אוחנה נ' מדינת ישראל

החלטה

1.זו בקשת המבקש להורות על ביטול ההחלטה המנהלית לפסילת רשיונו למשך 60 יום.

המשיב היה מעורב ב- 17.03.10 בתאונת דרכים (מספר תיק משטרה – 10/ 106114) ובמסגרת זו נשלל רישיון נהיגתו למשך 60 יום.

2.המשיבה מתנגדת לבקשת המבקש לביטול פסילתו המנהלית בין היתר בשל עברו התעבורתי המכביד ועובדת מעורבותו בתאונת דרכים בה נפגעה הנהגת הנוספת בתאונה.

המשיבה הציגה לפניי את תיק החקירה וגליון הרשעות קודמות.

3.לטענת המבקש בבקשתו מדובר בתאונת דרכים קלה ללא נפגעים ומבלי שהמבקש אשם בה. לטענת המבקש הוא נהג בבטחה ובהתאם להוראות החוק עת החל בביצוע פנייה שמאלה בנסיעה איטית במזלג דרכים בירוחם. מימין הגיעה הנהגת הנוספת שסברה בטעות כי יש לה מקום לעקיפה מימין או אז התנגשה קלות ברכבו של המבקש.

עוד טען המבקש כי הינו בעליה של חברת מטיילי אירוס ירוחם בע"מ אשר בתקופת פריחתה העסיקה מאות נהגים וברשותה כלי רכב רבים. החברה במצב כלכלי קשה ביותר והמבקש בתור מנהלה של החברה נאלץ אף הוא לשמש כנהג ולכן רישיון הנהיגה נחוץ לו ביותר.

עוד טען המבקש כי פיטר מאות עובדים וכי הוא מנסה לשרוד. באשר לעברו התעבורתי טוען כי מרבית העבירות בוצעו ע"י נהגים שהועסקו על ידו והוא לא יכול היה לנקוב בשם הנהג שנהג באותו כלי רכב שביצע את העבירה. עוד ציין כי במהלך השנתיים האחרונות לא ביצע כל עבירת תנועה.

4.המשיבה כאמור הגישה לעיוני את תיק החקירה וגיליון הרשעותיו של המבקש.

ראשית ניתן ללמוד כי למעשה בניגוד לטענתו של המבקש כי דובר בתאונה קלה כהגדרתו בה לא היו נפגעיים, הרי שלתיק צורף מכתב שחרור מבית החולים סרוקה של הנהגת הנוספת – גב' אברג'ל תמר, אם כי חומרת החבלה אינה חמורה במיוחד.

5.בהתאם לגרסת המשיבה, התאונה נגרמה כתוצאה מאי ציות לתמרור מתן זכות קדימה, ב- 36 בעת כניסת המבקש לצומת. המבקש יש לזכור אישר בבקשתו כי אכן עמד לפנות בתמרות האמור אך עצר עצירה מלאה והחל בביצוע פנייה שמאלה בנסיעה איטית ביותר.

6.עיון בחומר החקירה שהוגש לעיוני, מעלה כי המבקש נחקר תחת אזהרה.

בעמוד 3 שורה 23 בחקירתו כאשר נשאל אם ראה את הרכב הנוסף המעורב בתאונה (רכב הסובארו) לפני התאונה, השיב כי לא ראה אותו.

כמו כן העיד המבקש בחקירתו כי שדה הראיה לצד ימין הוערך בכ- 20 מטר. אף מנתוני הבוחן נקבע ביחס לשדה הראיה כי מקו העצירה לצד ימין שדה הראיה הינו 20 מטר ולאחר הצומת מהכניסה לצומת, שדה הראיה פתוח לכדי 40 מטר.

7.בנסיבות אלה לא נתן המבקש הסבר מניח את הדעת הכיצד לא ראה, בנתוני שדה הראיה האמורים את הרכב המגיע מימין אשר לו זכות קדימה אף בהעדר הצבתו של התמרור ב- 36.

8.בנוסף לכך מעדותה של הנהגת המעורבת גב' אברג'ל, עולה כי זו ראתה שמגיע אוטובוס מצד שמאל שלה והיא אף צפרה משראתה אותו אך הוא נכנס לצומת והיא נאלצה לבלום בחוזקה. כלומר הנהגת המעורבת ראתה את המבקש, אך זה משום מה וללא כל הסבר מניח את הדעת לא ראה אותה.

בנוסף העיד המבקש בעמוד 4 שורות 34 ואילך, לשאלת הבוחן מה הסיבה כי לא ראה את רכב הסובארו השיב כי הייתה שם תנועת כלי רכב מצד ימין ושמאל לפני שנכנס לצומת ולאחר שלא ראה כלום, נכנס לצומת ולא ראה את נהגת הסובארו. אף לנוכח תשובה זו של המבקש עדיין וביתר שאת לא ברור כיצד לא ראה את רכבה של גב' אברג'ל, אם ראה תנועת כלי רכב משני הכיוונים.

9.בנסיבות אלה סבורני כי בשלב זה לפחות יש בידי המשיבה ראיות לכאורה לביסוס חשד מעורבותו של המבקש בתאונת הדרכים.

לעניין זה נקבע בבש"פ 8450 זינגר יהודה, עו"ד נ' מדינת ישראל 02 (5) 55 כי:

"נסיונו של העורר להביא את בית המשפט לבחינה פרטנית של חומר הראיות, ובכלל זה עריכת השוואה בין נתוני דוחות המשטרה ונסיון להסיק מהם על מהירות הנסיעה אינו מתאים לשלב זה של ההליך. ברי, כי נכון לעת זו, ובטרם הוחל המשפט, כל שיש בידי בית המפשט הוא חומר ראיות לכאורי של התביעה שטרם נחשף למבחן החקירה הנגדית וטרם עבר את כור ההיתוך של בחינה וניתוח הערכאה הדיונית. אולם הראיות במתכונת ההיולית הזו הן התשתית הראייתית הנבחנת נכון לשלב זה".