אוניימה נ' משרד הפנים

פסק דין

1.בפני בקשה למתן צו ביניים למניעת הרחקת העותרת מן הארץ עד להכרעה בעתירה.

זאת, במסגרת עתירה בה מבוקש לבטל את החלטת המשיבה שלא להכיר בעותרת כפליטה ולהעניק לה מעמד של פליטה המבקשת מקלט בישראל, ושהמשיבה תבחן את החלטתה מחדש.לטענת העותרת, נשקפת לה סכנת חיים במולדתה, ניגריה, עקב פעילותם הפוליטית של אביה ואחיה בניגריה. לטענת העותרת, במידה ותשוב לניגריה, תירדף בעקבות פעילותם ודעותיהם הפוליטיות של בני משפחתה. לחלופין, מבקשת העותרת כי בית המשפט יורה למשיבה לרשום את העותרת כאזרחית במרשם האוכלוסין וזאת בעקבות הליך גיור שעברה.

2.כפי שפירטתי בהחלטותיי שניתנו לעניין זה שעסקו בעתירות כנגד החלטת המשיבה לדחות בקשה לקבלת מעמד פליט בישראל (ראו לדוגמא: עתמ (ת"א) 33921-08-11 טרזה גראף נ' מדינת ישראל-משרד הפנים (לא פורסם, 25.9.11), בבואי לבחון האם יש מקום ליתן צו ביניים אם לאו, והאם יש הצדקה בנסיבות העניין אף לדחות את העתירה על הסף, במסגרת סמכותי לפי סעיף 7(2) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) התשס"א-2000, הרי שאפעל על-פי השיקולים הבאים:

(א)במקרים של עתירות שהינן על פני הדברים עתירות סרק, שברי כי יש לדחותן הן לפי הנוהל הישן והן לפי הנוהל החדש, עתירות שכל מטרתן להרוויח זמן, כמו במקרים שהינם לאחר מיצוי השהייה המקסימלית בארץ או להמשכת השהייה הבלתי חוקית של מסתננים ו/או מתיישבים, בלא כל ראיות לכך שמדובר בפליט ו/או לסכנת חיים אם יגורשו לארץ ממנה באו, ניתן לדחות את העתירה על הסף בהיעדר עילה להתערבות בית המשפט בהחלטה או לא ליתן צו ביניים (כאשר גם משמעות אי מתן צו ביניים היא למעשה זהה שניתן לגרש את העותר מן הארץ טרם הדיון בעתירה). במקרים כאלו אין ככלל גם מקום ליתן זמן לצורך התארגנות ליציאה מן הארץ או חיפוש מדינת מקלט אחרת וזאת לאחר שהעותר כבר שוהה תקופה ארוכה בארץ והיה מודע לאפשרות שיגורש, כאשר עילה של התארגנות כזו לא הוכרה בפסיקה כמצדיקה את עיכוב ההרחקה.

כך גם, אין מקום למניעה זמנית של ההרחקה לצורך חיפוש מדינת מקלט אחרת, שכן אם אין סכנת חיים אין צורך במציאת מדינה אחרת למקלט מדיני.

(ב)במקרים של בקשות שיש בהן לכאורה ממש ועולה מהן כי לכאורה מדובר בפליט ו/או כי נשקפת סכנת חיים לעותר במידה ומבקש המקלט יגורש לארץ ממנה בא, יש מקום למתן צו ביניים ולקביעת הדיון בעתירה עצמה, שם יתבררו הטענות לגופן ובמסגרת זו תיבחנה גם הטענות המשפטיות השונות.

(ג)במקרים אחרים הנעים ב"קשת הטווחים" בין המקרים הנ"ל, בית המשפט ישקול האם ליתן צו ביניים אם לאו, כאשר הנטיה תהיה ליתן במקרים אלו צו ביניים, וזאת עקב מאזן הנוחות המטה את הכף לכך שגם במקרים של ספק האם מדובר בפליט ו/או האם יש סכנת חיים למבקש המקלט אם יורחק חזרה לארצו, מן הראוי שהוא לא יגורש מן הארץ עד להכרעה בעתירה. יחד עם זאת, כאמור, אין להסתפק באמירות כלליות וסתמיות לגבי היותו של אדם פליט ו/או לגבי סכנת החיים הנטענת אלא יש לבחון את המקרים הספציפיים לאור הראיות המנהליות הקיימות, תוך התחשבות, בין היתר, במועד העלאת הטענה לראשונה, בדברים שנאמרו בראיון, בהתנהגות העותר במהלך התקופה מעת הגעתו ארצה, בשלב בו מוגשת הבקשה למקלט מדיני, בראיות החיצוניות הקיימות, בסבירות הנטען, בכמות הבקשות הזהות המוגשות וכיו"ב שיקולים, תוך שקלול כל האמור לצורך קבלת החלטה.

(ד)כן תינתנה החלטות ספציפיות לגבי בקשה ספציפית זו או אחרת או בקשות חלופיות כאלו או אחרות כמו בבקשה לשהייה של פרק זמן ספציפי לצורך התארגנות ליציאה, חיפוש מדינת מקלט אחרת וכו'...

בחינה פרטנית – יישום לנסיבות המקרה

3.כעת אעבור לבחינה פרטנית של המקרה הספציפי ואחליט לאיזו קטגוריה מהנ"ל הוא נכנס ומה המשמעות האופרטיבית של קביעה זו.

4.בענייננו, העותרת הגיעה לישראל במהלך חודש דצמבר בשנת 2001 באמצעות אשרת תייר זמנית. ביום 15.8.04 העותרת עוכבה וסיפרה כי היא נשואה למבקש פליט, נתין חוף השנהב אשר שוהה בישראל, אולם לא הציגה כל אסמכתה להוכחת טענתה זו, על כן, הוצאו כנגדה צווי משמורת והרחקה.

5. ביום 14.9.04 נערך לעותרת תשאול אשר במסגרתו הצהירה כי הסיבה בגינה הגיעה לישראל הינה בעקבות מותו של בעלה בתאונת דרכים, שבעקבותיו אף הפילה את תינוקה. עוד ציינה העותרת כי אינה יכולה לשוב לניגריה יחד עם בעלה מכיוון שעל פי המסורת על האישה ללכת בעקבות בעלה, ולכן כאשר יותר לבעלה לשוב לחוף השנהב תשוב עימו לארצו.

6. במסגרת עתירה מינהלית אחרת שהגישו העותרת ובעלה (עת"מ 2899/04) הוחלט לשחרר את העותרת ממשמורת, וכן העותרת הופנתה ללשכת האוכלוסין לשם הסדרת מעמדה בישראל בהתאם למעמדו של בעלה, וזאת כל עוד יימשך המצב המלחמתי בארצו של בעלה.

7. ביום 25.2.08 וכן ביום 2.4.08 התגבשה חוו"ד של האו"ם, לפיה יש לדחות את בקשת המקלט של בעלה של העותרת, מאחר ועלה כי בקשתו של בעלה מבוססת על טעמים כלכליים גרידא. משכך נדרשו בני הזוג לצאת מן הארץ. בני הזוג הגישו בקשה לעיון מחדש ביום 21.9.08.

8. ביום 10.12.09 נערך לעותרת ראיון נוסף בו חזרה העותרת על טענותיה כי עזבה את ניגריה בעקבות מות בעלה לשעבר ואובדן תינוקה. העותרת הוסיפה וציינה כי מצבה הכלכלי בניגריה היה קשה ועל כן החליטה להגיע לישראל בעצתם של חבריה. עוד ציינה העותרת, כי חוששת לנסוע למולדתו של בעלה, חוף השנהב, מאחר ובעלה היה חבר במפלגת האופוזיציה בחוף השנהב ובשל פעילותו זו שרפו את ביתו, וכן הביעה חשש כללי לנסוע לחוף השנהב משום ששמעה שהמצב שם אינו תקין.

10. ביום 17.4.12 בקשתם לעיון מחדש של העותרת ובעלה נדחתה, בין היתר מפני שכל בקשתה של העותרת נסמכה על בקשת בעלה שלא העלתה בשום שלב כל טענה ספציפית באשר לחשש לחייה.

11. בנסיבות העניין, ולאחר שעיינתי בבקשתה של העותרת, בתגובה של המדינה לבקשה זו, ובתגובת העותרת לתגובת המדינה, אני סבור כי דין עתירתה של העותרת להידחות על הסף מחוסר עילה להתערבות בית המשפט בהתאם לתקנה 7(2) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) התשס"א- 2000, וזאת מהטעמים הבאים, המלמדים כי אין בסיס לטענות העותרת בדבר היותה פליטה ו/או בדבר סכנת חיים בארץ מוצאה:

ראשית, אציין כי הסיבה היחידה בעטיה התאפשר לעותרת לשהות בישראל עד היום, הייתה העובדה שנישאה לנתין חוף השנהב, ובשל מנהג מסורת, שלטענת בני הזוג דבקים בו, אין זה אפשרי מבחינתם לעבור לניגריה וזאת מאחר ואין זה מקובל שהגבר יעבור למדינת האישה. אולם, בעתירתה וכן בבקשתה למתן צו ביניים, טוענת העותרת כי נפרדה מבעלה בעקבות התעמרותו בה לאחר שהחלה בהליך הגיור, וכן קיים חשש לחייה במידה ותשוב לניגריה וזאת בעקבות פעילותם הפוליטית של בני משפחתה. מועד העלאת טענות אלו, כאשר לבעלה בתור נתין חוף השנהב לא מוענקת הגנה עוד, מעלה ספקות רבים באשר לאמינות גרסתה של העותרת.

יתרה מזאת, לאורך כל השנים בהן שהתה העותרת בארץ, מעולם לא העלתה את הטענה כי בעקבות פעילותם הפוליטית הנטענת של בני משפחתה (וזאת לכאורה עוד משנת 2005) קיים חשש לחייה. ויודגש כי לאור ההליכים המשפטיים והתשאולים הרבים אשר נערכו לעותרת במהלך השנים היו לה לא מעט הזדמנויות לעלות טענה זו. אולם, אף אם נניח לטובת העותרת כי מדובר במצב שהחמיר רק בתקופה האחרונה, העותרת לא הביאה כל ראיה שיכולה לתמוך בטענותיה אלו.