אוחנה נ' משרד הבינוי והשיכון/המשרד הראשי ואח'

פסק דין

מבוא

העותרת הינה אם חד הורית המתגוררת משנת 2000 בדירה אותה קיבלה במסגרת הדיור הציבורי, הדירה נמצאת בקומה השלישית ברח' שפרינצק 3/17 בקרית ים.

העותרת פנתה מספר פעמים להחלפת הדירה בדירה אחרת משני נמוקים: ליקויים במצב הדירה ובעיות רפואיות של בתה בת ה-14 המחייבים לטענתה מגורים בקומה נמוכה.

ביום 25.5.10 החליטה ועדת האיכלוס העליונה לדחות ערר שהגישה העותרת ולא לאשר החלפת הדירה בהסתמך על חוות דעת יועץ רפואי וחוות דעת מהנדס.

העותרת טוענת כי החלטת המשיבה אינה סבירה ופגומה ולכן היא מבקשת להורות על ביטול ההחלטה ולהורות למשיבה מס' 1 להחליף את דירת העותרת בדירה אחרת.

בתום דיון ארוך ביקשה העותרת לחזור בה מהעילה הרפואית- בשל שינוי בנסיבות לטענתה, בעקבותיו בכוונתה לפנות למשיבה מס' 1 בבקשה חדשה, כך שנותרה לדיון שאלה אחת בלבד- האם בשל הליקויים בדירה יש לראות בהחלטת המשיבה מס' 1, שלא להתיר החלפת הדירה, כהחלטה החורגת ממתחם הסבירות, עד כדי ביטולה.

דיון

העותרת מבססת טיעוניה על חוות דעת מומחה, אינג' רונן שטרנברג שביקר בדירה ביום 22.2.10 והגיע למסקנה כי הדירה "מסוכנת ואינה ראויה למגורים".

מנגד בפני ועדת האכלוס העליונה הוצגה חוות דעתו של המהנדס מר בוריס ישראילית שמצא ליקויים בדירה, אך הוסיף "כל הליקויים שציינתי ניתנים לתיקון במידה והדיירת תאפשר זאת", (נספח ה' לתשובת המשיבה מס' 2).

יובהר כי ועדת האכלוס בהחלטה מיום 25.5.10 בגינה הוגשה העתירה התייחסה מפורשות לשאלה וקבעה "...לפי חוות דעת הנדסית של החברה, הליקויים ניתנים לתיקון ושיפוץ. על החברה לפנות שנית לפונה ולתאם עבודות שיפוץ".

יודגש כבר עתה העותרת מסרבת נחרצות לאפשר תיקון הליקויים בדירה והיא רואה בהחלטת הועדה להתיר תיקון כהחלטה בלתי סבירה (ר' טיעוני ב"כ העותרת בעמ' 3 שורה 22 וזו היתה עמדתה המפורשת של העותרת במהלך הדיון כולו),

די בסרובה של העותרת כדי להביא לדחיית העתירה. מי שטוען בהליך מינהלי לליקויים בדירה ובו זמנית מסרב לאפשר תיקונם, מתנהג בחוסר ניקיון כפיים.

זה השלב להבהיר כי העתירה לוקה בפגם בסיסי, העדר נתונים עובדתיים באשר למועדים בהם בוצעו תיקונים בעבר, מהם הליקויים שתוקנו והאם נאלצה העותרת לפנות את הדירה בעת ביצוע התיקונים. האמירה הסתמית בסעיף 11 לעתירה לפיה בוצעו "עשרות תיקונים קוסמטיים בלבד לאורך השנים", לא די בה.

המומחה מטעם העותרת בחוות דעתו, לא מציין כי הליקויים אינם ניתנים לתיקון.

בית משפט אינו ממיר שיקול דעתו בשיקול ועדת האכלוס ואם נזכור כי מדובר בדירה מתוך דירות הדיור הציבורי, דהיינו מדובר במשאב מוגבל, הרי שדווקא אי ניסיון לתקן ליקויים בדירה ייחשב כהתנהגות בלתי סבירה.

אדגיש כי מעיון בנספחים שצרפו הצדדים לכתבי הטענות עולה כי העותרת במהלך השנים הכשילה את ניסיונות התיקון וגם מסיבה זו דין העתירה להדחות.

חשוב לראות כי כבר בשנת 2006 סרבה העותרת לאפשר תיקון ליקויים (ר' מכתב המשיבה מס' 2 מיום 15.10.06 ומכתב העותרת מיום 28.9.06 נספחים ד3', ד4' לתשובת המשיבה מס' 2 וכן ר' מכתב מיום 20.2.07 נספח ז2' לתגובת המשיבה מס' 1). כך נהגה העותרת גם בשנת 2009 (ר' מכתבי המשיבה מס' 2 מיום 18.3.09, 31.3.09) וגם בביקור שנערך בדירה ביום 20.1.10 הודיעה העותרת כי מסרבת לאפשר ביצוע התיקונים (נספח ז'1 לתשובת המשיבה מס' 1).

על העותרת להבין כי היא עושה שימוש בדירה ממאגר דירות הדיור הציבורי וחובה עליה לאפשר בדיקת הדירה (כפי שציין המהנדס ישראילית בסעיף 2 לחוות דעתו נספח ה' לתשובת המשיבה 1) ותיקון הליקויים בה.

סרוב לאפשר דיון עניני בשאלת הליקויים רק לאחר תיקונם או למצער ניסיון לתקנם הוא החלטה סבירה ומידתית ולמעשה לא רק שלא נפל פגם בהחלטות המשיבה מס' 1 אלא שיש לברכה על הדרך בה פעלו המשיבים עד כה.