אוחנונה ואח' נ' שמואל ואח'

המבקשת – ע"י עו"ד שלמה דרעי

המשיבים – ע"י עו"ד ש' בן אריה

החלטה

1.המבקשת והמשיבים הינם בעלי דירות בבית משותף ברחוב קפלן 14 בלוד. דירת המשיבים ממוקמת מעל דירת המבקשת. על פי האמור בכתב התביעה, בבית המשותף 4 דירות וחצר הבית המשותף משותפת לארבעת הדיירים.

2.ביום 16.01.11 הוגשה על ידי המבקשת בקשה לסעדים זמניים. המבקשת טענה בבקשה ובתצהיר אשר צורף לה כי לפני שנים רבות הרחיבו, היא ובעלה המנוח, דירתם ובכלל זה בנו את הגג (להלן יכונה הגג שבמחלוקת "הגג"). כן טענה כי מספר חודשים לפני שהוגשה התביעה, החליטה לשפץ דירתה. בעקבות זאת בא אליה המשיב בדרישה לקבל זכויות על הגג. לטענת המבקשת, המשיב דחה טענתה כי עליו לשאת בתשלום הכרוך בבניית הגג. כן לטענתה, כדי לקבל את הזכויות בגג ללא תמורה, המשיב החל להפריע את עבודות השיפוץ ומנע מבעלי המקצוע גישה למערכות מים, גז וביוב, המצויות בשטח משותף המצוי בשימושם של המשיבים. כן טענה המבקשת כי המשיב פתח פתח מדירתו אל הגג, גידר את הגג, הציב מזגן מבלי להסדיר ניקוז מי המזגן והניח בגג כסאות ומתלה כביסה.

3.המבקשת עתרה לצו עשה זמני המורה למשיבים ליתן למבקשת גישה למערכות המים הביוב והגז, לצו מניעה האוסר על המשיבים למנוע מהמבקשת גישה כאמור וכן לצו מניעה האוסר על המשיבים לעשות שימוש בגג.

4.בתביעה העיקרית המבקשת עתרה לצו עשה קבוע המורה למשיבים לאפשר למבקשת גישה למערכות המים, הביוב והגז, לאטום הפתח מדירתם לגג, להסיר מהגג את כל ציודם ולהסיר המזגן שהתקינו בגג. כן עתרה לצו מניעה קבוע האוסר על המשיבים למנוע מהמבקשת גישה למערכת המים הביוב והגז וכן אוסר עליהם שימוש בגג.

5.בהחלטה מיום 20.01.11 קבע בית המשפט (כב' השופט ד' שוהם), כי התרשם כי המשיבים מונעים מהמבקשת סיום עבודות השיפוצים בדירתה והכניסה לדירתה. בית המשפט קבע כי אין בכוונת המבקשת לשנות את המצב אשר היה קיים קודם לביצוע השיפוצים ונתן צו אשר חייב את המשיבים לאפשר למבקשת או למי מטעמה לבצע את השלמת השיפוצים בשטח המשותף. ביחס לגג, ניתן צו האוסר על המשיבים לבצע עבודת בניה על הגג.

6.ביום 21.06.11 המבקשת שבה והגישה בקשה לסעדים זמניים. לבקשה צורף תצהיר מאיר אוחנה שהוא בנה של המבקשת. בתצהיר נאמר כי לאחר החלטת בית המשפט מיום 20.01.11, בנו של המשיב 1 העביר עותק ממפתח שער הגישה למערכות המים, גז וביוב לידי המבקשת. תקופה קצרה לאחר מכן, הוזמנה חברת הגז על מנת לחבר את דירת המבקשת לבלוני הגז, אז התברר כי המשיב החליף את מנעול שער הכניסה. בתצהיר נאמר כי לאחר תחינות ובקשות נאות המשיב להעביר למבקשת עותק אחר של המנעול על מנת לחבר דירתה לבלוני הגז. בהמשך נטען כי המשיב שב והחליף את המנעול וכי כאשר הביוב עלה על גדותיו ולא ניתן היה לתקנו, הבקשות למשיב לפתוח את השער לא נענו. על פי האמור בתצהיר, אחת השכנות פנתה לעיריה, נציג העיריה הגיע למקום ולאחר שהתריע בפני המשיב כי יקנוס אותו באם לא יפתח את השער, נאות המשיב 1 לפתוח את השער והביוב תוקן. עוד נאמר בתצהיר כי כאשר הגיעו נציגי חברת המים על מנת לקרוא את המונה, לא יכלו לעשות כן היות והמשיב נעל את השער והקריאות למשיב לפתוח את השער לא נענו. עוד נטען בתצהיר כי לאחר החלטת בית המשפט מיום 20.01.11, המשיב העלה לגג שתי נדנדות, מכשיר כושר ומתלה כביסה נוסף. בתצהיר נטען כי הוספת חפצים כאמור פוגעת בזכות הקניין של התובעת וגורמת לגג נזק בעקבותיו תאלץ המבקשת לזפת את הגג.

7.בבקשה זו המבקשת עתרה לצו עשה זמני המורה למשיבים להקצות לה שביל גישה למערכות המים, הגז והביוב ולחילופין לצו מניעה האוסר על המשיבים להחליף את מנעול שער הכניסה לחצר בה ממוקמים מערכות המים, הביוב והגז. כן עתרה לצו מניעה זמני האוסר על המשיבים להמשיך ולעשות שימוש בגג ו/או כל פעולה שעלולה לפגוע בגג ו/או במזגנים השייכים למבקשת, לאסור על המשיבים להעלות פריטי תכולה על הגג ולהורות להם להסיר מהגג פריטי תכולה אשר הוספו לאחר החלטת בית המשפט מיום 20.01.11.

דיון

8.באשר לזכות המבקשת לגישה אל מערכות המים הגז והביוב, אין מחלוקת בין הצדדים כי המבקשת זכאית לגישה כאמור. (ר' עמוד 19 לפרוטוקול, שורות 7-8). ב"כ המשיבים טען בדיון כי יש בידי המבקשת מפתח לשער ואין מניעה שתכנס. טענות המבקשת לפיהן המשיבים החליפו מנעולים מבלי למסור למבקשת מפתחות פורטו בתצהיר אשר הוגש מטעם המבקשת (ר' סעיף 10 לתצהיר). בתצהיר הובאו בפירוט שלושה אירועים שונים בהם מנעו המשיבים את המעבר אשר היה דרוש. פעם אחת לצורך טיפול במערכות הגז, פעם שנייה לצורך טיפול בביוב ופעם שלישית לצורך קריאת מדי המים. טענות המצהיר נתמכו במכתב חברת מי לוד בע"מ מיום 29.05.11 בו נאמר במפורש כי אין אפשרות לתאגיד המים לקרוא את שעוני המים משום שמד המים נמצא נעול מאחורי שער ברזל.

9.המשיבים לא הגישו תצהיר תשובה לטענות העובדתיות הנ"ל. כמו כן המצהיר מטעם המבקשת לא נחקר על טענות עובדתיות אלה. משכך, טענותיה אלה של המבקשת לא נסתרו.

10.אינני סבורה כי יש מקום במסגרת סעד זמני לחייב את המשיבים בהקצאת שביל גישה למבקשת ועתירה זו דינה להתברר בהליך העיקרי אך דינה של העתירה החלופית לחייב את המשיבים למסור למבקשת מפתח לשער להתקבל.

11.באשר לגג, בתצהיר המבקשת אשר צורף לבקשה מיום 16.01.11, המבקשת טענה כי לפני שנים רבות הרחיבו, היא ובעלה המנוח דירתם ובכלל זה בנו את הגג. בתצהיר אשר צורף לבקשה נשוא החלטה זו נאמר כי הרחבת דירת המבקשת בוצעה לאחר שהוצא לכך היתר הבניה נספח ד' לבקשה. בתצהיר נאמר כי כנחזה מהבקשה להיתר הבניה, נספח ג' לבקשה, המשיב אישר בחתימתו את הסכמתו להוצאת היתר הבניה. (ר' סעיף 4 לתצהיר). לגרסת המבקשת, כאמור בתצהירה מיום 12.01.11, רק בעקבות שיפוץ דירתה, בא אליה המשיב בדרישה לקבל זכויות על הגג ולאחר מכן החל לעשות שימוש בגג.

12.מתצהירי המבקשת ובנה, טענות הצדדים בדיונים מיום 20.01.11 ו- 26.06.11 והחלטת בית המשפט מיום 20.01.11, עולה כי במהלך השנים נעשתה בין הצדדים חלוקה בפועל לעניין השימוש בשטחים המשותפים ובמסגרת חלוקה זו, המבקשת עשתה שימוש בגג.

13.ב"כ המשיבים טען בדיון כי הגג הוא רכוש משותף וכי המשיבים עושים שימוש בגג שנים רבות. כאמור לעיל, המשיבים נמנעו מהגשת תצהיר תשובה, הן במסגרת הבקשה לסעדים זמניים מ-16.01.11 והן במסגרת הבקשה הנוכחית. על כן, טענתם כי הם עושים בגג שימוש מזה שנים רבות היא טענה בעלמא. ב"כ המשיבים טען עוד בדיון כי חתימת המשיב על היתר הבניה, נספח ג' לבקשה מיום 16.01.11 זוייפה. גם טענה זו, שהינה טענה מרחיקת לכת, נטענה בעלמא. המשיבים נמנעו מלתמוך טענותיהם בתצהיר תשובה.

14.אי לכך, גם טענת המבקשת כי עובר לעבודות שיפוץ דירתה, הגג היה מצוי בשימושה וכי המשיבים לא עשו שימוש בגג, לא נסתרה. משהוכח לכאורה, כי במסגרת חלוקת השימוש אשר נעשתה בין הצדדים, המשיבים לא עשו שימוש בגג ועל בסיס הכלל על פיו יוותר על כנו מצב הדברים אשר היה נוהג בפועל ערב הגשת הבקשה לסעדים זמניים, יינתן צו האוסר על המשיבים לעשות שימוש בגג עד להכרעה בתביעה. בהחלטה זו ניתן משקל גם לכך שהמחלוקת בין הצדדים בדבר זכויות השימוש בגג גורמת למתחים וחיכוכים מתמשכים עד כי בית המשפט נאלץ להידרש זו פעם שנייה בתוך זמן קצר לבקשה שניה לסעדים זמניים.

15.באשר לטענות המשיבים כי המבקשת השתלטה על שטחים משותפים המגיעים כדי יותר ממחצית השטח המשותף וביצעה בהם בניה, דינן של אלה להתברר במסגרת התביעה העיקרית.

16.אשר על האמור אני מורה כדלקמן: