אופדיסנו נ' מדינת ישראל

החלטה

1.זוהי בקשת המבקש – בעל הרכב אשר עליו ניתן צו איסור שימוש למשך 30 יום מיום 8.11.09 בידי קצין משטרה עת נמצא רכב זה משמש את אחיו של המבקש – נהג הרכב, מבצע העבירה – נוהג ברכב זה בזמן פסילה.

2.קצין המשטרה אשר נתן צו איסור השימוש ערך לנהג – מבצע העבירה – שימוש באותו יום ובאותה שעה בתחנת טירת הכרמל, הודיע לו על העבירה אשר בוצעה על ידו ברכב, ומתגובת מבצע העבירה אנו למדים כי בו במקום הנהג מבצע העבירה אמר לפני קצין המשטרה "הרכב הוא של אחי רחמים אופדיסנו חשבתי שהכל נגמר, הרכב שייך לאחי, אני אלך לבית המשפט לסדר את כל העניינים".

קצין המשטרה אשר הקשיב לדברי הנהג החליט בו במקום בסעיף 5 להודעת השימוע כי לאחר ששמע את דברי "הנהג/בעל הרכב החלטתי על איסור מנהלי של שימוש ברכב למשך 30 יום עקב חומרת העבירה, השבתה למשך 30 יום, ההשבתה תיכנס לתוקף מתאריך 10.11.09 בשעה 08:30. ואלה נימוקי החלטתי. מדובר בעבירה חמורה וברצף של פסילות לנהג". מיד עם סיום מלאכתו בשימוע לנהג, חתם פקד מזרחי יצחק על הודעת איסור שימוש המופנית אל נהג הרכב מיום 8.11.09 בשעה 10:30 בתחנת טירת הכרמל תוך כך שהוא מסר את ההודעה לנהג תוך ציון פסילותיו של הנהג והודיע לו על חובת הפקדת הרכב במחסני נעמן, הוא המסמך המצורף לבקשה.

3.המבקש טוען כי הוא לא קיבל הודעה לשימוע וכי לא נערך לו שימוע וכי הרכב הוא רכבו המשמש אותו לעבודתו בעבודות חילוץ וגרירה. עוד טוען המבקש כי הוא לא ידע שאחיו – נהג הרכב נמצא בפסילה ואילו היה יודע, לא היה נותן לו להשתמש ברכב ומסיים את נימוקי בקשתו בכך שהמשך השבתת הרכב תפגע קשות בעבודתו היום יומית ובפרנסתו. ולאור העובדה שהוא לא ביצע עבודה ברכב מבקש הוא לבטל החלטה בדבר איסור השימוש.

4.מנגד, טוענת ב"כ המשיבה כי מדובר בעבירה חמורה ובנהג אשר עשה את השימוש ברכב תוך כדי פסילה. זוהי לא פסילתו היחידה והוא חייב במספר פסילות. לחובתו כ 71 הרשעות קודמות. וכי המבקש היה צריך לדעת ולנקוט באמצעים סבירים להבטחת הפקדת רכבו בידיים נאמנות. גם למבקש יש הרשעות קודמות ועל כן מבקשת היא לקבוע כי לא נפל פגם בשיקוליו ובהחלטתו של קצין המשטרה אוסר השימוש, ועל כן מבקשת היא לדחות את הבקשה.

5.במהלך הכתבת ההחלטה העלתה ב"כ המשיבה את השאלה באם המבקש הפקיד את הרכב ואם לאו ובהעדר ראיות על כך, הן בידי המשיבה והן בידי המבקש, בית המשפט יתעלם מן הטענה ומכך שלא נעשתה עבודה יסודית בידי מי שהיה חייב לעשות את העבודה ולהציג את טענותיו באופן מרוכז וענייני.

6.סעיף 57(א)(2) קובע כי אם היה לשוטר יסוד להניח כי נהג עבר לעיניו עבירה מן העבירות המפורטות בחלק א' לתוספת השביעית, רשאי הוא לדרוש מהנהג ללוות אליו את קצין משטרה או ליטול ממנו את רישיון הרכב והוראות סעיף 47(ג)(ד)(ו) יחולו בשינויים המחויבים. היה לקצין משטרה יסוד סביר להניח כי יוגש כתב אישום נגד הנהג, רשאי הוא למסור לו הודעת איסור שימוש ברכב שבו נעברה העבירה לתקופה של 30 יום.

בסעיף 57ב נקבע כי בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח לדעת כי התקיים אחד משני התנאים: א. הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו ב. מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כמפורט בסעיף 57א(א).

בית המשפט רשאי עוד לבטל את הודעת איסור השימוש או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש בתנאים או ללא תנאים, אם יתקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן ב' שלעיל, המצדיקות זאת. ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין השאר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב.

משמעות פסקה זו היא שבנוסף לשני התנאים שבסעיף קטן ב' אשר מביאים לביטול צו איסור השימוש, בית המשפט הוסמך לבדוק את הזיקה, והקרבה שבית בעל הרכב לבין מבצע העבירה. אבחנה זו מיועדת על מנת לבדוק עד כמה בעל הרכב מעורב בהתנהלותו ובהתנהגותו של מבצע העבירה. במקרה עסקינן מדובר בשני אחרים שבעל הרכב הוא המבקש אשר הצהיר בפניי כי הוא רואה את אחיו – מבצע העבירה – נוהג ברכב, הוא לא ידע כי הוא נמצא בפסילה וכי אילו היה יודע לא היה מפקיד בידיו את הרכב. המבקש טוען בפניי עוד כי המדובר בשימוש שנתן לאחיו ביום שישי מתוך הנחה שיחזיר לו את הרכב ביום שבת. רק לאחר מעשה נודע לו כי הוא נהג ברכב בזמן פסילה.

שיקולים אלו עסוקיים להביא לקבלת הבקשה ולו באופן חלקי ולקיצור התקופה כמפורט בסעיף 57ב(ג).

7.אך עוד בטרם תשקל הבקשה בהקשר של הזיקה שבין בעל הרכב למבצע העבירה אשר עשויה להוביל לקבלת הבקשה או לקיצור תקופת איסור השימוש, מחובת של קצין משטרה אשר עושה שימוש בהוראות החוק לאסור שימוש ברכב ככל שבעל הרכב איננו מבצע העבירה, חייב קצין המשטרה לזמן את בעל הרכב לשימוע. שהרי בעל הרכב לא עבר עבירה ומטרת הוראת החוק היא על מנת להתרות בבעלים של הרכבים שלא להפקיד את רכבם בידי עברייני תנועה. בעולמנו הבלתי מושלם הזה בו אדם עלול להענש על לא עבירה שבוצעה על ידו, זהו אחד המקרים בו בית המשפט יעשה שימוש בהוראת חוק זו באופן דבקני.

משלא קוים שימוע למבקש – בעל הרכב- ואין בחומר הראיות ראייה על כי נשלחה הזמנה לבעל הרכב, אני קובע כי החלטת קצין המשטרה פגומה במובן זה שניתנה מבלי שנערך שימוע לבעל הרכב והיא מבוטלת.

כאמור,תפיסת מבצע העבירה, הצגת העבירה בפניו, וקיום שימוע לנהג אף שבעל הרכב איננו מי שביצע את העבירה, מעידה על כי נפל פגם בהתנהגותו של קצין המשטרה ועל כן אני קובע כי צו איסור השימוש הוא מבוטל.

8.במידה והרכב הופקד על פי הוראות קצין המשטרה, הוא יוחזר למבקש לאלתר.

ניתנה והודעה היום כ"ד חשון תש"ע, 11/11/2009 במעמד הנוכחים.

מוחמד מסארווה, שופט

הוקלד על ידי: שלי נוסברך התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: