אוטמזגין נ' ברוקר

החלטה

1. בפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין המחייב את המבקש לפנות את הדירה בה הוא מתגורר (להלן: הדירה). המשיב הגיש תביעה בסדר דין מקוצר לפינוי המבקש מהדירה, בהסתמכו על היותו הבעלים הרשום של הדירה.

המבקש טען במסגרת בקשתו למתן רשות להתגונן, כי הדירה הייתה בבעלותו וכי במסגרת הלוואה שניטלה מהמשיב, הצליח המשיב לרשום את הדירה על שמו, בהוסיפו כי מדובר בזיוף מסמכים ועוד.

בית משפט קמא קבע כי יש לאפשר למבקש להוכיח טענותיו, אולם הואיל והמבקש הודה, כך לפי בית משפט קמא, בקיומו של חוב של מעל מיליון ₪, התנה בית משפט קמא את מתן הרשות להתגונן בהפקדת ערובה בנקאית על סכום החוב האמור.

עוד ציין בית משפט קמא, כי ככל שהערובה תופקד, אזי ההליכים בתיק יעוכבו עד שיינתן פסק דין בתביעה שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בת"א, בה עתר לביטול רישום הזכויות על שם המשיב (להלן: התביעה בבית המשפט המחוזי).

משלא עמד המבקש בהפקדת האמור, ניתן פסק הדין נשוא הערעור.

2.המבקש טוען בערעורו ובבקשתו, כי לא היה מקום להתנאה כאמור, לרבות מאחר ועילת התביעה אשר נדונה בפני בית משפט קמא, לא הייתה בגין חוב זה או אחר, אלא כתביעת פינוי גרידא.

עוד פירט אודות מאזן הנוחיות ומעת שמדובר בדירה בה הוא מתגורר.

3.המשיב בתגובתו ציין, כי יש לדחות את הבקשה מכל וכל ובמיוחד שהמבקש העלים מבית המשפט את אשר הורה בית המשפט במסגרת סעד לצו מניעה שעתר לו המבקש, במסגרת התביעה בבית המשפט המחוזי, שם עתר המבקש לצו מניעה זמני לביצוע עסקה בדירה על ידי המשיב, וכשבית המשפט המחוזי הורה כי תנאי למתן צו שכזה, הפקדת 75,000 ₪, שלא הופקדו וכי בכל מקרה נוכח אי הפקדת הסכום האמור, רשאי המשיב למכור את זכויותיו בדירה.

גם לגופם של דברים, טען המשיב, כי צדק בית משפט קמא בהתנאה האמורה, וזאת נוכח הודאת המבקש בחוב.

יוער, כי המשיב טען כי חלף המועד להגשת ערעור על ההחלטה שקבעה את ההתנאה האמורה, אולם אין יסוד לטענה זו. רשאי בעל דין לערער על פסק דין ובמסגרת ערעור זה, לערער על החלטה שניתנה במהלך הדיון. יתר על כן, במקרה דנן, הגיש המבקש בר"ע על ההחלטה, אשר לאחר פסק הדין, לא היה מקום להידרש לה.

4.צודק המשיב בטענתו, כי היה על המבקש לגלות את אוזנו של בית המשפט אודות ההחלטות שניתנו בבית המשפט המחוזי והקשורות קשר בל ינתק לבקשתו דנן.

כפי שפורט לעיל, עתר המבקש לצו מניעה כנגד המשיב ובאופן שלא יאפשר למשיב לבצע דיספוזיציה בזכויותיו, אולם בית המשפט התנה מתן צו שכזה בהפקדת הסכום האמור.

עתה, אם אכן תתקבל בקשתו, הרי באופן עקיף, יקשה על המשיב למכור את זכויותיו וזאת מבלי שהמבקש הפקיד את אשר הורה בית המשפט.

5.עם זאת, לגופם של דברים, ובהתעלם בשלב זה, מהאמור בסעיף 4, לכאורה יש ממש בעתירת המבקש.

על פני הדברים, נראה כי לא ניתן לקבוע כי סיכויי הערעור קלושים, הואיל ולכאורה פרעון החוב בגין הלוואה זו או אחרת לחוד, ופינוי מכוח בעלות לחוד.

יתר על כן, מדובר בטענה חמורה של זיוף ועוד טענות שטען להן המבקש, ובאופן שאם אכן יוכיח את הנטען על ידו, הרי ברור כי העילה של הפינוי מכוח בעלות לא תקום.

בנוסף אין להתעלם, מקביעת בית המשפט קמא כי ההליכים בתיק יעוכבו עד למתן פסק דין בתביעה שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי.

בנסיבות אלו, בבחינת סיכויי הערעור שעיקרו כנגד אותה התנאה כספית של מעל מיליון ₪, מסקנתה כאמור, כי קיימים סיכויים לערעור.

גם בבחינת מאזן הנוחיות, לכאורה, נוטה הוא לטובת המבקש, ובמיוחד שמדובר בפינוי מדירה על כל המשתמע מכך והקושי להחזיר את המצב לקדמותו.