אוסקר ליאור ואח' נ' נציגות הבית המשותף ואח'

החלטה

זוהי תביעה בגין נזק גוף שנגרם לתובע כשנפצע מדלת זכוכית שנשברה. צדדי ג' 3 ו-4 מבקשים למחוק את סעיף 19 לתצהירו של מר ציון אוסקר שבו נכתב: "לפני התאונה ועד הבית לא עשה דבר עם התלונות והבקשות שלי פשוט התעלם. רק אחרי התאונה הוחלפה הזכוכית עם כל הדלת." נטען שזו הרחבת חזית המנוגדת לטענות שבכתב התביעה: "10. יצויין כי בדלת זו נשוא כתב התביעה, הוחלפה הזכוכית עובר לאירוע ע"י הנתבעת 1 ו/או מי מטעמה. כמו כן בוצעו תיקונים רבים במנגנון דלת הכניסה. 11. יודגש כי התיקונים בוצעו לאור תלונות חוזרות ונשנות של דיירים על אי תקינות הדלת. שתלונות אלה נמסרו בעל-פה לנציגי הנתבעת 1."

התובע מתנגד לבקשה וטוען שאינו יודע האם הזכוכית שהייתה בדלת הכניסה הייתה הזכוכית המקורית שהתקין הקבלן או זכוכית אחרת מאחר והוא ובני משפחתו עברו לגור בבניין מספר שנים שכבר היה קיים. לדבריו, עקב טעות צוין בסעיף 10 לכתב התביעה כי הזכוכית הוחלפה קודם לאירוע, שכן מידע זה אינו בידיו. לטענתו, הרציונל העומד מאחורי הטענה המשפטית של הרחבת חזית אינו חל בנסיבות המקרה, מקום בו שתי הטענות העובדתיות היו מונחות בפני צדדי ג' במועד כתיבת כתבי ההגנה. הנתבעות מתנגדות אף הן לבקשה בטענה כי אין מדובר בהרחבת חזית אלא בשתי גרסאות שונות של התביעה אשר יש בהן כדי להשפיע על מהימנות התביעה בלבד.

כתבי הטענות תוחמים את המחלוקת בין הצדדים. התובע טען בכתב התביעה שהחליק בלובי, פגע בדלת הזכוכית שנשברה והוא נפצע. בסעיפים 10 ו – 11 לכתב התביעה מונחת תשתית עובדתית לטענות רשלנות והפרת חובה חקוקה המפורטות בהמשך דהיינו: שהנתבעים היו מודעים לליקויים בדלת, תיקנו אותה והחליפו אותה ועשו כן באופן לקוי שיצר את הסיכון שהתממש בפציעת התובע. מפני טענות אלה התגוננו הנתבעות ובגללן שלחו הודעות צד ג'.

תקנה 72(ב) לתקנות סדר-הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 קובעת כי "אין לטעון נגד אותו בעל-דין טענות עובדתיות חלופיות, אלא אם כן הצהיר הטוען כי העובדות להווייתן אינן ידועות לו". אם לא ניתן להתיר טענות עובדתיות סותרות בכתב טענות, ממילא גם אין לנהל משפט על בסיס טענות עובדתיות סותרות: לא ניתן להתיר שהתובע ינהל את תביעתו כשהוא טוען גם הטענות שבסעיפים 10 ו – 11 ולכתב התביעה וגם את הטענה שבסעיף 19 לתצהיר אביו.

התובע טוען לקיומו של הסייג המפורט בתקנה 72(ב) דהיינו, שהעובדות לא ידועות לו. קשה לראות כיצד הדבר בכלל אפשרי. כתב התביעה נחזה לפרט עובדות פוזיטיביות רבות: צויין שהזכוכית הוחלפה. צויין שההחלפה היתה "עובר לתאונה". צויין שנעשו "תיקונים" וגם צויין שהיו "רבים". ולא סתם תיקונים נעשו, הם נעשו דווקא "במנגנון הדלת". "מודגש" שההחלפה נעשתה אחרי "תלונות" ולא בסתם "תלונות" מדובר, היו אלה "תלונות חוזרות ונשנות". למחבר כתב התביעה ידוע שהתלונות היו דווקא בע"פ והן נמסרו ל"נציגי הנתבעת 1". האם כל המידע הזה פשוט נשאב מדימיונו של מחבר כתב התביעה?

את הטענות שבסעיף 19 יודע העד לדעת מכלי ראשון, מדובר על תלונותיו שלו שלטענתו נענו בהתעלמות. הרי לנו "טעות" מוזרה בתכלית: היתכן שמי שיודע שהתעלמו מתלונות שלו ויודע שלא בוצע תיקון "יטעה" ויטען שנענו לתלונות חוזרות ונשנות של אחרים וביצעו תיקון כושל?

התובע הסתבך בטענות סותרות. הותרת סעיף 19 על מכונו מהווה תיקון בעקיפין של כתב התביעה ואז יהיה על הצדדים האחרים להתמודד עם טענות עובדתיות סותרות. הדבר בלתי תקין עד מאוד מבחינה דיונית. קשה לראות כיצד יוכל שלא לפגוע פגיעה אנושה באמינות התביעה. באשר לסעד המבוקש: נראה שהאמור בסעיף 19 משחרר את הנתבעים מהצורך להתגונן מפני טענות שבכתב התביעה, המייחסות להם תיקון כושל של הדלת. הסתירה בין סעיף 19 לתצהיר וסעיפים 10 ו -11 לכתב התביעה יכולה לסייע להגנה של צדדי ג'. איני רואה הצדקה לאפשר לתובע לאיין את המשמעות המזיקה לו, של הגשת התצהיר כפי שהוא. לפיכך, לא ימחק הסעיף מהתצהיר, אלא שהתובע יהיה מנוע מלהסתמך עליו להוכחת תביעתו.

ראיות צדדי ג' יוגשו עד ליום 30.5.10. ת"פ 2.6.10.

ניתנה היום, י"א אייר תש"ע, 25 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: