אוליאל נ' אוליאל ואח'

החלטה

בקשה מטעם הנתבעת להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית שליד המוסד לבטוח הלאומי (להלן: "המל"ל"), בהתאם לסעיף 6 ב' ל-חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

רקע כללי וטענות הצדדים

התובעת ילידת 1990, נפגעה בתאונת דרכים ביום 1/5/2011 כאשר רכב פגע מאחור ברכב שבו היא נהגה.

התאונה הוכרה על ידי המוסד לבטוח לאומי כתאונת עבודה. ועדה רפואית במדור עבודה בדקה את התובעת וקבעה לה נכות בשיעור 5% בגין הגבלה בתנועות הצוואר, בהתאם לסעיף 37 (5)(א) מחציתה לתוספת לתקנות הבטוח הלאומי.

לטענת הנתבעת, התובעת לא הציגה בפני הוועדה הרפואית שליד המל"ל תיעוד רפואי מהתקופה שלפני התאונה, אשר יש בו כדי להצביע על כך שלתובעת עבר רפואי אורתופדי, וכי היא סבלה זמן קצר לפני התאונה מכאבים בעמוד שדרה צווארי.

הנתבעת ממשיכה וטוענת כי, על פי הפסיקה, מקום שבו הוועדה הרפואית שליד המל"ל לא התייחסה לעברו הרפואי של הנבדק, יהיה בכך כדי להצדיק מתן היתר להביא ראיות לסתור.

מנגד נטען על ידי התובעת כי, הנתבעת מסתמכת על תלונות ספורות של התובעת בגין כאבי צוואר בלבד, ללא ממצא אחר כלשהו שמתייחס למגבלה בצוואר.

התובעת ממשיכה וטוענת כי, התרת הבאת ראיות לסתור צומצמה בפסיקה למקרים חריגים ויוצאי דופן; לא כל פגיעה מעברו של התובע ולא כל מסמך רפואי מצדיקים הבאת ראיות לסתור, אלא על המבקש לשכנע את בית המשפט כי אילו אותם מסמכים היו מובאים בפני הוועדה, קיימת אפשרות ממשית שהוועדה היתה משנה את מסקנותיה;

המסמכים אליהם מפנה הנתבעת מתייחסים לאפיזודות קצרות של כאב צוואר מהן סבלה התובעת, ואשר אין בהם כדי לשמש בסיס לשינוי מסקנות הוועדה הרפואית.

דיון ומסקנות

לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים ולמכלול החומר שהגישו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

על פי הפסיקה, מתן היתר להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל, נעשה בנסיבות יוצאות דופן וחריגות (ראו: בר"ע 721/85 סלע נ' פתייה, פד"י ל"ט(4) 839). ככלל, ניתן להתיר הבאת ראיות לסתור רק במקרים שבהם נתגלה פגם מהותי בהליך שהתנהל בפני ועדת המל"ל, דוגמת תרמית או פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי (ראו: בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ , פד"י ל"ט (4) 509).

אכן, כטענת הצדדים, מהפסיקה עולה כי בית המשפט יתיר הבאת ראיות לסתור מקום שבו לפני הוועדה הרפואית לא היו עובדות רלבנטיות חשובות הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע קודם לתאונה ואשר לו היו לפניו, קיימת אפשרות ממשית שהוועדה היתה משנה את מסקנותיה. ראו: ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נגד טיארה, פ"ד מה(4), 77, 82; בר"ע (י"ם) 732/08 הדר חברה לביטוח בע"מ נגד בלגראי (8.5.2013).

בענייננו, מהחומר הרפואי שצורף לבקשת הנתבעת עולה כי, ביום 14/7/2010 התובעת התלוננה על כאבי צוואר ועל הירדמות של הידיים מזה זמן רב. בנוסף לכך, ביום 26/7/2010 נרשם בתיעוד רפואי מפי התובעת כי במשך היום היא יושבת שעות רבות מול המחשב וסובלת מכאבי גב באזור הצוואר.

במסמך רפואי מיום 1/8/2010 צוין: "מזה כמה חודשים כאבים בצוואר וגב תחתון. הכאבים כל הזמן ללא סיפור של חבלה...בבדיקה רגישות על החוליות עמ"ש צווארי...אי סימטריה קלה מתניים וכתפיים,ADAMS חיובי קל, רושם של סקוליוזיס קלה".

במסמך רפואי מיום 11/3/2009 נרשם: "לדבריה סובלת מכאבי גב שהחמירו עם הגיוס, בעיקר בגב עליון וצוואר...".

מהתיעוד הרפואי האמור עולה כי אין מדובר, כטענת התובעת, באפיזודות חולפות, אלא בתלונות ממשיות וממושכות, כפי שהוגדרו בתיעוד הרפואי: "מזה זמן רב", "מזה כמה חודשים...".

התובעת לא הכחישה כי תיעוד רפואי זה לא הוצג לפני הוועדה הרפואית שליד המל"ל.

בנסיבות אלה, סבורני כי, בשים לב לנסיבות התאונה, מהות הפגיעה בתאונה, היקף וסוג התלונות של התובעת לפני התאונה בגין כאבי צוואר, הדומות לתלונות מהן סבלה לאחר התאונה ואשר בגינן נקבעה לה נכות על ידי הוועדה, ניתן לומר כי קיימת אפשרות ממשית שאילו התיעוד הרפואי מעברה של התובעת היה לפני הוועדה, הוא היה יכול להשפיע על מסקנות הוועדה.