אולג נ' ארוזאן

פסק דין

התובע, שהוא נגר, הגיש כנגד הנתבע תביעה לצו עשה למסירת מפתחות המושכר לידיו עד סוף תקופת השכירות בסוף שנת 2007, לתשלום נזקים בסך 80,000 ₪ שנגרמו לתובע בתוספת ריבית והצמדה, וכן עתר להורות לנתבע למסור לו חשבונית על סך 6,000 ₪ כדמי שכירות שהתובע שילם לנתבע.

טענות התובע

לטענת התובע, הוא התקשר עם הנתבע בהסכם לפיו שכר מהנתבע את מבנה 13 בשטח 140 מר' במבנה מס' 13 במעלה אדומים, תקופת השכירות הינה מ- 15.6.2007 עד 14.6.2008, עם אופציה לביטול לנתבע בהודעה של חודשיים מראש, בדמי שכירות בסך 1,500 ₪ לחודש כולל מע"מ בתוספת חיובי הארנונה.

התובע טוען, כי הוסכם עם הנתבע, שהתובע יניח את ציוד הנגרות שלו בנכס המושכר עד 15.6.2007 ללא תשלום, והוא אכן הניח במושכר ציוד בשווי 350,000 ₪ שכלל משור, שולחן 3.5 מ', שלייף גדול 3.5 מ', מקצועה גדולה כבדה, פרייזל כבד, שלייף 1.5 מ', קומפרסור, מכונת קנטים, שהם פירוד ציוד הנגריה הכבד, ובנוסף, הניח במושכר עשרות פתילים חשמליים ופריטים אחרים בהתאם לרשימה החלקית שצורפה לכתב התביעה.

הנתבע מצידו פינה את חפציו כפי שהתחייב עד יום 15.6.2007, עבר למקום עבודתו בבית אל, והחזקתו את המושכר נובעת מכך שתקופת שכירותו אמורה להסתיים בסוף שנת 2007. כך שנכון ליום הגשת התביעה - 22.10.2007 - אין לו עניין במושכר, למעט רצונו להתעלל בתובע.

התובע טוען כי שילם לנתבע על חשבון דמי השכירות 6,000 ₪. הנתבע ניאות לאחר הפצרות רבות מצידו ליתן לו חשבונית, אך למרבית הפלא החשבונית הייתה על רכישת קו חשמל, שהתובע כלל לא הסכים לו. לפיכך עומד התובע על זכותו לקבל את החשבונית על דמי השכירות.

התובע נכנס למושכר, סידר את הנגרייה ובמקביל הונחו חפצי הנתבע בפינת המושכר. בחודש 7/07 נותק החשמל במושכר, התובע חיפש את הנתבע ללא הצלחה וכשפנה לחברת החשמל בבקשה לחבר את החשמל, נודע לו לטענתו לראשונה, כי המושכר שייך לחברה הכלכלית בע"מ (הנתבעת הפורמאלית), ולאחר שקבע להיפגש עם הנתבע בחברה הכלכלית לצורך הסדרת נושא השכירות, הנתבע לא הגיע לשתי פגישות. החברה הכלכלית הציעה לתובע לשכור את המושכר ל - 3 שנים (עם אופציית יציאה בהתראה של 4 חודשים מראש), אך לאור העובדה שהיה אסור לנתבע להתקשר עם התובע בהסכם שכירות הפסיד התובע 3 חודשי הסתגלות. התובע הודיע לנתבע כי אינו מעוניין להתקשר בהסכם עם החברה הכלכלית, ביקש להגיע עימו להסדר על ביטול ההתקשרות ביניהם, ולקבל זמן ראוי למציאת עסקה חלופית ופיצוי על נזקיו. בתגובה, החליף הנתבע את מנעולי המושכר, ניתק את הקשר עם התובע, כשהוא מונע ממנו להיכנס למושכר ופניות התובע להיכנס ולו לצורך עריכת רשימת הציוד שבמושכר, נדחו על ידי הנתבע.

לפיכך, הוגשה התביעה דנן כשהתובע עותר לפיצול סעדים, מאחר והנתבע הסתיר ממנו כי נאסר עליו להתקשר עם התובע במסגרת התקשרותו עם החברה הכלכלית.

התובע טוען כי הנתבע גרם לו נזקים, בכך שמנע מהתובע לעבוד בשל החזקתו את ציוד התובע וסירובו לאפשר לו לקחתו, כלהלן:

חברת אלונים - אי ביצוע עבודה שהוזמנה מהתובע בסך 45,000 ₪.

דוידוב - אי ביצוע עבודה שהוזמנה מהתובע בסך 64,000 ₪, בהפסד רווח של 35,000 ₪.

יוסף ראובן - אי ביצוע עבודה בסך 55,000 ₪, בהפסד רווח של 38,000 ₪.

מוסך רובר - מניעת ביצוע עבודה בשווי 38,000 ₪ בהפסד רווח בסך 20,000 ₪ .

אליעזר ההט - מניעת ביצוע עבודה בשווי 40,000 ₪ בהפסד רווח בסך 25,000 ₪.

התובע העמיד את תביעתו ברכיבים אלה ע"ס 80,000 ₪ מטעמי אגרה.

8.בינתיים, התקיים בבש"א 6372/07 דיון בין הצדדים, בסיומו נתנה כב' השופטת פלדמן ביום 7.9.07, בהסכמת הצדדים החלטה, לפיה יפנה התובע את הנכס בתוך 30 יום בתיאום עם בנו של הנתבע, תוך רישום החפצים המפונים. בעקבות החלטה זו, הגיש התובע כתב תביעה נוסף מיום 3.9.07, בה עתר בתיק זה לצו עשה בלבד, בטענה כי פניותיו הרבות של התובע לנתבע לאפשר לו להיכנס למושכר כדי להוציא את חפציו לא נענו, לפיכך הוא עתר כי בית המשפט יורה לנתבע לסלק מהמושכר את כל חפציו ולמסור בו את החזקה לתובע כשהוא ריק מכל חפץ וכל אדם ולמסור לו את מפתחות המושכר.

ביום 24.7.2008 הגיש התובע כתב תביעה מתוקן, בעילה כספית בלבד בסך 230,000 ₪, בה טען כי ביום 16.3.2008 ניתנו לו מפתחות המושכר, לאחר בקשות חוזרות ונשנות לקבלן, אך במהלך כל התקופה מאז 22.10.2007 היתה הנגרייה בחזקתו ובשימושו היחיד של הנתבע, שמנע מהתובע להתפרנס, ולאחר שניתן צו בית המשפט לפתיחת המושכר, פנה התובע לשמאי, מר יעקב פטל, שהתייחס לציוד הנגרייה שנמצא כערימת גרוטאות וכרכוש נטוש. לפיכך העמיד התובע את תביעתו על סך 230,000 ₪ ועתר לקבלת החשבונית על סך 6,000 ₪ בגין דמי השכירות ששילם לנתבע.

11.הנתבע טוען כי הוא היה דייר במושכר, כשלפי הסכם השכירות שלו עם החברה הכלכלית בירושלים, אסור היה לו להשכירו בשכירות משנה או להסב את זכות השכירות שלו לאחר, אלא רק החברה הכלכלית היתה רשאית לאפשר לו להציע דייר אחר במקומו לכשיעזוב את המושכר. על פי הסכם השכירות הנתבע התקין במושכר מערכת סניטרית ואינסטלציה חשמלית, הכניס במקום שיפורים שונים, ושילם את תמורתם למר אלדד מכמל שביצעם, ואלה הכספים שהתובע מתייחס אליהם בתביעתו כאילו היו דמי שכירות. אלדד הוא שקיבל על שמו את חשבונית המס בעד העבודות בסך 6,000 ₪ מתוך 8,000 ₪ בתוספת מע"מ שנקבעו כתשלום בעד תשתית העבודות, ואת יתרת המחיר היה אמור אלדד לשלם לאחר שיחתום על הסכם שכירות עם החברה הכלכלית, שכן החובה להתקנת תשתית האינסטלציה נקבעה לכל הדיירים וגם לחליפו של הנתבע כדייר, אלא שבמקרה של המושכר הספציפי, לא היה צורך כי אלדד יבצעם שוב.

12.הנתבע פנה אל אלדד מספר פעמים כדי להיפגש עימו אצל החברה הכלכלית, אולם אלדד לא הגיע לפגישות, למעט פעם אחת, בו הוסבר לו על ידי פקידת החברה כי עליו לחתום על הסכם שכירות ולהפקיד ערבויות אם ברצונו להפוך לדייר במושכר. משאלדד לא הגיע לפגישות משותפות לאחר מכן, המליץ עליו הנתבע כדייר עתידי במידה וימלא את תנאי החברה, אלא שהתובע הגיש את תביעתו הראשונה נשוא התיק ביום 6.9.2007, ובמסגרת בש"א 6372/07 החליטה כב' השופטת פלדמן כי התובע ואלדד יפנו את המושכר בתוך 30 יום.למרות זאת, הם לא פינו את המושכר כשבפועל, התובע ואלדד לא התכוונו לקבל את תנאי החברה הכלכלית, והתובע טוען באופן תמוה כי שכר את המקום מהנתבע ללא כל ביסוס לכך.