אונגר נ' ענבר ואח'

פסק – דין

התובעת עותרת למתן פסק דין הצהרתי, אשר יקבע כי רכב מדגם יונדאי מ.ר. 5972366 (להלן:"הרכב") הינו בבעלותה.

הרכב, הרשום על שם התובעת במשרד הרישוי, נתפס על ידי בעל תפקיד מורשה מטעם הנתבע 2, ביום 16.4.12, בעת שהיה נהוג בידי הנתבע 1 (להלן:"הנתבע"), בן זוגה של התובעת.

לתובעת אין רשיון נהיגה.

הנתבע מספר 2 (להלן:"הבנק") הינו נושה של הנתבע במסגרת תיק הוצאה לפועל שמספרו 13-04885-04-7. גובה החוב בתיק זה 253,616 ₪. הנתבעת מספר 4 הינה נושה של הנתבע בתיקי הוצאה לפועל שמספריהם 13-03290-05-7 ו 13-05475-06-3.

הנתבעת מספר 3 גרושתו של הנתבע, הינה הזוכה בתיק הוצל"פ מספר 13-03197-93-4 המתנהל נגד הנתבע בגין חוב מזונות.

נתבעת מספר 4 הצטרפה לסיכומים מטעם הבנק.

נתבעת 3 הודיעה בכתב עוד בתחילת ההליך, כי אין היא נוקטת עמדה בסכסוך, וציינה כי אם תידחה התביעה, קיימת לה זכות קדימה בכספי מכירת הרכב במסגרת הליכי ההוצאה לפועל.

עם תפיסת הרכב, הגישה התובעת בקשה לשחררו לידיה. במהלך דיון בהוצאה לפועל ביקשה התובעת כי תינתן לה שהות לצורך הגשת תביעה לפסק דין הצהרתי.

התובעת הגישה תביעה זו, ובמסגרתה בקשה לשחרור הרכב. בתאריך 12.7.12 הגיעו בעלי הדין להסכמה בדבר שחרור הרכב לידי התובעת, בכפוף לרישום צו עיקול זמני במשרד הרישוי, ותשלום הוצאות התפיסה וההחזקה.

דיון

נטל ההוכחה והחזקות החלות במקרה הנדון

הרכב נתפס, כאמור, בעת שהיה בשימושו של הנתבע. לטענת הבנק, עובדה זו מקימה חזקה שהרכב בבעלות הנתבע, ומעבירה את נטל השכנוע לסתור חזקה זו, אל התובעת.

לטענת התובעת, נקבע אמנם בפסיקת בתי המשפט, כי רישום הבעלות בכלי רכב במשרד הרישוי הינו דקלרטיבי בלבד, אך ניתן, לטענתה, ללמוד מפסיקת בתי המשפט, כי נטל ההוכחה שבעל הרכב אינו מי שרשום כבעליו במשרד הרישוי, מוטל על הטוען. במקרה הנדון, טוענת התובעת, מוטל נטל ההוכחה על הבנק.

אין חולק, כי החזקה הקבועה בסעיף 28 לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז – 1967 (להלן:"החוק"), ביחס למיטלטלין שנתפסו כשהם בהחזקתו של החייב, חלה בענייננו.

זו לשון הסעיף:

"(א) מיטלטלין שעוקלו כשהיו על גופו של החייב, בכליו או בחצרים שבהחזקתו, רואים אותם כנכסי החייב, כל עוד לא הוכח, להנחת דעתו של ראש ההוצאה לפועל, שאינם שלו.

(ב) מיטלטלין שעוקלו כשלא היו על גופו של החייב, בכליו או בחצרים שבהחזקתו, לא יימכרו כל עוד לא הוכח, להנחת דעתו של ראש ההוצאה לפועל, שהם רכושו של החייב. לא הוכח שהם רכושו של החייב יבוטל העיקול."

מטעם הבנק, הוגש תצהירו של אביטל קראוס, בעל תפקיד מורשה מטעם ההוצאה לפועל, אשר הצהיר על נסיבות תפיסת הרכב. קראוס הצהיר כי בתאריך 16.4.12 המתין לנתבע ליד ביתו ברחוב העלייה 14 בנהריה. הנתבע ירד מביתו, נכנס לרכב לבדו, והחל בנסיעה. לאחר זמן מה עצר קראוס את הנתבע, הציג את עצמו ומסר לו העתק מצו תפיסת הרכב. הנתבע ביקש לקחת מן הרכב את חפציו האישיים. קראוס לא נחקר על תצהירו, לאור הסכמת ב"כ הצדדים, אשר סויגה בכך שאותו חלק בתצהירו המתייחס לדברים שאמרה כביכול התובעת, יימחק ממנו. ברור, אם כן, כי הרכב נתפס כשהוא בהחזקתו של הנתבע, ולפיכך חלה החזקה הקבועה בסעיף 28(א) לחוק.

התובעת מאשרת כי אלמלא עסקה התביעה בכלי רכב, היה נטל השכנוע מוטל עליה, כמי שמבקשת לסתור את החזקה שבדין הקבועה בסעיף 28(א) לחוק. לטענת התובעת, החזקה יצירת הפסיקה, לפיה בדרך כלל בעליו הרשום של רכב הוא אכן בעליו, היא הגורמת, במקרה זה, להיפוך נטל השכנוע.