אוחיון נ' רשות השידור/המשרד הראשי

פסק דין

1.בפני ערעור על החלטה שנתנה ע"י כב' הרשם בן שלו בת.א. 47167-02-11 לפיה נדחתה התנגדות של המערער לבצוע תביעה על סכום קצוב שהוגשה ע"י המשיבה בלשכת ההוצאה לפועל.

2. בהחלטתי מיום 2.3.12 התרתי למערער להגיש את ערעורו למרות איחור ניכר בהגשתו, במתן ארכה בת 10 ימים להגשת הערעור. לאור טענת המערער במסגרת הבקשה, לפיה בידו ראיות נוספות שבכוונתו להגיש במסגרת הערעור, קבעתי בהחלטתי כי על המערער להגיש בקשה בצירוף תצהיר על מנת שתידון בקשתו לצירופן (סעיף 11 להחלטה).

3.המערער טען בערעור כי הוא אינו בעלים או מחזיק של מכשיר טלוויזיה (להלן-"מקלט") וכי גרושתו, היא מי שהחזיקה במקלט. הוא לא בקש מגרושתו שתשאיר אצלו את המקלט ו'נפטר' מהמקלט עם פינוי הבית על ידו מהציוד שנותר בבית, לאחר עזיבת גרושתו את הבית. לפיכך טעה כב' הרשם בדחיית ההתנגדות ובהתעלמו מראיות שהוצגו בפניו שהיה בהן כדי להוכיח את סיכוייו להוכיח את טענותיו.

המערער הוסיף וטען כי הוא מסר למשיבה, במסגרת תצהיר שהוגש לבית משפט למי נמסר המקלט ללא תמורה כדי ל'פשט את העניין' כדבריו (עמ' 2 לערעור, פסקה שנייה , התצהיר צורף כנספח ג' לערעור וסומן מע/1) וכי הנטל מוטל על המשיבה להוכיח כי הוא מחזיק של המקלט ובכך, היא לא עמדה.

טענה אחרת בפיו לפיה לא הומצאו לו הדרישות לתשלום אגרה (להלן-"ההודעה") הואיל והוא עזב את הישוב ארגמן והיה על המשיבה לברר את כתובתו במרשם האוכלוסין או לאתר את כתובתה של גרושתו כדי למסור לה את דרישות התשלום. משלא עשתה כן המשיבה, היה מקום לקבל את ההתנגדות מחמת התרשלותה במשלוח ההודעה רה ובשל חוסר תום לב בהתעלמה מהודעותיו לפיהן הוא אינו מחזיק במקלט. בד בבד טען המערער כי לא היה ידוע לו כי הוא רשום כמחזיק של מקלט הואיל ומעולם, הוא לא חויב באגרה ולפיכך, לא שלח הודעה על כך שאינו מחזיק.

4.כב' הרשם התעלם לטענת המערער מטענתו לפיה ניתן לו פטור מאגרה והמשיבה מצידה, הסתירה ביודעין דבר קיומו של הפטור (נספח יא' לערעור, מע/3 ). כב' הרשם טעה בקביעתו לפיה בהיעדר קליטה של שידורים ניתן לחייב באגרה מה גם שניתן לו פטור, המוכיח ההיפך. כמו כן, לא ניתן לו יומו בפני כב' הרשם להעלות את מלוא טענותיו בפניו.

5.המערער ביקש בדיון, שיותר לו להגיש את האשור בנוגע לפטור (מע/1) כראיה נוספת במסגרת הערעור וכן העלה בדיון לראשונה טענה בדבר זכותו לקבל פטור מחמת נכות ממנה הוא סובל.

6.המשיבה דחתה את טענותיו של המערער. לטענתה, ההתנגדות הוגשה בשיהוי ניכר ממועד ידיעת המערער על ניהול תיק הוצאה לפועל כנגדו כבר ביום 23/11/11 והשיהוי גדול יותר, ממועד משלוח האזהרה אשר לטעמה נמסרה למערער כדין.

7.לעניין נטל ההוכחה, טענה המשיבה כי הנטל מוטל על המערער להוכיח כי אינו מחזיק במקלט שהיה קודם לכן ברשותו ויצא לשיטתו מחזקתו.

לא הוכח לדידה שלא היו שידורי טלוויזיה בבקעת הירדן, אזור מגורי המערער וגם אילו הוכיח זאת אין בכך כדי לפטור אותו מתשלום אגרה בהעדר הוראה בחוק רשות השידור ובתקנות הפוטרת מאגרה עקב כך והפנתה להלכה פסוקה בנדון. המשיבה, התנגדה להגשת ראייה נוספת במסגרת הערעור ככלל ובפרט, משלא הוגש תצהיר בתמיכה לבקשה וכן להעלאת טענה בדיון, בדבר פטור מחמת נכות מה גם, שלא קיים פטור כאמור.

לטענת המשיבה, צדק כב' הרשם בקביעתו לפיה המערער לא עמד בדרישות סעיף 6 לתקנות רשות השידור (אגרה בעד החזקת מקלט טלוויזיה), התשמ"א – 1981 (להלן – "התקנות") משלא מסר הודעה על העברתו מרשותו ובמסירת פרטי מי שהועבר אליו המקלט. לא הוכח כי המקלט אכן יצא מרשותו ולא די בהודעה סתמית לפיה הוא אינו מחזיק במקלט.

8.משיבה הוסיפה וטענה כי אם תתקבל הראיה הנוספת מע/3 , אין בה כדי ללמד על פטור קבוע מאגרה כי אם לחצי שנה בלבד לתשלום המחצית השנייה של האגרה. בנוסף, אין במע/1 כדי ללמד שניתן פטור מחמת העדר קליטה של שידורים בבקעת הירדן.

9. למרות החלטותיי קודם לדיון לפיה ינסו הצדדים להגיע להסכמות, לא צלח הדבר והודע כי המערער עומד על טענתו לפיה לא קמה חבות כלשהי לתשלום אגרה. בהתאם, ניתן פסק הדין.

דיון ומסקנות:

10.הואיל וכב' הרשם קיבל את בקשת המערער להארכת מועד להגשת התנגדות (עמ' 3 שורה 5 ובגוף ההחלטה) לא אדרש לטענותיו של המערער בדבר זיוף של אישור מסירה אשר בגינה הוא הגיש תלונה במשטרה (נספח ז' להודעת הערעור) ואף לא אדרש לטענת השיהוי שהעלתה המשיבה כנגדו.

11.המערער, היה בגדר 'מחזיק' במקלט בעבר לפי טענותיו במסגרת ההתנגדות. המערער אף טען בפני כב' הרשם כי ניתן לו פטור מאגרה מחמת היעדר קליטה.

טענתו של המערער לפיה ניתן לו פטור מאגרה עד שנת 2005 בשל אי קליטת שידורים, יש בה כדי ללמד כי היטב היה ידוע לו כי הוא רשום אצל המשיבה כמי שחלה עליו חובת תשלום אגרה, בהיותו מחזיק של המקלט. אילו לא החזיק כלל במקלט בעבר, צפוי היה שיודיע למשיבה כי אינו זקוק לפטור מחמת אי קליטה ולא טוען לגבי זכותו לפטור בפני כב' הרשם. לפיכך בדין נסובה החלטת הרשם לשאלת הפסקת ההחזקה במקלט ומסירת הודעה כדין למשיבה על העברתו לאחר (על ההחזקה במכשיר בבית כבסיס החיוב באגרה ראו: ע"א 935/00 מדיק מדיה קורפורשיין בע"מ (בכינוס נכסים) נ' רשות השידור , פד"י נו(2) 582, 589).

כפועל יוצא, נדחית טענת המערער לפיה לא קמה לו חובה להודיע על הפסקת החזקה במקלט ועל העברתו לאחר הואיל ולא החזיק בו כלל בעבר וכי לא ידע לכאורה על חיובו באגרה בעבר .

12. סעיף 6 לתקנות קובע כי על בעלים או מחזיק של מקלט, מוטלת החובה להודיע על העברתו לאחר. המערער לא הוכיח בפני כב' הרשם את סיכוייו להצליח להוכיח את הגנתו בפני התביעה משלא הוצג הסכם גירושין או כל ראייה אחרת שתתמוך בטענתו לפיה גרושתו, נטלה את המקלט עם עזיבתה את ביתם. המערער טען בדיון בפני הרשם: "אשתי עזבה את הדירה עם הטלוויזיה (פרוטוקול הדיון נספח א' 1 , עמ' 1 שורה 15) ובשונה מכך טען במסגרת הערעור כי הוא פינה את הבית מחפציו והעביר את המקלט לצד ג' ללא תמורה הואיל ואשתו השאירה את המקלט בבית (תצהיר מע/1 ). כפועל יוצא, צדק כב' הרשם בדחותו את ההתנגדות בהיעדר ראייה כלשהי בתמיכה לגרסת המערער על העברת המקלט לידי גרושתו.