אוחנה נ' אלון ואח'

פסק דין

לא מקרה רגיל הוא שלאחר מתן רשות להתגונן ושמיעת הראיות, לא נותר לבית המשפט כמעט דבר להוסיף על האמור בהחלטתו למתן רשות להתגונן, כמו במקרה זה, אך יאמר, כי מקרה זה אינו רגיל הן בבחינת הנפשות הפועלות, וכוונתי היא לנתבעת ומשפחתה והן בניסוחו של החוזה שנכרת בין הצדדים, אשר הניח למעשה אפשרות של אי ביצועו והשאיר את שיקול הדעת [ אם ניתן להשתמש בביטוי זה ] לעניין אי ביצוע החוזה לנתבעת, וזאת הגם שהחוזה נוסח על ידי בא כוחו [ דאז ] של התובע.

קיצורו של דבר: ביום 26.11.07 ניתנה על ידי החלטה המתירה לנתבעת להתגונן כנגד התביעה [ להלן: "ההחלטה" ]; פרוט רובן ככולן של העובדות הצריכות לדיון ניתן במסגרת ההחלטה ואיני רואה צורך לחזור עליהן כאן והאמור בהחלטה ישמש גם את פסק הדין.

בהתחשב באמור לעיל, ישמשו אותי בפסק דין זה גם המונחים וההגדרות כפי שנעשה בהם שימוש במסגרת ההחלטה.

שתי עובדות יסוד ברורות: האחת, הנתבעת ו/או אלון, לא עשו דבר לקידום רישום הדירה על שם הנתבעת עד ליום 24.11.05, היינו למעלה משלשה וחצי חודשים לאחר כריתת החוזה ובוודאי שיש בכך הפרה של התחייבות הנתבעת לפעול "לאלתר" לקיום ביצוע הצוואה לפי סעיף 4.א) לחוזה.

עובדה נוספת היא שהתובע לא שלח את ההודעה שתגרום להתקיימותו של המועד המוארך, והכל כפני שנכתב בהחלטה.

יכול אני לצאת מתוך הנחה שאי פעולת התובעת ו/או אלון כאמור לעיל היוותה הפרה של החוזה או פעולה או מחדל שלא בתום לב שדינם כדין הפרה של החוזה.

יכול אני גם לצאת מהנחה שהפרה זו הייתה "הפרה יסודית".

אין בדברים אלה, ככל שאין דעתי נוחה מהתנהגות אלון והנתבעת [ והדברים באו לידי ביטוי גם בהחלטה ], כדי לסייע לתובע.

הסיבה לכך היא שהתובע, אשר בא כוחו היה זה אשר ניסח את החוזה, השאיר למעשה בפועל בידי הנתבעת את הכח להחליט האם ברצונה או אי ברצונה לפעול לביצועו.

בין הצדדים הוסכם, בסעיפים 4 ו 6 לחוזה כי בהעדר רישום הדירה על שם התובעת, עד למועד האחרון או עד למועד המוארך, לפי העניין, יתבטל החוזה וכל צד ילך לדרכו.

האקט הפורמלי של ביטול החוזה היה אמור להיות בהחזרת הפיקדון, תשלום ראשון על פי החוזה, ששולם על ידי התובע והופקד, כאמור בחוזה בידי עו"ד רוסינסקי ז"ל, בא כוחו דאז, ששימש כנאמן לצורך העניין [ להלן: "הנאמן"; סעיף 6.א) לחוזה ].

בהעדר רישום הערת אזהרה על זכיות הנתבעת בדירה, דבר שהיה יכול להיות מבוצע רק לאחר רישום הצוואה, היה על הנאמן להחזיר את הפיקדון לתובע ובכך מתבטל החוזה בהסכמה הדדית [ סעיף 6.א) הנ"ל יחד עם סעיף 6.ב) לחוזה ] .

אין משמעות לכך שהפיקדון לא הוחזר לתובע אלא לאחר הגשת התביעה [ עמ' 3 לפרוטוקול שורות 1, 2 ]; מבחינת הצדדים, היה זה תפקידו של הנאמן להחזיר את הפיקדון לתובע עם העדר רישום הערת האזהרה.

אני מניח שבעת ההתקשרות, סברו התובע ו/או עורך דינו, שהאיום בבטלות החוזה והחזרת הפיקדון, די בו כסנקציה לכך שהנתבעת ו/או אלון יזדרזו לבצע את הטעון ביצוע על ידיהם.

מאידך, לא כך קרה אולם אין בכך כדי לשנות מתנאיי החוזה, שאפשרו למעשה, לנתבעת להימנע מפעולה ולהביא לידי סיומו של החוזה וכך עשתה, במצוות אביה אלון.

דין התביעה להדחות.

בנסיבות האמורות איני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, י' ניסן תש"ע, 25 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: