אוחנה נ' הראל חברה לביטוח בעמ

פסק דין

התובע הגיש לבית-משפט זה תביעה כספית כנגד הנתבעת, בה ביקש לחייבה לשלם לו סך של 2,224 ₪. לטענת התובע, במסגרת אירוע מיום 18.3.2009 פגע ברכבו רכב אחר, שהיה מבוטח על-ידי הנתבעת, אלא שזו האחרונה סירבה לשלם לתובע את מלוא שכר טרחת השמאי בו נשא במסגרת הליכי תיקון רכבו. כך, בעוד התובע נשא בשכר טרחת שמאי בסך של 924 ₪, שילמה לו הנתבעת בגין רכיב זה סך של 700 ₪. התביעה הוגשה, איפוא, בגין ההפרש בין שני הסכומים הנ"ל, העומד על 224 ₪, כשבנוסף לכך ביקש התובע לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין ביטול זמן, טרחה ועוגמת נפש בסך של 2,000 ₪. יצויין, כי התובע לא העלה בכתב התביעה טענות בנוגע ליתר הסכומים ששולמו לו על-ידי הנתבעת בגין האירוע. לגבי עצם שכירת שירותיו של השמאי העיד התובע, כי בחר בו מתוך רשימה של שמאים שנשלחה אליו על-ידי חברת הביטוח אשר ביטחה את רכבו.

לכתב התביעה צורף, בין היתר, מכתב של היחידה לפניות הציבור באגף שוק ההון, ביטוח וחסכון במשרד האוצר אל ממונים על פניות הציבור בחברות הביטוח מיום 19.4.1999. במכתב זה צויין, בין היתר, כי: "עמדת משרדנו הינה, כי אין קשר בין גובה הנזק שנגרם לנכס לבין חובת המבטחת לשאת בתשלום שכר טירחתו של השמאי. אם התובע מציג למבטחת חשבון שכר טרחה של שמאי בצירוף חשבונית מס כדין, המעידה כי התשלום בגין שירותי השמאות נקבע על סך כלשהו, אין למבטחת זכות להפעיל שיקול דעת ולקבוע מהו שכר הטירחה הראוי, לדעתה, בהתבסס על גובה הנזק שנגרם, וזאת בפרט לאחר שהוכח לה במסמכים כי זהו שכר הטירחה שנקבע עבור השירות המבוקש, ושאותו נאלץ התובע לשלם בפועל".

הנתבעת, מנגד, טענה בכתב ההגנה, כי סכום שכר טרחת השמאי שנדרש על-ידי התובע הינו מופרז ביחס לנהוג ולמקובל בשוק ולפיכך אין עליה חובה לשאת במלואו. לטענת הנתבעת, בדיקת השמאי במקרה זה הייתה פשוטה ולא הצדיקה גביית שכר טרחה בסכום הנזכר. לכתב ההגנה צורף, בין היתר, מכתב מאוחר יותר של היחידה לפניות הציבור באגף שוק ההון, ביטוח וחסכון במשרד האוצר אל ממונים על פניות הציבור בחברות הביטוח, מיום 30.5.1999. במכתב זה הובהר, בין היתר, כי: "היה והשכר שנדרש על-ידי שמאי הרכב הוא למעלה מן הסביר והמקובל לגבי השירות שניתן, לדעת המבטחת, היא רשאית... להותיר ההכרעה לבית המשפט המוסמך".

בע"א 357/80 נעים נ' ברדה, פ"ד לו(3) 762 (1982) ציין כב' השופט אהרן ברק (כתוארו אז), כי "מקום שהפיצוי מתבטא בתשלום בגין הוצאות, שהוצאו על-ידי הניזוק... הרי הוצאות אלה צריכות להיות נחוצות באופן סביר לשם החזרת המצב לקדמותו, וגובהן של הוצאות אלה צריך להיות סביר. בקביעת נחיצותן של ההוצאות מתמזגים דיני הערכת הנזק עם כללי הסיבתיות, שכן הוצאה לא נחוצה היא הוצאה, שלא הוסבה על-ידי מעשה הנזק. בקביעת סבירותה של ההוצאה מתמזגת הערכת הנזק עם העיקרון, כי על הניזוק מוטל הנטל להוכיח את נזקו" (שם, בעמ' 777). במקרה דנן, גובה שכר הטרחה שתשלומו נדרש על-ידי התובע עולה על סכומים שהוכרו בפסיקה כמשקפים שכר טרחה סביר להכנת חוות דעת בתחום שמאות הרכב (ראו, למשל, ת"ק (פתח-תקווה) 2274/05 בן אשר נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2005(4) 20555 (583 ₪)). יתרה מכך, גובה שכר טרחת השמאי שנדרש על-ידי התובע (924 ₪) עומד על כ-12% מסך הנזק הישיר שנגרם לרכבו של התובע על-פי חוות הדעת (7,602 ₪). "אמנם גובה שכר טרחת שמאי אינו צריך להיגזר באופן בלעדי, או אף בהכרח, משיעור הנזק הכולל, אך ברי כי כאשר עלות אומדן הנזק אינה פרופורציונאלית לנזק שנגרם, הליך האומדן עצמו הופך להיות מעין גורם-נזק עצמאי, שיש בו כדי להגדיל את סך הנזק הנגרם לחברה בגין אירוע העוולה" (ראו תא"מ (שלום הרצליה) 2404/05 חיימוב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2008(4) 20814, פסקה 16). נראה לי, כי נשיאה בשכר טרחת שמאי בגובה של כ-9% מסך הנזק הישיר (700 ₪ מתוך 7,602 ₪), כפי שנעשה כאן בפועל על-ידי הנתבעת, הינו סביר ביותר בנסיבות העניין ואולי אף למעלה מכך, כשלמעשה הנתבעת שילמה לתובע כ-75% מהסכום שנדרש על-ידו בגין שכר טרחת השמאי.

התוצאה היא, שאינני רואה לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכומים נוספים בגין שכר טרחת השמאי ומכאן גם שאני דוחה את עילות התביעה שעניינן ביטול זמן, טרחה ועוגמת נפש. התביעה נדחית. בנסיבות העניין, לא ראיתי לעשות צו להוצאות.

מזכירות בית-המשפט תשלח לצדדים העתקי פסק הדין.

זכות לבקש רשות ערעור מבית-המשפט המחוזי מרכז תוך 15 יום.

ניתן היום, י"ב טבת תש"ע, 29 דצמבר 2009, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: