אוחנה ואח' נ' קלוגמן ואח'

פסק דין

1.תביעה ותביעה שכנגד. בכתב התביעה שהגישו התובעים - הנתבעים בתביעה שכנגד (להלן: "התובעים"), עותרים הם לחייב את הנתבעים - התובעים שכנגד (להלן : "הנתבעים") לשלם להם סך 11,423 ₪. מאידך, בכתב התביעה שכנגד, עותרים הנתבעים לחייב את התובעים לפצותם בסך 20,749 ₪.

2.לטענת התובעים, על הנתבעים להשיב להם כספים או לפצותם, כאשר מקור חיובים אלה, כך לטענת התובעים, הוא בהסכם שכירות שנחתם בין הצדדים. לטענת התובעים ביום 15.4.2007 נכרת ונחתם הסכם שכירות בין התובעים לבין הנתבעים, נספח א' לכתב התביעה, לפיו שכרו התובעים ביתם של הנתבעים ברחוב נוף הרים 94 ביישוב צור יגאל (להלן: "הבית") (להלן : "ההסכם"). לטענת התובעים הם שכרו את הבית מיום 15.4.2007 (כפי שקובע סעיף 4 להסכם) ועד לרכישת הבית ע"י ילדים שהתובעים מונו, לאחר מכן, כאפוטרופוסיהם.

טענות התובעים בתביעתם:

3.ואלה טענות התובעים בכתב תביעתם:

3.1 עפ"י ההסכם בין הצדדים, ביום חתימת ההסכם מסרו התובעים לנתבעים שנים-עשר שיקים ע"ס 5,040 ₪ כ"א עפ"י שער הדולר יומיים לפני מסירת השיקים, שעמד ע"ס 4.20 ₪. לטענת התובעים, לאחר מסירת השיקים ירד שער הדולר ועפ"י המוסכם בין הצדדים שער הדולר הקובע הוא שער הדולר ביום התשלום. עפ"י חישוב שערכו התובעים, על הנתבעים להשיב להם סך 3,987 ₪, וזאת בגין הפרשי שער הדולר בין השער ביום מסירת השיקים לבין השער ביום שבו נפרעו השיקים.

3.2על הנתבעים היה לתקן כל ליקוי בבית הנובע משימוש רגיל וסביר, ועל התובעים היה לתקן כל פגם או ליקוי שנבע משימוש בלתי סביר (סעיפים 9 ו- 10 להסכם), ולפיכך עתרו התובעים לחייב את הנתבעים לשלם להם ההוצאות שהוציאו לתיקון אביזרים או חלקים בבית, הוצאות החלות עפ"י ההסכם, כך לטענת התובעים, על הנתבעים, ואלה הן: סך 288 ₪ בגין תיקון מרכזיית טלפון עפ"י קבלה שצורפה לכתב התביעה (סעיף 2 לכתב התביעה), סך 500 ₪ בגין תיקון דוד חשמלי עפ"י קבלה שצורפה לכתב התביעה (כסעיף 3 לכתב התביעה), סך 1,236 ₪ בגין תיקון צינור בחדר האמבטיה (סעיף 4 לכתב התביעה), סך 769 ₪ בגין תיקון ברז המטבח לאחר דליפה בו (סעיף 5 לכתב התביעה), סך 350 ₪ בגין תיקון סתימה במערכת הצנרת (סעיף 6 לכתב התביעה) וסך 350 ₪ בגין תיקון נזילה בעומק צינור המגיע לבית (סעיף 7 לכתב התביעה).

3.3נוסף לאמור לעיל, טענו התובעים כי עפ"י הוראות סעיף 2 (ב) להסכם, לא כולל המושכר את המוסך והמחסן שבבית ועפ"י סעיף 11 להסכם, פטורים התובעים מתשלום ארנונה על המחסן והמוסך, מאחר ואין שטחים אלה בשימושם. לטענת התובעים, שילמו הם ארנונה על מלוא שטח הבית ועל כן מגיע להם החזר בגין התקופה שבין 1.1.08 ועד ליום מכירת הדירה. לפיכך, מגיע לתובעים, כך לטענתם, סכום המהווה תעריף הארנונה למ"ר מוכפל בשטח המוסך העומד על 55.51 מ"ר (ראו סעיפים 8 ו- 9 לכתב התביעה).

3.4בנוסף לסכומים הנ"ל עתרו התובעים להשיב לידיהם סך 500 ₪ בגין הפסד ימי עבודה, ולפסוק לטובתם סך 1,000 ₪ בגין עוגמת נפש וסך 500 ₪ בגין הוצאות משפט.

טענות הנתבעים בהגנתם ובתביעה שכנגד:

4.מאידך, טוענים הנתבעים בכתב הגנתם ובכתב התביעה שכנגד, כי תקופת השכירות הסתיימה ביום העברת התשלום האחרון בגין מכירת הבית ביום 14.12.2009. עוד טוענים הנתבעים, כי התובעים קיבלו את מפתחות הבית ביום 30.3.07 ולא ביום 15.4.2010 כנקוב בהסכם, ועל כן הם קיבלו את החזקה בבית שבועיים לפני תחילת מועד השכירות. לפיכך, נמסרו השיקים בגין דמי השכירות בשנה הראשונה לכל שני לחודש ולא לכל 15 לכל חודש. לטענת הנתבעים אף מונה החשמל הועבר על שם הנתבעים ביום 4.4.07.

5.באשר להפרשי שער הדולר להם טענו התובעים, טען הנתבע, כי הוא צבע את הבית לפי בקשת הנתבעים מבלי שייגבה בגין כך תמורה נוספת, הוא הותיר כיריים תרמיים וכיריים קטנים של גז לשימוש התובעים ולנוכח הטבות אלה והאחרות שקיבלו התובעים, ולאחר שהסתבר כי קיימים הפרשי דולר, הוסכם על ויתור הדדי על טענות הצדדים, האחד כלפי משנהו; כך ויתרו התובעים על הפרשי שער הדולר ואילו הנתבעים ויתרו על תמורת ההטבות שנתנו לתובעים. ראיה לטענתם זו של הנתבעים מוצאים הם בכך שהתובעים, שהיו אמורים להעלות טענת הפרשי הדולר לאחר תום שנת השכירות השנייה, לא העלו טענה זו כאשר האריכו את הסכם השכירות בשתי תקופות נוספות.

6.עוד טוענם הנתבעים, כי בשלב מסויים העלו התובעים את נושא שער הדולר והנתבע הודיע לתובע, כי במידה והתובעים יעמדו של הפרשי השער, הרי מבקש הוא, הנתבע, מן התובעים לפנות את המוסך מחפצים שאחסנו בו התובעים. לטענת הנתבע הוסכם בינו לבין התובע, כי הוא היה מוכן לשלם דמי השכירות ובלבד שהתובעים יעמדו בהוראות ההסכם ככתבו וכלשונו, לרבות תשלום תמורת ההטבות שקיבלו, ויפנו את חפציהם מן המוסך, ומאז אותה שיחה לא שב התובע להעלות את שאלת שער הדולר, וזאת מאחר ודמי השימוש שעושים התובעים במוסך וערך ההטבות עולים בהרבה על הסכום בגין הפרש שער הדולר.

7.לעניין התיקונים שערכו התובעים טענו הנתבעים כדלקמן: באשר למרכזיית הטלפון, הבהיר הנתבע לתובע כי אין לו צורך במרכזיית הטלפון (סעיף 10 לכתב ההגנה); באשר לתיקון דוד חשמלי טענו הנתבעים כי הנתבע הודיע לתובע כי ייצור קשר עם טכנאי חברת "פרת", וביקש כי התובע יודיע לו על המועד הרצוי להגעת הטכנאי, ומשלא עשה כן התובע, נמנע מן הנתבע לעמוד על נחיצות התיקון (סעיף 11 לכתב ההגנה). בנוגע לקריעת הצינור באמבטיה, טוענים הנתבעים כי הנתבע ידע על כך בדיעבד ולא מראש, כי קריעת הצינור לא פגעה, כהוא זה, ביכולת שימוש "בדוש" או ב"אבמבט" וכי אילו התובע היה מודיע לנתבע מראש, היה הוא, הנתבע, פונה ליצרן וייתכן והבעיה היתה נפתרת ע"י החלפת אטם (ראו האמור בסעיף 12 לכתב ההגנה).

8.באשר לטענת התובע להחלפת ברז המטבח, טוענים הנתבעים כי אין הוא זוכר אם הודע לו על תקלה בברז זה, וכי אילו היה התובע מודיע לו מראש, היה הנתבע מביא ברז אחר המצוי ברשותו והיה חוסך את ההוצאה בסך 792 ₪.

9.באשר לאמור בסעיפים 6 ו- 7 לכתב התביעה, שהתייחסו לסתימה בצנרת ונזילה בעומק הצינור, טוענים הנתבעים כי לגבי הסתימה בצנרת, הרי על פני הדברים מדובר בסתימה שמקורה בחפצים שהגיעו אל צנרת הביוב כתוצאה משימוש בלתי סביר. ובאשר לאמור בסעיף 7 טוענים הנתבעים כי התובעים לא פעלו בהתאם להוראות ההסכם ולא הודיעו על התקלה לנתבע או לסוכן הביטוח כמתחייב בהסכם.

10.מכאן לטענת הנתבעים באשר להחזר ארנונה ששילמו התובעים בגין שטח המוסך. הקשר זה טוענים הנתבעים כי במשך רוב תקופת השכירות, השתמשו התובעים במרבית שטח המוסך. עפ"י הנתבעים שטח המוסך הוא 55.51 מ"ר ובשנים 2008 ו- 2009 השתלטו התובעים על המוסך ועל כן עליהם לשלם את הארנונה החלה עליו. הנתבעים אישרו כי עליהם לשלם ארנונה בגין שטח בן 5.9 מ"ר בלבד, לאחר שהתובעים השתלטו על שטח המוסך. לטענת הנתבעים מוכנים הם לשלם בגין החזר ארנונה סך 323 ₪.

11.יצויין עוד, כי כתב התביעה שכנגד הוגש לאור התכחשות התובע להסכמה לפיה יקוזזו הפרשי השער מול ההטבות המוזכרות בכתב התביעה (ראו סעיף 2 לכתב התביעה שכנגד). התוספות הן : עבור צבע קישוט בחדר השינה סך 557 ₪, עבור כיריים תרמיים שהושארו בבית סך 4,000 ₪, עבור מקפיא מזון שהושאל לשימוש השוכרים סך 1,500 ₪, מסנן מים שהתקין הנתבע על חשבונו סך 290 ₪ ובסך הכל סך 6,367 ₪. בנוסף, תבעו הנתבעים דמי שימוש ראויים במוסך עבור השנים 2008 ו- 2009 ובסך הכל טוענים הנתבעים לסך 11,750 ₪ בגין דמי השימוש הראויים לפי סך 500 ₪ לחודש. עוד טענו הנתבעים כי על התובעים לשלם להם בגין שבועיים בהם שכרו התובעים את המושכר בתחילת תקופת השכירות (דהיינו מיום 1.4.2007 ועד 15.4.2007).

12.בכתב ההגנה לכתב התביעה שכנגד, כפרו התובעים בכל טענות הנתבעים.

הראיות: