אופיר נ' קדרון

 בקשת רשות ערעור המופנית נגד שתי החלטות של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו במסגרת הפ"ב 57247-06-16 והפ"ב 10482-08-16 - החלטה מיום 17.12.2017 של השופט ד' חסדאי במסגרתה התקבלה בקשת המשיבה לחייב את המבקש בהפקדת ערובה והחלטה (שמהווה למעשה פסק-דין) מיום 1.2.2017 של הרשם נ' שילה המאשרת את פסק הבוררות מיום 26.6.2016, כפי שיפורט להלן.

רקע עובדתי

1. בין הצדדים נערך בחודש ינואר 2005 הסכם (להלן: ההסכם), לפיו הוקצו למבקש 60% ממניותיה של חברת שער הגבינות בע"מ (להלן: החברה), בעוד 40% מהמניות בחברה נותרו בידי המשיבה. ההסכם עיגן את יחסי הצדדים בכל הנוגע למימון החברה, ניהולה, חלוקת הרווחים ועוד. סעיף 13 להסכם כולל תניית בוררות לפיה "כל הסכסוכים ו/או המחלוקות בין הצדדים, בקשר עם הסכם זה וכל הכרוך בו, יועברו להכרעת בורר מוסכם על הצדדים, אשר החלטתו תחייב את הצדדים ותהווה פסק בוררות עפ"י חוק הבוררות תשכ"ח - 1968". סעיף 7.4 להסכם כולל "מנגנון היפרדות" ולפיו "היה ומסיבה כלשהיא יגיעו הצדדים לחילוקי דעות אשר לא יאפשרו את המשך עבודתם המשותפת ימונה מעריך אשר יעריך את שווי החברה וקדרון תמכור על פי הערכה זו את מניותיה לאופיר או שימונה מפרק לחברה".

2. בשנת 2014, לבקשת המשיבה, מונה בורר בעל כישורים לבצע הערכת שווי לחברה, לשם יישום מנגנון ההיפרדות. הבורר שמונה היה עו"ד רו"ח יוסי קורן, אולם זה הודיע על התפטרותו מתפקידו בשנת 2015, ובמקומו מונה לבורר עוה"ד רם יולוס (להלן: הבורר), שהחל בתפקידו בחודש נובמבר 2015.

3. בחודש מאי 2015 נטלו המבקש ובעלה של המשיבה הלוואה מהבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, וזאת לשם כיסוי חובותיה של החברה לבנק הפועלים (להלן:ההלוואה). המשיבה טענה בפני הבורר כי המבקש נמנע מלפרוע את חלקו בהלוואה וכי כתוצאה מכך נאלצה היא לשאת בתשלומי ההלוואה. המבקש טען בפני הבורר כי האחרון נעדר סמכות לדון בנושא ההלוואה, אולם הבורר קבע, בהחלטה מיום 29.2.2016, כדלקמן:

"2.1. לא ניתן להתעלם מהקשר הקיים בין ההלוואה שניטלה מהבנק הבינלאומי, למימון פעילותה של החברה (פירעון חובה של החברה לבנק הפועלים), לבין פעילותה וגירעונה של החברה, נשוא בוררות זו.

2.2. ידוע לח"מ כי ההלוואה ניטלה באופן אישי ע"י עירית ויובל קדרון ועמוס אופיר, לאחר המועד בו ביקשו קדרון לבצע את הערכת השווי של החברה.

2.3. לאחר קבלת הערכות השווי למועדים השונים שנתבקשו על ידי הצדדים, יציגו הצדדים ויטענו בפני הבורר לעניין השגותיהם והתחשבנות נוספת אותה נדרש לבצע בין הצדדים.

2.4. נסיבות נטילת ההלוואה והתנהלות הצדדים לאחר מכן יקבלו משקל מתאים בהתחשבנות שתיעשה בין הצדדים, לאחר הערכת השווי".

4. בעקבות זאת, הגישה המשיבה לבורר בקשה להורות כי המבקש חב במחצית החזרי ההלוואה. בהחלטת הבורר מיום 18.4.2016 (אשר לטענת המבקש ניתנה מבלי שניתנה לו הזדמנות להגיב לבקשה), נקבע כי ההלוואה חוסה תחת מטריית הבוררות שכן היא נועדה לפירעון חובות החברה אשר נוצרו בהיעדר מימון מספיק לפעילותה. עוד נקבע בהחלטה זו כי הבורר מוסמך לתת צו עשה לתשלום חלקו של המבקש בהלוואה ואכן עשה כך, והורה למבקש לשאת במחצית התשלום לפירעון ההלוואה, רטרואקטיבית ומכאן ואילך עד לפירעונה המלא. בסופה של ההחלטה נקבע כי "צד המעוניין להשיג על החלטת הבורר יעלה טענותיו על הכתב ואלו ייבחנו במסגרת ההתחשבנות בין הצדדים לאחר שתתקבל הערכת השווי".

5. המשיבה פנתה לבורר בבקשה למתן פסיקתא המבוססת על ההחלטה מיום 18.4.2016. המבקש התנגד למתן הפסיקתא אולם הבורר נעתר לבקשה וביום 26.6.2016 חתם על הפסיקתא המורה כי המבקש ישלם למשיבה סך של 229,913.50 ש"ח, שהם מחצית מהסכומים שהמשיבה פרעה, וכן יפרע לבנק הבינלאומי מחצית מכל סכום שיש לפרוע עד לפירעונה המלא של ההלוואה (להלן תכונה החלטה זו: פסק הבוררות).