אומרו צ.ע. יזמות ופיקוח בע"מ נ' מלון רוטשילד בע"מ

החלטה

1.בפניי בקשה לחיוב המשיבה (התובעת) בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת (הנתבעת).

הרקע לבקשה

2.המבקשת והמשיבה התקשרו בהסכם, לפיו תבצע המשיבה עבור המבקשת עבודות בניה והסבה של בניין משרדים ששכרה לצורכי בית מלון בוטיק. המשיבה הגישה תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המבקשת לתשלום סך של 1,014,033 ₪, וזאת על יסוד הטענה כי המבקשת התחייבה עפ"י ההסכם לשלם לה את התמורה הנ"ל.

טענות הצדדים

3.לטענת המבקשת, בית המשפט מתבקש להורות למשיבה להפקיד ערובה להוצאותיה הכספיות של המבקשת, בסכום שיקבע על-ידי בית המשפט, לאור מצבה הכלכלי הקשה של המשיבה. המשיבה הינה חברה חדלת פירעון, ולמיטב ידיעת המבקשת, ספקי המשנה של המשיבה מתדפקים על דלתה עם דרישות לתשלום חוב ללא הועיל. מאחר והיא חברה בע"מ המאוגדת כדין בישראל, וכן הגישה תביעה כספית שסיכוייה קלושים, השיקול ההכרחי והיחיד לחיוב במתן ערובה הוא חוסר יכולתה לשלם את ההוצאות אם המבקשת תזכה בדין. מוסיפה המבקשת וטוענת, כי חרף מעשיה ומחדליה של המשיבה כלפיה, אשר הסבו לה נזקים כספיים רבים, בחרה שלא להגיש תביעה כנגדה מפאת מצבה הכלכלי של המשיבה, שכן באם הייתה זוכה המבקשת בתביעתה לא היה בידי המשיבה לשלם לה.

4.לטענת המשיבה, בקשת המבקשת אינה מפורטת ונעדרת אסמכתאות לנטען על-ידה. כמו כן, בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט – 1999 (להלן: "החוק"), בית המשפט לא יורה על הפקדת ערובה כאשר נסיבות העניין אינן מצדיקות זאת, או אם הוכיחה החברה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין. בהתאם לפסיקה, לפיה על בית המשפט במסגרת הפעלת שיקול דעתו ליתן דעתו לשיקולים שונים, טוענת היא, כי תביעתה הוגשה בתום לב בגין עבודות שביצעה עבור המבקשת, אשר נותרה חייבת לה סכומים נכבדים, ובאשר לסיכויי תביעתה, כתב התביעה נסמך על הסכם חתום בין הצדדים ועל חשבונות שאישר מנהל הפרויקט מטעם המבקשת, ועל כן, סיכויי התביעה גבוהים.

5.עוד טוענת המשיבה, כי המבקשת במעשיה ובמחדליה גרמה לקשיי נזילות אצל המשיבה וכעת משתמשת היא בכך כדי לחסום את דרכה של המשיבה מלעמוד על זכויותיה. באשר לטענת המבקשת כי המשיבה חדלת פירעון וחייבת כספים לנושיה, משיבה היא, כי אינה חדלת פירעון אלא חשבונה הוגבל לשנה בעקבות מעשיה של המבקשת, ואף אינה חייבת כספים לספקיה וראייה לכך היא כי לא הוגשה נגדה תביעה כלשהי מטעמם, וכן, כשם שהצליחה לסיים את ביצוע העבודות בפרויקט למרות חוב המבקשת ולא נזקקה לפטור מאגרת בית המשפט בסך של 13,000 ש"ח, כך תוכל לעמוד היא בתשלום הוצאות המשפט, אם וככל שייפסקו כנגדה.

6.בתשובה לתגובה, טוענת המבקשת, כי טענתה לפיה מצבה הכלכלי של המשיבה הינו בכי רע, לא נסתרה על-ידי המשיבה, ואף מודה היא כי נגרמו לה קשיי נזילות וכי חשבון הבנק שלה הוגבל. כמו כן, בסמוך להגשת בקשת המבקשת, הגישה חברה נוספת, אשר מכירה את מצבה הכלכלי הרעוע של המשיבה, תביעה כנגדה וקיבלה, באופן חריג, צו לעיקול כספים אצל המבקשת, אותו צירפה המבקשת כנספח לתשובה. מוסיפה המבקשת וטוענת, כי הנטל להוכחת יכולת ואיתנות כלכלית מוטל על החברה התובעת, לרבות הצגת ראיות אודות זכויותיה, חובותיה, נכסיה והתחייבותיה. המשיבה בתגובתה לא צלחה ולו בדוחק להוכיח את יכולתה הכלכלית ולא הראתה כי ביכולתה לשאת בהוצאות המבקשת ככל שייקבעו, וכן, לא הוכיחה כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיובה בהפקדת ערובה. באשר לטענת המשיבה כי מצבה הכלכלי נגרם כתוצאה מהתנהגות המבקשת, משיבה המבקשת, כי על המשיבה להוכיח קשר בין התנהגותה בקשר לסכסוך הנדון בתביעה לבין מצבה הכספי הקשה, ואילו במקרה דנן, לא הוכיחה ולו בבדל ראיה.

המסגרת הנורמטיבית

7.סוגיית האפשרות לחיוב חברה-תובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות נתבע, מוסדרת בסעיף 353א לחוק:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

8.בהתאם לסעיף החוק האמור לעיל, נתון לבית המשפט שיקול דעת נרחב בחיוב חברה -תובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. חזקה היא בדין שיש מקום לחייב חברה -תובעת במתן ערובה להוצאות, אלא אם בנסיבות העניין קיימים טעמים לסתור או אם הוכח כי החברה תוכל לשלם הוצאות הנתבע במידה ויושתו (ראו: רע"א 544/89 אויקל תעשיות בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ מד (1) 647 (1990).

9.בהתאם לפסיקת בית המשפט נקבע, כי סעיף זה מקים חזקה לפיה יש לחייב חברה-תובעת בהפקדת ערובה, אלא אם כן מתקיימת אחת משתי חלופות:

א.על-פי החלופה האחת, החזקה תיסתר אם הוכיחה החברה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה הוא בדין.

ב.על-פי החלופה השניה, החזקה ניתנת לסתירה אם סבור בית המשפט כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה. בבחינת "נסיבות העניין" יש לבחון, בין היתר, האם התביעה הוגשה בתום לב ומה סיכוייה, האם הוגשה הבקשה לערובה רק כדי למנוע תביעה אמיתית של החברה, וכן, האם מצבה הכספי הרעוע של החברה, ככל שהוא אכן כזה, נגרם על-ידי התנהגות הנתבע.

(ראו: רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר, פורסם בנבו).

דיון והכרעה

10.כאמור לעיל, משהתובעת הינה חברה אזי מתקיימת החזקה הקבועה בחוק, ולפיה יש לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה. מכאן שנותר לבחון באם מתקיימת אחת מהחלופות שנקבעו בפסיקת בית המשפט הסותרות את החזקה שבדין. בהתאם לחלופה הראשונה, יש לבחון באם הוכיחה המשיבה כי יהיה בידה לשלם את הוצאות המבקשת, אם תזכה האחרונה בדין. אכן כטענת המבקשת, לא צירפה המשיבה כל אסמכתא התומכת בטענותיה בדבר יכולתה הכלכלית של המשיבה לשלם את הוצאות המבקשת באם ייפסקו. אין די בהכחשה כללית בדבר מצבה הכלכלי הרעוע של המשיבה והיה עליה לצרף אסמכתא ביחס לנכסים ו/או רכוש שבבעלותה, ולכל הפחות דו"ח רו"ח מאושר בדבר מצבה הכספי הנוכחי של המשיבה. טענת המבקשת מתחזקת נוכח התביעה הנוספת שהוגשה כנגד המשיבה בסך של כ-700 אלף ₪ והעיקול שהוטל מכוחה, ומעידים כי מצבה הכספי של המשיבה אינו מן המשופרים בלשון המעטה, ודבר זה מתווסף לחשבונה המוגבל של המשיבה. באין כל הוכחה אחרת, הרי שלא נסתרה החזקה שבדין.

11.בהתאם לחלופה השנייה, אמנם נראה כי המשיבה הגישה את תביעתה בתום לב, בגין סכומים שהייתה חייבת לה המבקשת, וכי התביעה נסמכת על הסכם בכתב החתום על-ידי המבקשת, ועל כן, בשלב דיוני זה לא ניתן לומר כי סיכויי התביעה קלושים וראוי לאפשר למשיבה את יומה בבית המשפט ולא לחסום את דרכה. יחד עם זאת, טענת המשיבה באשר להתנהגות המבקשת אשר גרמו להתדרדרות במצבה הכספי לא הוכחו כדבעי על-ידי המשיבה, ונראה כי למשיבה קשיים כלכליים אשר אינם נובעים אך ורק מהתנהלותה עם המבקשת. אמנם לטענתה, עומדת היא בחובות לספקיה, אולם כאמור לעיל טענה זו נותרה טענה בעלמא ללא כל ראיה מתאימה כדוגמת דוחות כספיים ואחרים אל מול תביעה נוספת שהוגשה כנגדה. על כן, אין די בטענה לפיה כפי שעמדה היא בתשלום האגרה כך יהיה בכוחה לעמוד בתשלום הוצאות המבקשת ככל שאלו יושתו עליה, במיוחד נוכח הסבירות כי הוצאות אלו עשויות להיות גבוהות מסכום האגרה ששולמה עד כה. לפיכך, איני סבור כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב המשיבה בערובה, ואף חלופה זו לא הביאה לסתירת החזקה שבדין.