אוחנה גרינפלד נ' ברכה

החלטה

בקשה לדחיית התביעה כפי שתוקנה על הסף.

בקשה חילופית להורות על מחיקת כתב התביעה המתוקן "ועל המשך ניהול התביעה בהתאם לטענות שהועלו בכתב התביעה המקורי".

בקשה נוספת להאריך המועד להגשת כתב הגנה מטעם הנתבעת עד למתן החלטה בטענות מקדמיות.

כתב התביעה כפי שהוגש במקורו כלל דרישה כספית בסך 185,600 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה החל מיום 1.1.03 וזאת כאשר התביעה הוגשה ב – 20.12.07.

עניינה של התביעה – כספים ששילמה המשיבה לטענתה ביתר עבור החזרי הלוואות שקיבלה מן הנתבעת הגב' ברכה גבעול.

התביעה נדחתה על הסף בהחלטתי מיום 31.7.08 והתיק הוחזר לדיון לאחר קבלת ערעור בנימוק שלא היה מקום לדחות התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין.

בפסק הדין שבערעור נקבע בעמ' 4 סיפא:

"ביהמ"ש קמא ידון בתביעה לגופה והצדדים יהיו רשאים להעלות כל טענה בנושא מתן ההלוואות או פרעונן, לרבות טענות הנוגעות להשתק שיפוטי, אם קיים".

התובעת תיקנה את כתב תביעתה ועל פי כתב התביעה המתוקן היא דורשת מן הנתבעת / המבקשת לשלם לה 364,965 ₪, סכום שהוחזר ביתר עבור הלוואות.

בסעיף 6.1 לכתב התביעה המתוקן מתייחסת התובעת/המשיבה להסכם שנחתם בין הצדדים בשלהי 2001 במסגרתו הודתה בחוב וטוענת כי ההסכם נחתם בנסיבות של הטעיה ומרמה.

המבקשת טוענת כי כתב התביעה המתוקן חורג לחלוטין מגדרי כתב התביעה המקורי ומכיל טענות חדשות. למעשה מדובר "בסיפור עובדתי חדש" כאשר התשתית העובדתית מתייחסת לתקופות שבין בשנת 2000-2001, נסיבות שבגינן יש לקבוע כי התביעה התיישנה.

המבקשת מדגישה כי היא מתנגדת בתוקף למתן אפשרות למשיבה לתקן את תביעתה באופן זה, תיקון השולל מן המבקשת אפשרות להעלות טענת התיישנות. בכתב התביעה המתוקן מספר טענות חדשות שלא בא זכרן בכתב התביעה המקורי כדלקמן:

א.בכתב התביעה המקורי טענה התובעת / המשיבה כי נותר חוב בגובה של 22,000 ₪ עובר לחתימת ההסכם מדצמבר 2001 בעוד שעל פי כתב התביעה המתוקן נפרעה ההלוואה במלואה.

ב.בכתב התביעה המקורי טענה המשיבה כי קיבלה הלוואה אחת בסכום מדויק של 136,159 ₪ בעוד שבכתב התביעה המתוקן נטען כי היו מספר הלוואות.

ג.בכתב התביעה המקורי לא נזכר כלל ההסכם מדצמבר 2001 בעוד שבכתב התביעה המתוקן ישנה התייחסות נרחבת למדי להסכם זה ונטען כלפיו כי הוא נחתם בנסיבות של הטעיה ומרמה.

ד.בכתב התביעה המתוקן מצוינים סכומים רבים ששולמו עובר לחתימת ההסכם מדצמבר 2001, שלא הוזכרו כלל בכתב התביעה המקורי.

מכיוון שלטענת המשיבה נוצרה עילת התביעה עוד לפני דצמבר 2001 הרי אין המשיבה זכאית לדרוש השבה על פי כתב תביעה המוגש בינואר 2010 ומכיוון שאילו הייתה המשיבה מגישה תביעתה כתביעה חדשה, הייתה המבקשת יכולה להעלות טענת התיישנות, אפשרות אשר נמנעת ממנה על פי רשות התיקון, אין לאפשר התיקון.

אכן תביעה שהוגשה תוך תקופת ההתיישנות ניתנת לתיקון אף לאחר שעברה התקופה כל עוד נשתמרה זהות התביעה והתובע אינו מעלה תביעה אחרת שמפניה יכול הנתבע להתגונן בטענת התיישנות ואולם לא זה המקרה שלפנינו שכן התיקון כפי שבוצע משנה לחלוטין את מהות התביעה.

אומנם ביהמ"ש המחוזי בשבתו בערעור על החלטה שניתנה לדחות התביעה המקורית על הסף רשם בפסק דינו כי "הצדדים רשאים להעלות כל טענה בנושא מתן ההלוואות או פרעונן" ואולם החלטה זו התייחסה לטענות המשיבה בתביעתה ולא לכל טענה אפשרית עתידית במסגרת תיקון כתב תביעה.