אופיר נ' עיריית בני ברק

פסק דין

תביעה לפיצוי התובע בגין נזקים אשר אירעו לו לטענתו כפועל יוצא מרישום שלא כדין של הודעות קנס הנובעות מטענת הנתבעת באשר לחנייתו שלא כדין .

העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת :

התובע הינו נכה ובעל תו חנייה לנכה המאפשר לו להעמיד את רכבו בתנאים הנקובים בדין.

לתובע נרשמו על ידי הנתבעת, בשני מועדים שונים, שתי הודעות קנס הנובעות מטענת הנתבעת ולפיה חנה התובע במיקום בו אבן השפה צבועה באדום ולבן ובניגוד לדין באופן שיש בו משום חסימת התנועה – נסיבות אשר אינן עולות בקנה אחד עם דרישות הדין הנוגעות לחניית רכב נכה.

לטענת התובע, הוא לא חנה באופן החוסם את הכביש ומשכך, חנייתו , בשני המקרים, היתה בהתאם לדין ורישום הודעות קנס ,בנסיבות האמורות, אינו כדין.

אין חולק כי התובע פנה אל הנתבעת לאחר קבלת הודעות הקנס ושטח בפניה טענותיו הנוגעות לכך שחנייתו היתה כדין. אין חולק כי הנתבעת דחתה את טענותיו של התובע והודיעה לו כי ככל שהוא עומד על טענותיו הרי שפתוחה בפניו הדרך להגשת בקשה להישפט בגין העבירות המיוחסות לו.

בעקבות האמור,הגיש התובע הודעות בדבר רצונו להישפט בגין העבירות המיוחסות לו והודעות הקנס הפכו לכתבי אישום אשר הוגשו לבית המשפט לעניינים מקומיים.

באשר לעבירה מיום 1/12/08 הרי שבמועד הדיון, הוסכם בין הצדדים כי לאור טענת התובע ולפיה חנה באופן שאינו מפריע לתנועה ומדובר בחנייה קצרה, יומר כתב האישום בהתראה ובית המשפט נתן תוקף להסכמה האמורה.

באשר לעבירה מיום 19/3/09 ,לאחר דין ודברים בין התובע לבין נציג הנתבעת, מסר נציג הנתבעת הודעה לבית המשפט ולפיה:"הציג תו נכה +תמונות שלא חנה בסמוך לצומת אלא לפני בענין אין הפרעה ממשית – לבטל" ולאור האמור בוטל כתב האישום על ידי בית המשפט טרם הקראה.

טענות הצדדים:

לטענת התובע,הוא זכאי לפיצוי מאת הנתבעת וזאת, הואיל ולא היה מקום לרשום לו מלכתחילה את הודעות הקנס , היה על הנתבעת להתייחס לטענותיו עת פנה אליה בנושא לאחר רישום הודעות הקנס ולבטלן ומשעשתה כן רק לאחר שהתובע הטריח עצמו , הגיש בקשה להישפט ואף התייצב בפועל במועד הדיון- עליה לשאת בהוצאות אשר נגרמו לו בגין הליכי הסרק ולפצותו בגינם.

לטענת הנתבעת, בשני המקרים נירשמו הודעות הקנס כדין באשר התובע חנה שלא כדין באופן החוסם את הדרך. יתרה מכך, בשני המקרים נתמכו הודעות הקנס בתמונות המתעדות את ביצוע העבירות ומשכך, בדין נדחו בקשותיו המקדמיות של התובע לביטול הודעות הקנס. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי באחד מהמקרים לא בוטל כתב האישום אלא הומר- לפנים משורת הדין - בהתראה ובנוסף, במקרה השני – בוטל כתב האישום לפנים משורת הדין. בנסיבות אלו, לטענת הנתבעת אין בכדי להקים לתובע עילה לפיצוי. זאת ועוד, לטענת הנתבעת ככל שאמנם סבר התובע כי הוא זכאי לפיצוי הרי שהיה עליו לעתור לפיצוי מאת בית המשפט לעניינים מקומיים אשר דן בכתבי האישום כמו גם בבקשות לביטול האישום.

דיון ומסקנות:

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובע ונציגת הנתבעת וכן, הוצגו בפני, על ידי התובע, תמונות התומכות בטענותיו בדבר נסיבות החניה ועל ידי הנתבעת ראיות הנוגעות להליכים המשפטיים אשר היו בין הצדדים.

לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בכלל הראיות בתיק, הנני סבורה כי דין התביעה להדחות ולהלן יפורטו טעמי.

הבסיס החוקי לפסיקת פיצוי בגין הליך סרק פלילי מצוי בהוראת סעיף 80(א) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 הקובעת כי :

"(א) משפט שנפתח שלא דרך קובלנה וראה בית המשפט שלא היה יסוד להאשמה, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופיצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה או בשל אישום שבוטל לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, בסכום שייראה לבית המשפט; במשפט שמנהל קובל רשאי בית המשפט להטיל על הקובל תשלום כאמור.ו...".

מתוך לשון הסעיף נמצאתי למדה כי הנסיבות בהן יש לפסוק פיצוי בהתאם לסעיף הינן נסיבות הנופלות בגדר אחת מהשניים – נסיבות בהן זוכה הנאשם לאחר קיום הליך פלילי במסגרת הכרעת הדין או נסיבות בהן בוטל כתב האישום לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב – 1982.

סעיף 94 לחוק סדר הדין הפלילי , אליו מפנה סעיף 80(א) דלעיל קובע, לאמור: