת בתחילה באמצעות העברה בנקאית ולאחר מכן באמצעות העברת שיק. לא הוכח בפניי כי התובעת מסרה למשיבה את פרטי החשבון שלה בצורה ברורה לצורך קבלת התשלום, ואף לא ברור לי מדוע הוחזר השיק בפועל ע"י עו"ד פישביין, ומדוע לא העביר עו"ד פישביין את השיק למערערת. בערבו של יום, העבירה המדינה את התשלום בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בסך 1,792 ₪ לידי התובעת לפני כחודשיים, ואולם זו לא פרעה אותו בעצת בא כוחה.

תקנה 528 לתקסד"א התשמ"ד – 1984, מאפשרת לביהמ"ש לפי שיקול דעתו להאריך מזמן לזמן את המועד שקבע ביהמ"ש אף שנסתיים המועד שנקבע מלכתחילה. כמו כן, מאפשרת תקנה 524 לתקסד"א לביהמ"ש בכל עת לתקן כל פגם או טעות בכל הליך ככל שייראה לו צודק, וכן לעשות את כל התיקונים הדרושים כדי לברר מהם באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין.

כפי שכבר נאמר ע"י כב' הרשם אלמוג בהחלטתו מיום 18.3.10, הכלל הוא כי ביהמ"ש לעולם יעדיף הכרעה לאחר שקיים דיון לגופו של עניין על פני מצב פסק-דין שניתן בהעדר הגנה מסיבות טכניות.

בענייננו, אין כל היגיון בעיניי להנציח פסק דין מחמת אי תשלום ההוצאות במועד, כשגלוי וידוע בשלב הזה כי הולדת התביעה כנגד הגב' גור אישית בטעות יסודה, והיה מקום מלכתחילה להגיש את התביעה כנגד המדינה ולא כנגד עובדת המדינה באופן אישי. כמו כן, למדינה טיעונים נוספים כמפורט בסעיף 34 לעיקרי הטיעון, כאשר כל אחד ואחד מהנימוקים מבהיר מדוע פסה"ד בטל מעיקרו אף מבלי להתייחס לשאלת החסינות. במקרה כזה, על ביהמ"ש להשתמש בשיקול דעתו הן לעניין הארכת המועדים בדבר תשלום ההוצאות לצורך ביטול פס"ד, והן בסמכותו הכללית לתקן כל פגם כקבוע בתקנה 524 לצורך בירור השאלות השנויות במחלוקת.

לפיכך, אני מורה כי לא נפל כל פגם בהחלטת כב' הרשם נשוא ערעור זה אשר השתמש בשיקול דעתו הקנויה גם לו בתקנה 524 לתקסד"א, והורה לבטל את כל הליכי הוצל"פ כנגד המשיבה.

מכוח סמכותי עפ"י תקנה 524 ו-528 לתקסד"א, אני מאריכה את המועד לתשלום ההוצאות למועד שנשלח בפועל לתובעת. פסה"ד כנגד המשיבה מבוטל, תיק ההוצל"פ ייסגר וההליכים בו יבוטלו, והדיון בתובענה שמספרה 30859-11-09 ימשיך להתברר כנגד המדינה.

באשר להוצאות- מאחר ואני סבורה כי המדינה לא נהגה כראוי באי הגשת בקשה מתאימה במועד לביהמ"ש בדבר הארכת מועד ו/או בקשה למתן הוראות, אינני פוסקת הוצאות בגין דחיית הערעור, ואני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תשלח עותק מפסה"ד לבאי כח הצדדים עם אישור מסירה.