אופקים א.ג. בע"מ ואח' נ' הממונה על חוק חופש המידע

פסק דין

1. עתירה זו היא גלגולה השני של עתירה קודמת לפי חוק חופש המידע, תשנ"ח-1988, אשר נדונה בפניי ונמחקה, לאחר שהעותרים קיבלו את הערותיי וביקשו ליטול לעצמם פסק זמן על מנת לבחון אם יש בדעתם להגיש עתירה חדשה לנוכח כתב התשובה שהוגש מטעם המשיבים. במסגרת ההחלטה על מחיקת העתירה הוריתי כי ככל שתוגש עתירה חדשה, תוכל זו להתמקד אך ורק במסמכים שגילויים התבקש בפניית העותר לפי חוק חופש המידע, מיום 15.2.12, ואשר לטענתו מתשובת המשיבים עולה כי טרם ניתן מענה הולם לבקשה המתייחסת אליהם. עוד הוריתי, כי ככל שתוגש עתירה חדשה, עליה להיות ממוקדת וקונקרטית, ועליה להתייחס באופן ברור למסמכים המבוקשים, באופן שניתן יהיה לזהותם (ככל שהם קיימים). ועל כל אלה הוריתי, כי ככל שהעותר יעמוד בעתירתו החדשה על רצונו לעיין במסמכים שאינם ניתנים לעיון לפי חוק חופש המידע, יהיה עליו לנמק מדוע עומדת לו זכותו לעשות כן על אף טעמי המשיבים שפורטו בתשובתם (ראו עת"מ 9922-03-12 מיום 20.9.12).

2. העותרים שבו ופנו לבית המשפט בעתירה הנדונה, וביקשתי את תגובתם המקדמית של המשיבים לעתירה. על יסוד התגובה, ביקשתי את עמדת ב"כ העותרים מדוע לא תידחה העתירה על הסף לנוכח הטעמים המפורטים בתגובה המקדמית. כפי שאסביר להלן, מסקנתי היא כי דין העתירה להידחות על הסף.

הרקע לעתירה

3. העותרים מנהלים הליכים משפטיים רבים, אזרחיים ומנהליים, כנגד המדינה. הרקע להליכים אלה הוא כתב אישום שהוגש נגדם בבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב (ת"פ 19610-10-10), בחודש אוקטובר 2010. כתב האישום מייחס להם עבירות של העסקת עשרות עובדים בלא היתר כדין, בניגוד לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו-1996.

עוד קודם להגשת כתב האישום הנ"ל, הגיש עותר 2 תביעה אזרחית כנגד בעלי תפקידים בשירות המדינה, בטענה כי אלה רודפים אותו וגורמים לו ולעסקיו נזקים רבים. בתובענה (ת"א 51857-05-10) נתבקש סעד כספי. בתובענה אחרת (ת"א 17319-04-12) הגיש עותר 2 תביעה אזרחית נוספת כנגד בעלי תפקידים בשירות המדינה, בגין מעצר שווא וגרימת נזקים כספיים. בנוסף הגיש עותר 2 תביעה בסדר דין מהיר, אף היא כנגד עובדי מדינה, בשל נזקים שנגרמו לו, לטענתו, בשל חיפוש מסמכים אותו נאלץ לעשות, כתוצאה מרשלנותם של אותם עובדי מדינה (תא"מ 7003-11-12). התובענות הללו כולן תלויות ועומדות. בחלק מן התובענות הללו כבר התנהלו הליכים מקדמיים ובכללם הליכי גילוי מסמכים ועיון בהם.

4. במסגרת ההליך הפלילי המתנהל בבית הדין לעבודה, הגישו העותרים בקשה לעיין בחומר חקירה, על פי סעיף 74(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982. בית הדין דחה את הבקשה בקובעו כי הדרישה לעיין בחלק ניכר מפריטי המידע המבוקשים אינה אלא "מסע דיג", וכי לא הוצג כל בסיס לכך שהמדובר בחומר חקירה הדרוש להגנתם של העותרים. ערר שהגישו העותרים על החלטה זו לבית הדין הארצי לעבודה נדחה. בית הדין הארצי קבע בהחלטתו כי כל חומר החקירה הרלוונטי נמסר לעותרים, וכי הבקשה לא רק שאינה מתייחסת לחומר חקירה, אלא אף לא למה שמצוי בפריפריה של חומר כזה. בית הדין הארצי הוסיף, כי ככל שהעותרים חפצים לעיין בחומר כללי מן הסוג שהתבקש על ידם, פתוחה בפניהם הדרך לפעול במסגרת חוק חופש המידע. העותרים לא השלימו גם עם החלטה זו ופנו בעתירה לבית המשפט הגבוה לצדק על מנת לתקוף אותה. העתירה (בג"ץ 8876/11) נדחתה על הסף ביום 12.1.12.

5. בעקבות ההחלטה האמורה, פנו העותרים ביום 15.1.12 בבקשה לפי חוק חופש המידע, לקבל לעיונם מסמכים רבים הדרושים להם, לטענתם, לשם ניהול ההליכים הפליליים והאזרחיים המתוארים לעיל. ביום 14.3.12 השיבה הממונה על חוק חופש המידע במשרד התמ"ת על פניית העותרים, לאחר שערכה בדיקה מקיפה ביחס למסמכים המבוקשים. בתשובתה נכתב, בתמצית, כי מרבית המסמכים המבוקשים נמסרו לעיון העותרים בעבר, וכי יתר המסמכים אינם ניתנים להעברה מן הטעם שהם בבחינת תכתובות פנימיות או חומר חקירה, ואלה אינם ניתנים לעיון מכוחו של חוק חופש המידע. החלטה זו היא העומדת ביסוד העתירה שלפניי.

יצוין, כי במקביל להליך הנדון הגישו העותרים במסגרת ההליך הפלילי המתנהל נגדם בקשה נוספת לגילוי חומר חקירה, ובבסיסה עומדים מרבית המסמכים המבוקשים במסגרת עתירה זו. משרד התמ"ת השיב על הבקשה ביום 7.1.13. הצדדים לא עדכנו את מותב זה בהחלטה שהתקבלה בבקשה האמורה, אם אכן התקבלה בינתיים החלטה כזו.

העתירה הנוכחית

6. העותרים טוענים, כי מסמכים רבים לא הועברו לידיהם בטענה כי אינם קיימים, והם דורשים כי אם אכן כך הוא, על המשיבים להצהיר על כך בבירור. אשר למסמכים שהמשיבים סרבו להעביר לעיונם מן הטעם שהמדובר בחומר חקירה או בתרשומות פנימיות, לטענת העותרים המדובר במסמכים הנוגעים לעניינם באופן אישי ויש בהם כדי לסייע להם בהליכים המשפטיים השונים שהם מנהלים. עוד נטען על ידם, כי העובדה שפתוחה להם הדרך להשיג חלק מן המסמכים בהליכי גילוי מסמכים אין בה כדי לסתום את הגולל על האפשרות לקבל אותו מידע במסגרת בקשה לפי חוק חופש המידע.

7. אכן, על דרך העיקרון אין מניעה כי אדם יוכל לעיין במסמך מכוח חוק חופש המידע, גם אם עומדת לו זכות העיון בו מכוח דין אחר (עע"מ 2398/08 מדינת ישראל - משרד המשפטים נ' אליצור סגל, מיום 19.6.11). אולם זכות העיון מכוח חוק חופש המידע, ככל זכות אחרת, אינה זכות מוחלטת, והיא מסויגת בחריגים שנקבעו בחוק. הוראת סעיף 9(ב)(4) לחוק חופש המידע קובעת כי רשות אינה חייבת למסור מידע הנוגע לדיונים פנימיים. כפי שנראה להלן, לא הצביעו העותרים ולו על ראשיתה של עילה אשר יש בה כדי לבסס את בקשתם לחרוג מן הכלל האמור, וככל שנדחתה בקשתם של העותרים לעיין בתרשומות פנימיות במסגרת הליכי גילוי מסמכים ועיון בהם, ממילא נערך האיזון הראוי בין עניינם של העותרים לבין האינטרס שבמניעת העיון במסמכים אלה. הוא הדבר גם ביחס לחומרי חקירה או מידע מודיעיני שנאסף על ידי המשיבים בהיותם בעלי סמכות חקירה. סעיף 14(א)(8) לחוק חופש המידע קובע כי חומר מן הסוג הנדון שנאסף לצרכי חקירה לא יחול עליו חוק חופש המידע. מכאן, שככל שבקשתם של העותרים מופנית כלפי מידע מודיעיני או חומר חקירה שנאסף על ידי המשיבים, הרי שזכות העיון שלהם בחומר זה מוסדרת על פי הכללים הקבועים בסעיף 74(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, שהוא בבחינת "חוק מיוחד" לעניין זה. ככל שקבע בית המשפט המוסמך כי העותרים קיבלו לידיהם את כל חומר החקירה הרלוונטי, כפי שאכן נקבע בעניינם על ידי בית הדין לעבודה, הרי שכל יתר החומר שנאסף במסגרת החקירה אינו מסור לעיונם, כקבוע בסעיף 14(א)(8) הנ"ל.

ועתה להתייחסות הקונקרטית למסמכים נשוא העתירה.

8. לגבי חלק מן המסמכים שהעיון בהם מתבקש במסגרת העתירה, הודיעו המשיבים כי לא אותרו כאלה ברשותם, או שמעולם לא היו כאלה. כך הדבר ביחס ל"תרשומת" המתייחסת לטענת המשיבים שלא נעשה "גמר חשבון" עם עובדי העותרת; כך הדבר ביחס ל"תרשומת שיחה בין היועץ המשפטי למשרד התמ"ת לבין משטרת ישראל בעניין עיכובו של עותר 2 לחקירה"; כך הוא גם ביחס ל"תרשומת על הגשת תלונה מצד גב' אפרת גור נגד עותר 2"; וכך הוא בנוגע ל"נהלים והוראות של משרד התמ"ת ביחס לאיסוף, תיעוד ותיוק חומרי חקירה". בנסיבות אלה דין העתירה להידחות על הסף, שהרי לא ניתן למסור לעיון את מה שאינו קיים.

9. חלק מן המסמכים הועברו לעיון העותרים במסגרות אחרות, ולפיכך אין הצדקה לחייב את המשיבים לשוב ולהעמידם לעיון העותרים במסגרת חוק חופש המידע. בכל הנוגע לראיות בדבר אי תשלום פידיון ימי חופשה ואי מילוי פנקס ימי חופש עולה כי אלה הומצאו לעותרים במסגרת בקשה נוספת שהגישו לבית הדין האזורי לעבודה בהליך הפלילי המתנהל נגדם. הדברים עולים מתגובת המדינה לאותה בקשה (מיום 7.1.13), בה נאמר כי כל חומר החקירה המתייחס לכל העבירות בגינן נחקרו העותרים הועמד לעיונם, לרבות חומר הנוגע לימי החופשה על אף שבעניין זה לא יוחסה להם עבירה בסופו של דבר. עוד עולה מאותה תגובה, כי שלושה הקלסרים המקוריים של חומר החקירה הועמדו לעיונו של עותר 2. כך גם ביחס למסמכים ולתכתובות של משרד התמ"ת עם חברת אביגל בע"מ. המידע הרלוונטי בסוגיה זו נמסר לעותרים, למעט מסמכים הנוגעים לדיונים פנימיים אותם אין המשיבים חייבים למסור. העותרים לא הצביעו על טעם כלשהו שיש בו כדי להצדיק חריגה מן הכלל האמור.

10. גם הראיות המתייחסות לחשדותיו של המפקח הארצי באגף הרישוי במשרד התמ"ת, לפיהם הביא עותר 2 את בתו ככיסוי לפעילותו אצל עותרת 1 הועברו לעותרים כחלק מחומר החקירה שנאסף נגדם. את המסמכים הנוגעים להפסקת פעילותם של העותרים כקבלן כוח אדם על ידי משרד התמ"ת, קיבלו העותרים כחלק מגילוי מסמכים שנערך במסגרת ההליך האזרחי אותו הם מנהלים. העתירה אינה מבהירה לאלו מסמכים נוספים מכוונים הם, וככל שהמדובר בדרכי פעולה ובשיקולי המשיבים ביחס לצעדים שננקטו כלפי העותרים, הרי שמסמכים כאלה הם בבחינת דיונים פנימיים, או חומר שנאסף במסגרת החקירה ואשר לא חלה עליו חובת גילוי מכוח סעיף 74(ב) לחוק סדר הדין הפלילי שכן אינו רלוונטי להליך הפלילי. ואם כך הוא, חלה עליו, כאמור לעיל, הוראת סעיף 14(א)(8) לחוק חופש המידע.

11. כך גם קיבלו העותרים לידיהם את דו"ח הביקור של גב' גלילי בחברת פסלטיב יקום בע"מ, וזאת במסגרת ההליך הפלילי המתנהל נגדם. נסיבות ביקורה של הגב' גלילי מפורטות בתצהיר שצורף על ידי העותרים לעתירה. כך גם הומצא לעותרים המידע ביחס לחברות הנוספות אותן התבקשה גב' גלילי לבדוק. בנסיבות אלה קיבלו העותרים לידיהם את מלוא המידע שביקשו ולא למדתי מעתירתם מה עוד נדרש בהקשר זה.

12. המסמכים שסיפקה גב' פשייב למשרד התמ"ת ביום 8.5.08 נמסרו לעיונם, ואף העותרים מודים בכך. אלא שטוענים הם כי אין ידוע להם אם קיימים מסמכים נוספים שלא קיבלו לידיהם. המדובר בטענה כוללנית, ולא הוצגה כל אינדיקציה לקיומם של מסמכים נוספים. לא למותר לציין כי בתצהיר גילוי מסמכים שנערך בת"א 51587-05-10 מצוין "העתק מדו"ח גביית עדות של אנה פשייב מיום 5.8.08".

ולבסוף, על פי הודעת הבהרה שנתקבלה מאת ב"כ המשיבים ביום 5.3.13, לא קיים דו"ח על ביקורת שנערכה בעותרת 1 ביום 8.7.08. משכך, ממילא אין אפשרות להעביר לעיון העותרים מסמך שאינו בנמצא.

סוף דבר, העתירה נדחית.